דרום אפריקה: סתם מקום של כיף

כדי לבקר באזור הכף מגיעים בטיסה לקייפטאון. בכמה משאלים שערכו מגזינים לתיירות זכתה קייפטאון בתואר אחת משלוש הערים היפות ביותר בעולם (בדרך כלל לצידן של פריז וסן פרנסיסקו). ההשוואות האלה אינן קלות, אבל הנתונים הטבעיים של קייפטאון מאפשרים לה להתמודד על התואר הזה ללא בעיה. היא בנויה בין הר השולחן (Table Mountain) למפרץ, ותמונת העננים הלבנים הגולשים מעל ההר לעבר העיר עוזרת מאוד להחליט שזו אכן אחת הערים היפות בעולם. האזור שמתפתח בקייפטאון במהירות הגדולה ביותר הוא אזור קו המים (Water Front). באזור זה נבנו בשנים האחרונות כמה מלונות חדשים, שמחדריהם נשקפים הר השולחן והמפרץ. מלון Table Bay הוא דוגמה טובה לבנייה החדשה הזו. 329 חדרים, קרוב מאד לקו המים, סמוך למסעדות, לנמל הקטן, וגם המרחק המסוים ממרכז העיר אינו מהווה בעיה ממשית, אולי אפילו יתרון. הספייס גירלס אכלסו קומה שלמה במלון בדיוק בזמן בו שהינו בו ולמי שהיה צריך זו היתה ההוכחה הטובה ביותר שהמלון החדש "עשה את זה".

אזור הכף, מרחק כמה שעות נסיעה מקייפטאון, הוא שמורת טבע שבעונת הפריחה (דצמבר וינואר) מוצף בשטיחי פרחים לבנים וסגולים. את הדרך דרומה כדאי לעשות לאורך חופו המזרחי של הכף (צורת הכף היא מעין אצבע מוארכת). הכביש המזרחי חולף על פני עיירות כמיוזנברג, סנט ג'יימס וקולק ביי. לכל אחד מן המקומות הצבעוניים האלה יש חוף יפהפה ושקט, שאפשר לטייל לאורכו בנחת. קצת דרומה משם, ליד סיימון טאון, אפשר לרדת מן החניון לסבך מפרצונים וצוקים שבו מסתופפים זה לצד זה ילדי נופשים וקבוצה של כמאה פינגווינים (Jackass penguin). הם לא גבוהים (הפינגווינים), כ-40 ס"מ בלבד, אבל ידידותיים מאוד, לא חוששים מן הקהל ומתנועעים באורח מסורבל על גושי האבן החלקלקים הסמוכים למים. עוד אחד מסוגי דו הקיום שדרום אפריקה מתמחה בהם.

בצד הדרך, בראש רכס, חנו כמה מכוניות. בעליהן ישבו על הצוקים והתבוננו בים במשקפת. שאלתי למה ואחד מהם השיב "לווייתנים". כן, בטח, חושבים שאפשר לעבוד על תייר תמים. האיש הושיט לי את המשקפת. במים, במרחק 30 מ' מהחוף, שוטטה להקת לווייתנים. יונקים ענקיים מתיזים מים וצוללים קרוב לחוף ואנשים מסתכלים עליהם בשלווה מחויכת.

כף התקווה הטובה הוא נקודת המפגש של האוקיינוס ההודי עם האוקיינוס האטלנטי. למרות שזו לא הנקודה הדרומית ביותר ביבשת, לכאן הגיעו מגלי העולם הגדולים ווסקו דה גמה וברתולומיאו דיאש לפני יותר מ-500 שנה בחיפוש אחר הדרך להודו. שניהם זכו סמוך לנקודת הכף לאנדרטאות שיציינו את זכרם, ועל שמו של דיאש, האירופאי הראשון שהגיע אל הכף, נקרא גם המגדלור המאיר מקצה הצוק. מעלית לוקחת את המבקרים לנקודת התצפית הטובה ביותר. כשהגענו למרפסת התצפית לא ראו כלום, ים עננים הקיף את האזור. הרוחות החזקות שינו בתוך דקות אחדות את כל התמונה. העננים התפזרו, וכשהראות בראש הכף משתפרת מתגלה מראה עוצר נשימה. הגובה הרב של הצוק, קו החוף המפותל והדרמטי והאוקיינוסים הכחולים, שמקיפים את לשון היבשה משלושה צדדים, הם מראה שזוכרים במשך זמן רב. אם כל זה מעורר אצלכם תיאבון אפשר לאכול מול הנוף הנפלא במסעדה שצמודה לתחנה התחתונה של המעלית. הסכנה היחידה כאן היא שאחד הבבונים הלא מנומסים שמשוטטים חופשיים יחטוף את ההמבורגר שלכם במהירות הבזק ויימלט איתו בקפיצות נחשוניות אל הגג. זה קרה לסועדת שישבה לידינו וזה לא מראה מעורר תיאבון. גם זה חלק מהיחסים הקרובים בין הטבע לבני האדם.

לא רחוק מאזור הכף משתרעים כמה מן היקבים הגדולים והמפורסמים ביותר של דרום אפריקה. באזור העיירה פארל אפשר להתרשם מן השורות הישרות של הכרמים ובעיקר מטעמו המעודן של היין המקומי. כמעט בכל היקבים הגדולים של אזור זה יש מרכז מבקרים שמעניק הדרכה, הסברים מחכימים על אופיו המיוחד של היין באזור, טעימות יין קלות ובעיקר מכירה (כולל משלוח) של יין משובח במחירים סבירים.

גם כאלה שאינם חובבים מושבעים של בעלי חיים מודים שזו חוויה מרתקת. גם עכשיו, אחרי שראינו אינספור סרטי טבע בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, עדיין מרגש מאוד לראות בשעת לילה מאוחרת אריה צהוב וגדול, איטי מאוד, יוצא מן הסבך, צועד בשקט גמור לצד המכונית הירוקה בה אנחנו יושבים בדממה מוחלטת. זה עדיין מפעים לראות פיל אוכל חלקים גדולים מעץ, שהוא תולש את ענפיו. יש בקשר הבלתי אמצעי הזה עם הטבע משהו פשוט מאוד, שקשה כבר להשיג באמצעים או במקומות אחרים. את המפגש הזה עם בעלי החיים אפשר להשיג בדרום אפריקה בשורה ארוכה של שמורות, חלקן, כמו כקרוגר פארק, פתוחות לקהל הרחב, ואחרות, כמו כתורניבוש, או סאבי סאבי, פרטיות ויקרות יותר. האחרונות מעניקות נוחיות גדולה הרבה יותר ויחס אישי למבקרים. הן גם גובות עבור כך את המחיר הראוי, אבל זה בהחלט לא מסוג הדברים שעושים בכל יום או בכל שנה ודווקא כאן לא כדאי לחסוך ולבחור באפשרות הזולה ביותר.

הנוח ביותר הוא להשתכן באחד הלודג'ים שנמצאים בשטח השמורה. בכל אחד מהם יש צוות מיומן של פקחים ושל גששים. הצוות הזה מתמחה בעצם בדבר אחד - איך אפשר למצוא כמה שיותר בעלי חיים בפרק זמן קצר. כל יציאה משטח הלודג' אל רחבי השמורה הופכת מיד למעקב מותח, הכולל נסיעה בעקבותיהם של בעלי החיים, התבוננות בנתיב התנועה שלהם ומאמץ בלתי פוסק להוסיף עוד משהו לרשימה הזו שבשבילה הגענו לכאן. ("ראינו כבר פיל, אריה, ג'ירפה, קרנף, אבל עוד לא ראינו ברדלס"). גם הציניקנים הגדולים ביותר, או כאלה שעיקר יחסיהם עם עולם החי מתבטא בצרחה "שם! ג'וק!", הופכים לחובבי בעלי חיים מושבעים. בשמורות הפרטיות (private game reserve) מלווים את כל אלה בארוחות מפוארות, שמוגשות במרפסת הצופה אל בעלי החיים ואל סבך העצים. הקשר הבלתי אמצעי עם הטבע נמשך כאן גם כאשר נמצאים בתוך הלודג' פנימה.

יש אנשים, גם בדרום אפריקה, שעצם הרעיון של Sun City מעצבן אותם נורא. הדרך הנכונה להתייחס אל המקום המוזר הזה היא כאל בדיחה ענקית של מישהו עם חוש הומור קצת מוזר ובעיקר של מישהו חובב קיטש ענק. העיר הלא קטנה הזו היא מרכז מלונות והימורים במרחק כ-200 ק"מ מיוהנסבורג. זוהי מעין לאס וגאס דרום אפריקנית, וכמו אחותה הגדולה והאמריקנית גם סאן סיטי מושכת אלפי תיירים. צריך שיגעון גדלות מפותח או חוש הומור מיוחד כדי לפתח מקום כזה. אדם נורמלי לא יחשוב שכדאי להקים חוף מלאכותי ובו מכונה שמייצרת כל חצי שעה כמה גלים שגובהם שלושה מ'. העובדה היא שבסאן סיטי יש מכונה כזו ויש חוף כזה. לאורכו (כמה מאות מ') משתזפות צעירות יפהפיות בביקיני והן לא נראות מוטרדות מן השאלה איך הגיעו לכאן כל המים האלה (הם הובאו ממרחק גדול, כי באזור עצמו אין כמעט מים). לא רחוק מן החוף המלאכותי יש אתר ארכיאולוגי של עיר אבודה, שכל כולה המצאה של מקימי המקום. מרחק כמה מאות מ' משם יש הר געש שבכל שעה עגולה מגרגר ומפיח עשן וקצת לבה אדומה. ילדים (ואמריקנים) אוהבים את זה.

בתי המלון מפוארים מאוד, אולמות הקזינו מלאים במהמרים שלא ממש מתעניינים במכונות הגלים של החוף המלאכותי או בשאלת האותנטיות של האתר הארכיאולוגי. הם עסוקים מדי בשאלת משמעותו הקיומית של המספר 21.

סאן סיטי היתה פעם אחד מהסמלים של מדיניות בת היענה של משטר האפרטהייד הלבן. היום היא פארק שעשועים ענק שמנסה להיפטר מן הגיבנת הפוליטית. אם יבואו לסאן סיטי כשם שבאים ללאס וגאס - סתם בשביל התענוג הקצר ביותר (שני לילות כאן נראים כמעט כמו הנצח) - יש סיכוי שדרום אפריקה תהפוך יום אחד למדינה נורמלית.