שתף קטע נבחר

מינוי שופטים הוא לא הבעיה

אם שר המשפטים חפץ ברפורמות, יש עוד הרבה מה לעשות לפני שמשנים את הרכב הוועדה לבחירת שופטים

השר פרידמן מעוניין לשנות את מבנה הוועדה לבחירת שופטים. על פי הצעתו, הוועדה תורכב מ-11 חברים, ולא מתשעה כמו היום, ומספר השופטים העליונים בה יצומצם. השר ממליץ על הוספת שופט בדימוס, איש חברה או מדע (לא משפטן) ונציג של האוניברסיטאות. פרידמן טוען כי הצעתו זו דמוקרטית יותר ומיטיבה עם הוועדה, שכיום נותנת יותר מדי כוח לבית המשפט העליון בבחירת השופטים. אך לא מניה ולא מקצתיה.

 

הצעה זו כלל אינה דמוקרטית יותר. ובכלל, השימוש במינוח דמוקרטיה הינו מניפולטיבי ומזלזל. הצעתו מלמדת כי תפיסתו את הממשל בישראל מנותקת מהמציאות.

 

אכן, משנת 2000 חלה ירידה ברמת האמון של הציבור בבג"ץ, אך התופעה קיימת כלפי מוסדות נוספים במדינה, בכלל זה גם הצבא והמערכת הפוליטית. התפיסה שהתעצבה בציבור נובעת מפסיקותיו של בית המשפט העליון, קרי, במקום שבית המשפט העליון מתערב במקרה שנוי במחלוקת. התפיסה שמנחה את השר היא, שבג"ץ מתערב בנושאים שנויים במחלוקת תוך אימוץ מדיניות ליברלית שאינה מתאימה לאמונות הרווחות בחברה הישראלית. בשל כך הוא מבקש למסד את מקומו במערכת הפוליטית בישראל ולהעבירו לפסים ערכיים אחרים - שמרניים יותר, ימניים יותר ובעיקר יהודיים יותר.

 

פרידמן סבור כי הרכב הוועדה המוצע יקדם בחירת שופטים בעלי אג'נדה ערכית שכזו, ועת יכהנו בעליון, יקדמו פסיקות שמרניות יותר, יהודיות יותר וימניות יותר.

 

ייתכן שכן וייתכן שלא. מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי לעמדות ולתפיסות השופטים יש השפעה על תוצאות פסיקתם עת נדרשים המה להחליט בנושאים ערכיים. אך המחקרים אינם מוחלטים ובאותה מידה הם מלמדים על מקרים ששופטים בעלי אג'נדה מסוימת פסקו באופן שונה מעמדתם הערכית. הסיבה היא פשוטה - יש גורמים נוספים שמשפיעים על פסיקותיהם כשדנים בנושאים ערכיים: דעת הציבור, אמון הציבור בבית המשפט העליון, עמדת הקהילייה המשפטית, עמדת הקהילייה האזרחית - קהיליית ארגוני הזכויות, עמדת הביורוקרטיה ובעיקר מידת יכולתם של הכנסת והממשלה למשול.

 

האם יכול השר פרידמן להבטיח כי מינוי אנשים שונים יקדם תוצאות אחרות של פסיקות בג"ץ? התשובה היא לא.  

 

התחושה היא כי השר פרידמן מעוניין לפגוע בעצמאות המיוחסת לבית המשפט העליון ותו לא ובעיקר בנשיאה דורית בייניש. והרי הבעיה אינה אישית, הלא כן?

 

יתר על כן, מחקרים מצביעים כי הבעיה אינה בבית המשפט העליון אלא בכנסת ובממשל שמתפקד באופן לקוי. מוטב אם כן, כי פרידמן ישקיע את מרצו בדברים החשובים יותר. בפתרון חוסר היכולת למשול, בדברים הקטנים והיומיומיים, אלו שבאמת מפריעים לאזרח הישראלי.

 

כך למשל חוסר יעילותה של מערכת המשפט. רפורמה בניהול מערכת המשפט היא חיונית, וועדת אור של 1997 המליצה על שורה של מהלכים: הגדלת תקני השופטים, ארגון הערכאות וסמכויותיהן, קיצור משך ההליך, משפט מקוון, אכיפה על שופטים ועונשי מינימום.

 

לכן הקמת רשות עצמאית שופטת היא מחויבת המציאות. השר אמנם הציע הקמת רשות שכזו אבל אין לכך התגייסות. זאת משום שאף לא אחד מאמין כי כוונותיו של פרידמן טהורות, וזו הבעיה האמיתית.

 

מוטב לקדם רפורמה תוספתית קטנה אחת וחשובה, מאשר לקפוץ כמו אחוז תזזית על כל נושא ותחום שעולה לסדר היום. לא זו המנהיגות לה זקוק העם בישראל בעת הזו. האם פרידמן מסוגל לכך? נדמה שלא, וחבל.  

 

ד"ר אסף מידני, המכללה האקדמית ת"א יפו, מחבר הספר מדיניות ציבורית בין חברה למשפט 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים