ביום שנפגשנו כבר זמזמתי את מארש החתונה
בניגוד לקודמותיה, היא הבינה את הבדיחה וצחקה. למרות שאני לסבית, עבר שבוע וקצת וטרם גררתי אותה לראות את ההורים, טרם עשינו חשבון בנק משותף, ואף אחת לא מדברת על לעבור לגור יחד. פגשתי מישהי ובינתיים טוב לי, וזה מספיק
בערך שעתיים אחרי שנפגשנו זמזמתי את מארש החתונה. למזלי, ובניגוד לקודמותיה, היא הבינה את הבדיחה וצחקה. דיברנו אתמול על כמה ילדים יהיו לנו, הוויכוח כרגע הוא בין שלושה לארבעה, שינוי מרענן לאור הוויכוחים מן העבר, של האם בכלל.
פגשתי מישהי, וזו היתה סיבה נהדרת לשנות סטטוס בפייסבוק ולקבל את מבול השאלות – "נו, אז מתי את מראה לנו אותה?", "לא רק נפגשתן?", "היא יודעת שאת דראג קינג?", "מתי הכרתן?"
היה קצת מביך לענות על השאלה האחרונה – יומיים. אבל אני לסבית, ואם מתחשק לי לשנות סטטוס בפייסבוק אחרי יומיים, זו זכותי המלאה. אחרי הכל פגשתי מישהי, ולמרות שעבר שבוע וקצת טרם גררתי אותה לראות את ההורים, טרם הלכתי לעורכת דין לסדר חוזה נישואים, טרם עשינו חשבון בנק משותף, ואף אחת לא מדברת על לעבור לגור ביחד. פגשתי מישהי ובינתיים טוב לי, וזה מספיק.
הדייט הראשון היה אצלה בבית, גם השני. למעשה, אנחנו עוד לא ממש בשלב של לצאת מהבית, או מהמיטה.
אני נותנת לזה בערך שלושה חודשים של טירוף שכזה לפני שאני מחליטה שמשעמם לי ואני רוצה גם לעשות איתה עוד כמה דברים.
בעוד כמה ימים יש לי הופעה, ואני קצת דואגת ממה שיקרה כשהיא תפגוש את ג'יימס בונדג', דמות הדראג שלי, בפעולה. אני קצת חוששת מהתגובה שלה לעובדה שהבחורה שזה עתה הכירה כנשית ומאופרת נראית כמו גבר מנוצנץ.
היא צוחקת מההומור המשוגע שלי
אז פגשתי מישהי, והיא לא קהילתית, לכן לא אספר עליה כלום. חוץ מזה שהיא כיפית. והיא צוחקת מההומור המשוגע שלי, והיא גם משום אוהבת שהשיער שלי ארוך, שאני מתאפרת, ושיש לי עגילים שיותר ארוכים מהצוואר שלי, ולא פעם – יותר כבדים מהראש.
אני מתחילה לחשוב, ובטח העולם הבין את זה קודם, שמי שנעים לך ועושה לך להרגיש בנוח הוא בוודאי יותר נכון ממי שהזוגיות איתה היא מסע של פשרות וויתורים כואבים. אתגרים, אומרת אמא שלי, יש לי מספיק בעבודה. בבית אני רוצה שיהיה לי טוב.
אז לא, היא עדיין לא בבית שלי, ועוד לא התחלנו לדבר על מגורים משותפים. אבל לא רודפים אחרינו. נראה מה יהיה הלאה, נראה לאן הדרך הזו לוקחת. אני חייבת לציין, שלוש וחצי שנים מאז שיצאתי מהארון, שמוזר לי להיות עם מישהי שלא מתרוצצת לה בין אסיפות פוליטיות כאלה ואחרות, לא מדברת בכותרות על פמיניזם למרות שהיא לומדת מגדר, לא עסוקה בהגדרות כל היום, לא מחפשת אג'נדה. היא חיה את חייה, ומקדמת את עצמה בקצב שלה. זה בהחלט שינוי מרענן, יחסית לכל מה שעבר עליי מרגע כניסתי לקהילה.
במדעי המדינה יש מושג שנקרא "פוליטיזציה של זהויות". המונח הזה מתייחס למצב בו העמדה הפוליטית שלך והכוח הפוליטי שלך נגזרים ישירות מתוך הזהות שלך, והזהות שלך הופכת להיות אישיו פוליטי. כשזה קורה, ישנה הקצנת עמדות – שלך, ושל היריב. בשנות ה-80 ניתן היה להלך ברחוב בדראג, והמקסימום שהיה קורה, על פי העדויות, היה צעקות של נערים צעירים יושבי ברזלים לכיוונך. היום זו סכנת חיים ממשית ללכת כך ברחוב. זו תוצאה של ההקצנה הזו, בין השאר, כמו גם האלימות הגואה בחברה הישראלית. ההומו ממאה שערים לא מרוויח מההסלמה הזו, גם הלסבית מעיירת הפיתוח או מהכפר הערבי בגליל. מי שמרוויח מההסלמה הם העומדים בראש, הפוליטיקאים עצמם, שהפוליטיזציה הזו יצרה להם קהל תמיכה רחב יותר וחזק יותר, עם גיבוי מלא לפעולותיהם נגד "האוייב האכזר", הצד השני של המפה הפוליטית.
אנחנו לא הזהות המינית שלנו, אלא הרבה יותר
אנחנו, כמו שאומר בראד פיט בסרט המצויין "מועדון קרב", אנחנו לא תכולת הארנק שלנו. אנחנו לא כמות הכסף שיש לנו בבנק, אנחנו גם לא מכנסי החאקי שלנו, או הזהות המינית שלנו. אנחנו הרבה יותר מזה, ולכל אחד ואחת מאיתנו יש יותר מאשר אג'נדה פוליטית בעורקיו. זהות היא עניין מורכב, לא פחות ואף יותר מזוגיות, ולהפוך אותם לאג'נדה פוליטית חוטא לעיקר. הזהות שלנו, כמו גם הזוגיות, אמורה להוות לנו בית, מקום בו נוח לנו. פוליטיקה היא משהו שעובד בכותרות, ובכותרות לא נבנית תקשורת אמיתית.
אז הנה, פרדוקס: זוגיות שמתחילה עם כותרת ב-ynet לכתבה שטוענת שלא צריך כותרות בתקשורת בינאישית.
הפתרון? איפשהו בין הכותרת והפוליטיקה, לבין מה שקורה בבית, חצי דקה לאחר שליחת הטור הזה למערכת, כשאשב לשתות את הקפה המתקרר שלי איתה.
- רוצים לקרוא עוד טורים על יחסים של לסביות והומואים? הקליקו כאן
לפנייה לכתב/ת 
