שתף קטע נבחר

מכתב מהעירייה

עיריית הרצליה דרשה מאישה תשלום חוב עבור עבירת חניה שכלל לא ביצעה, בתוספת מכתב מאיים ממשרד עו"ד. כל נסיונותיה להסביר כי מדובר ברכב שכבר לא היתה ברשותה עלו בתוהו. רק לאחר התערבות ynet הודיעה העירייה כי החוב מבוטל

עד סוף נובמבר 2005 עבדה ב' במקום עבודה שבמסגרת תנאי העבודה בו היתה זכאית לרכב צמוד. עם סיום עבודתה החזירה את המכונית לחברה, ואישור על כך ניתן לה, בחתימת המנכ"ל, ב-1 בינואר 2006. "החל מהיום", נכתב באותו מסמך, "כל בעיה ו/או סוגיה בעניין רכב זה הינה באחריות החברה".

 

החיים נמשכו בשלווה, עד שב-5 בדצמבר 2007, כשנתיים אחרי שכבר לא החזיקה באותה מכונית, הגיעה אליה דרישה מעיריית הרצליה, חתומה בידי עורך דין מטעמה של העירייה ועל נייר רשמי שלה, לתשלום חוב בגין עבירת חניה – שבוצעה ב-6.7.2006. כלומר, למעלה מחצי שנה אחרי החזרת המכונית. סכום הקנס המקורי היה 105 שקלים, ועליו היתוספו עוד 80 שקלים, כ"הוצאות".

 

המכתב, בסגנון המוכר לכל מי שקיבל פניות מסוג זה, רווי עד זרא באיומים: "אם חוב זה לא ישולם במועד הנקוב במכתב זה, לא יהיה בידי מרשתי (עיריית הרצליה – י"א) מנוס ממתן כתב הרשאה לגובה מיסים, מה שעלול להביא לתפיסתם ומכירתם של מיטלטליך"; "אם לא ישולם חובך כאמור לעיל מרשתי תראה עצמה חופשייה לנקוט כנגדך בהליכי עיקול נוספים לרבות עיקול חשבונות בנק, עיקול משכורת וכיו"ב, וזאת ללא התראה נוספת". ארבע המילים האחרונות היו מודגשות במקור.

 

ואחרי כל זה נכתב שם: "בכל בירור או פנייה בנוגע לחוב ניתן לפנות טלפונית למשרד עורכי הדין ---- " – וכאן מופיעים שם המשרד, כתובתו ומספרי הטלפון והפקס שלו.

 

ב', המעידה על עצמה שבדרך כלל היא משלמת חובות כאלו בזמן, כאשר אכן חובה עליה לשלמם, הזדרזה להתקשר, בו ביום, למשרד עורכי הדין. היא שוחחה עם עובדת במשרד, ובהמשך לכך שלחה לשם בפקס מכתב ובו ציינה, כי מ-1.1.2006 ואילך המכונית לא הייתה ברשותה. למכתב צירפה מכתב על סיום עבודה ואישור על החזרת המכונית. לאור זאת ביקשה מהם לאשר לה בכתב, כי מבוטלים כל ההליכים נגדה עקב הדו"ח האמור. עובדת במשרד עורכי הדין אישרה בשיחת טלפון את קבלת המסמכים ששלחה ב' כבר למחרת היום.

 

הימים חלפו – ותשובה אין. היות שבדו"ח צוין כי התאריך האחרון שיש לשלמו הוא 23.12.2007 – ונוכח האיומים שהיו כלולים במכתב הדרישה – ביקשה ב' לברר בעיריית הרצליה מה עלה בגורל פנייתה למשרד עורכי הדין. ב-19.12.2007 שוחחה איפוא עם עובדת בנציבות תלונות הציבור בעירייה, ואחר כך שיגרה גם תלונה בכתב.

 

בתלונה ציינה כי ביקשה, כמה וכמה פעמים, לקבל תשובה או לשוחח עם מישהו במשרד עורכי הדין, אך ללא הועיל. היא אינה נענית. "בכל שיחותיי בשבועיים האחרונים לא הצלחתי לקבל תשובות חד משמעיות", כתבה ב' לעיריית הרצליה. "יותר מנציגה אחת אמרה לי: או שתשלמי ואחר כך נראה מה עושים, או שלא תשלמי אבל זו בעיה שלך ו/או אם לא אשלם אני צפויה לנקיטת הליכים נגדי לשם גביית החוב כמו שרשום במכתב שקיבלתי".

 

את השיא, המשיכה ב', שברה עובדת המשרד אשר סירבה להזדהות בשמה המלא, לא הסכימה להעביר אותה לאחראי/ת או לעו"ד, ובנימה נוזפת אמרה לה שהיא אחראית ושב' תחכה, שאין לה תשובות, ובין לבין הטיחה בה "אף אחד גם לא ידבר איתך", "זו בעיה שלך", ועוד כהנה וכהנה פניני לשון.

 

"העו"ד המטפל אינו נגיש", סיימה ב' את מכתבה לעיריית הרצליה. "הם מסרבים לבקשתי לשלוח לי אישור כי הנושא מוקפא עד תום הבדיקה, אלא נהפוך הוא – חזרו והבהירו לי כי 'זה שיש בדיקה לא מקפיא את ההליכים'".

 

הימים חלפו, איש לא התקשר מעיריית הרצליה לב', וביום ראשון השבוע, 6 בינואר 2008, היא עצמה התקשרה לנציבות תלונות הציבור. אז מסרה לה עובדת מסוימת, כי היא קיבלה ארכה לתשלום החוב עד – 6 בינואר 2008. אבל זה היום – נזעקה ב' – ומה שאני מבקשת זה שיינתן לי אישור כי החוב בהקפאה עד לבירור העניין.

 

הבטיחו שיחזרו אליה – וזה לא קרה. כשעברו השעות, היא שבה והתקשרה לעירייה. הפעם ענתה לה אותה עובדת שקיבלה ממנה את תלונתה הראשונית. או אז התברר לה, כי הארכה שעליה דיברה העובדת הקודמת אינה מתועדת בשום מקום. העובדת הבטיחה לבדוק שוב את העניין ולחזור אל ב'.

 

שוב נקפו שעות – ואיש לא התקשר. ב' התקשרה שוב, ופעם נוספת ביקשה כי יישלח אליה אישור בכתב ביחס לארכה. העובדת אמרה לה שעדיין אין לה תשובה ממשרד עורכי הדין.

 

בשעות אחר הצהריים המוקדמות של אותו יום נשמעה לראשונה מעין אנחת רווחה מכיוונה של ב'. "חזרה אלי עכשיו -- ", כתבה ב' ל-ynet. "היא דיברה עם -- שמסתבר שהיא האחראית במשרד עורכי הדין. הם הקפיאו לי את ההליכים כי הוגש ערעור". אבל, ציינה, במשרד עורכי הדין לא מוציאים את זה בכתב. אותה עובדת הבטיחה לב' שעד לקבלת החלטה לא יינקטו צעדים נגדה, ושההחלטה תישלח אליה. מתי? על זה לא הייתה לה תשובה.

 

למן הרגע שב' העבירה למשרד עורכי הדין חומר שהעיד כי לפחות לכאורה לא היא הכתובת לדרישת החוב עקב קנס החנייה, היה על משרד עורכי הדין לאשר בכתב כי המסמכים התקבלו, וכי המשך הטיפול בגביית החוב יוקפא עד לבירור סופי של העניין. אולם, לא זו בלבד ששום דבר כזה לא נעשה, ב' אף נאלצה לעמוד מול חומה בצורה. עובדה, עד עצם הרגע הזה לא איפשרו לה לשוחח עם עורך הדין החתום על המכתב, או עם כל עורך דין אחר באותו משרד.

 

עיריות וגופים ציבוריים רשאים להסתייע בנותני שירותים חיצוניים, שאינם נמנים עם סגל עובדיהם. אם זה טוב או רע ניתן להתווכח, אך על דבר אחד לא יכול להיות ויכוח: על הגורמים החיצוניים הפועלים מטעם גופים ציבוריים לפעול על פי הכללים שבהם מחויבים הגופים הציבוריים עצמם. שרירות – כפי שחוותה ב' – אינה מן הדברים המותרים לגוף ציבורי, וגם לא סירוב לשוחח עם אדם שאותו גוף מאיים עליו בצורה כה בוטה בעיקולים או בפגיעה אחרת ברכושו.

 

יתרה מזאת, האחריות לשרירות זו מוטלת גם על העירייה, שמשרד עורכי הדין פועל כידה הארוכה הנשלחת אל עבר החייבים. עירייה, כדאי לדעת, היא גוף הנתון לביקורתו של מבקר המדינה. ייתכן שהגיע הזמן שהמבקר ייתן את דעתו על המתרחש בתחום זה, ולמידת אחריותן של העיריות ליחס שלו נתונים אזרחים.

 

אשר לב', אנחנו נמשיך לעקוב אחר גלגולי תלונתה.

  

מעיריית הרצליה נמסר בתגובה: אנו נוהגים בדו"חות שלא שולמו על פי חוק. העירייה פנתה לחברה בה עבדה הגב' על מנת לאתר את נהג הרכב. החברה, מסרה את הנתונים של הגב' כבעלת הרכב. העירייה שלחה מכתב רשום לגב' על פי נתונים אלה. לצערנו היא לא לקחה את המכתב הרשום (ועל פי חוק העירייה מתייחסת לכך כאילו היא קיבלה אותו). בשלב זה מועבר הטיפול למשרד עו"ד. רק כאשר נשלחה לה הודעה נוספת ממשרד עו"ד המטפל בדו"חות, היא אכן מסרה את הנתונים. עתה משהובהר והוצגו הנתונים כי הרכב המדובר לא היה בבעלותה בתקופת מתן הדו"ח הורנו למשרד עו"ד לבטלו".

 

הכותבת היא עו"ד המתמחה בנושאי צרכנות

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים