שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ההפגנות, הבג"צים והמרד שדוכא: שנת וינוגרד
    זה התחיל בעדויות מהחזית ומהעורף, נמשך בשביתת רעב, נגרר לקרבות אינסופיים בבג"ץ והוביל לטלטלה פוליטית. איך זה ייגמר? איך נתלה גורלו של אולמרט בוועדה בה לא רצה, ונאלץ להקים במו ידיו? רגע לפני פרסום הדו"ח המלא, ynet מזכיר כיצד הכל התגלגל
    זה התחיל כמעט מיד עם תום המלחמה. המילואימניקים חזרו מלבנון, תושבי הצפון יצאו מהמקלטים - ומחדלי החזית והעורף החלו להתפרסם בתקשורת. בעקבות העדויות הקשות, שטף גל של מחאה את הארץ. את נס המאבק הרימה אז התנועה לאיכות השלטון, שראשיה אף פתחו בשביתת רעב - עד אשר תוקם ועדת חקירה ממלכתית. לקריאה, שנשענה על תקדים ועדת אגרנט ומלחמת יום כיפור, הצטרפו אישי ציבור, פוליטיקאים מהאופוזיציה ולבסוף גם בכירים בממשלה - בהם פרץ ומופז. אהוד אולמרט טיכס עצה עם מני מזוז, ולבסוף בחר בשביל הביניים: ועדת בדיקה ממשלתית.

     

    בסוף אוגוסט 2006, בכנס ראשי רשויות מהצפון בחיפה, הודיע ראש הממשלה על שלושה אפיקי בדיקה: ועדה בראשות ראש המוסד לשעבר נחום אדמוני לבדיקת הדרג המדיני; ועדה נוספת לבדיקת הצבא; ותפקוד מערך העורף - לבדיקת מבקר המדינה. האחרון מיהר להבהיר שאינו סר למרותו של ראש הממשלה, והוא מנהל בדיקה משלו וביוזמתו. אבל בכך לא תמו הקלקולים: מזוז פסק כי קיים ניגוד עניינים במינוים לוועדה של מנכ"ל רפא"ל ידידיה יערי ונציג "בואינג" בישראל דוד עברי, שכן שניהם עובדים מול הממשלה. המינוי של אדמוני עצמו עורר כשלעצמו חשש עקיף. גם המחאה לא דעכה, ולבסוף שינה אולמרט, שהמשיך לטעון כי "ועדת חקירה ממלכתית היא תקלה למדינה", את ההרכב: בראש הוועדה הממשלתית הציב את אליהו וינוגרד, שופט בדימוס, מה שהעניק לה סמכות לזמן עדים בצו. גם המנדט הורחב: על וינוגרד ועמיתיו הוטלה המלאכה לבדוק הן את הדרג המדיני והן את הצבאי. 


    זעקת המילואימניקים בכיכר רבין (צילום: ניב קלדרון) 

     

    ההפגנות, אותן חוו המנהיגים השכם והערב, כוונו עד מהרה גם לעבר השופט ועמיתיו: "אל תשמשו עלה תאנה", קראו לעברם המילואימניקים. לראשונה נכנס גם בג"ץ כמרכיב מרכזי בזירת המאבק: "מדוע לא מונתה ועדת חקירה ממלכתית?" - דרשו השופטים מהמדינה לנמק. אך לבסוף, משנענו כי בכל הנוגע לסמכויותיה, הוועדה היא כמו-ממלכתית - דחו את העתירות ברוב דחוק של ארבעה נגד שלושה.

     

    מצעד העדים

    ב-17 בספטמבר אישרה הממשלה את הקמתה של ועדת וינוגרד. במנדט שקיבלה, היא הוסמכה לחקור את המלחמה עצמה ואת ההכנות לה, כולל ההתנהלות של הממשלות הקודמות ויחסן לחיזבאללה מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. הוועדה הונחתה לחקור את הדרג המדיני והביטחוני, את הפעלת צה"ל ואופן ניהול המלחמה במשך 33 ימי הלחימה ואת הטיפול בעורף. כתב המינוי וההסמכה לא כלל תאריך יעד להגשת הדו"חות. "אם תמצא לנכון", נכתב, "תהא רשאית להגיש דו"ח ביניים או דו"ח חלקי, בנושאים בהם קיימת לדעתה דחיפות ביישום מסקנותיה והמלצותיה".

     

    כבר למחרת המינוי, התכנסו וינוגרד וארבעת עמיתיו ליום דיונים ראשון. הם שכרו את שירותיו של יועץ תקשורת והתמקמו בבית-הספר למדעי הנפט והאנרגיה שליד אוניברסיטת תל-אביב. עבור השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד, שכיהן כנשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ואף כשופט בפועל בבית-המשפט העליון, לא הייתה זו הוועדה הראשונה: קדמו לה הוועדה הציבורית לבחינת שכר הלימוד באוניברסיטאות, הוועדה להסדרת קרנות הפנסיה, הוועדה שדנה בדרגותיו של יצחק מרדכי, הוועדה לבחינת השתלשלות העניינים בפרשת רון ארד ועוד. לצדו ישבו על המדוכה המשפטנית פרופ' רות גביזון; פרופ' יחזקאל דרור המומחה למינהל ומדיניות ציבורית; והאלופים במילואים ד"ר חיים נדל ומנחם עינן.  


    רב-אלוף דן חלוץ מתייצב בוועדה (צילום: ניב קלדרון)

     

    בזה אחר זה התייצבו בפני חברי הוועדה כולם: ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון פרץ, הרמטכ"ל חלוץ, שרים וח"כים, אלופים בהווה ובעבר, מפקדי אוגדות וקצינים בכירים, ראשי השב"כ והמוסד, פקידי מדינה ואישי ציבור. משוכנעים שהעדויות יישארו לעד נצורות בחדרי-חדרים, הם דיברו בחופשיות ובאריכות, ושטחו איש-איש את כתב ההגנה - או המתקפה - שלהם. אלא שבקרב נוסף בבג"ץ, שכלל חילופי דברים קשים בין חברי הוועדה והשופטים, עד כדי האשמות בזילות בית-המשפט העליון ואיומי התפטרות - נאלצה ועדת וינוגרד לפרסם את הפרוטוקולים, כפי שדרשה בעתירתה ח"כ זהבה גלאון ממרצ.

     

    ראשונות פורסמו העדויות של אולמרט ("חלוץ הבטיח שצה"ל חזק"), פרץ ("לא ידענו שהצבא לא מוכן") וחלוץ ("צה"ל הפך לשק חבטות לאומי"). עניין רב - וגם מבוכה לא מעטה - עוררה העדות של שמעון פרס, הנשיא היום והמשנה לרה"מ דאז, שהודה כי אילו היה הדבר תלוי בו - לא היה יוצא כלל למערכה.

     

    פוּטש בננה

    עוד לפני פרסום הפרוטוקולים, טלטלה ועדת וינוגרד את המערכת כולה: ב-30 באפריל, במסיבת עיתונאים דרמטית, הציג השופט את עיקרי הדו"ח החלקי. "אולמרט, פרץ וחלוץ כשלו", זעקה השורה התחתונה, וגם צה"ל לא יצא פטור: בעיה בהערכת המודיעין; פערי מידע בין ה"כחולים" ללוחמי היבשה; תפישת ביטחון ו"הכלה" לא מעודכנת - זו רק רשימה חלקית של הליקויים שנתגלעו.  


    השופט מגיש לראש הממשלה את דו"ח הביניים (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

     

    הסערה הפוליטית לא איחרה לבוא. ואולם, בקלות יתרה הצליח ראש הממשלה לדכא את מה שנודע כ"פוּטש-בננה" בתוך מפלגת השלטון קדימה. היחידים שנטשו היו יו"ר הקואליציה אביגדור יצחקי והשר איתן כבל מהעבודה. שרת החוץ ציפי לבני קראה לאולמרט להסיק מסקנות אישיות ולהתפטר, אבל נשארה בממשלתו. אהוד ברק, בשיאה של מערכת בחירות פנימית, הבטיח לסיים את השותפות עם אולמרט לאחר פרסום דו"ח וינוגרד המלא. אחרי הפריימריז הוא התיישב בכיסאו של פרץ בהנהגת העבודה ובמשרד הביטחון. 

     

    גם על הדו"ח המלא התנהלה מערכה משפטית: הנפגעים הפוטנציאליים

    תבעו מכתבי אזהרה וזכות שימוע, בטרם רואים הדברים אור. חברי הוועדה התחייבו בבג"ץ שהדו"ח לא יכלול המלצות אישיות בעניינו של איש. אך גם זה לא עזר: הסניגורית הצבאית הראשית דרשה להוציא צו ביניים נגד פרסום הדו"ח, בהסבירה שגם ללא ההמלצות האישיות - בכירים בצבא צפויים להינזק. מנגד עתרה התנועה לאיכות השלטון נגד הוועדה, בשל אותה הבטחה שלא לכלול המלצות בעניינו של איש. בלשון סרקסטית במיוחד דחתה הוועדה את שתי הטענות גם יחד, והפעם בג"ץ יישר קו.

     

    לרגע האמת של הדו"ח המלא מגיע ראש הממשלה ה"לא-פופולרי", כהגדרתו, בעיתוי רגיש: הקואליציה שלו מעורערת גם כך, לאחר פרישת "ישראל ביתנו" של ליברמן, ועם איום דומה של ש"ס - בשל המשא-ומתן המדיני. בקדימה ובעבודה - גם בתוך הממשלה - כבר נלחשת האפשרות שאחרי הרמטכ"ל הפורש ושר הביטחון, אשר הסכים להחליף תיק מרצונו גם ללא הפריימריז - ייאלץ גם הקודקוד השלישי להנהגת המלחמה להסיק מסקנות אישיות. בינתיים, כמעט כל פעולה פוליטית או מדינית שמתבצעת, נתפשת אצל רבים כמוכוונת-דו"ח. בשיחה עם ynet העיד אחד מחברי ועדת וינוגרד כי "הדו"ח חמור, ויכול להוביל לחילופי שלטון".  


    מימין לשמאל: דרור, גביזון, וינוגרד, עינן ונדל (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מנמנם אחרי דו"ח הביניים: אולמרט
    צילום: גיל יוחנן
    לא הוועדה הראשונה: וינוגרד
    צילום: תומריקו
    ההפגנות שטפו את הארץ
    צילום: אמיר כהן
    צילום: ניב קלדרון
    קראה לו ללכת: לבני באה להעיד
    צילום: ניב קלדרון
    ברק בהצהרת שדות ים
    צילום: עידו ארז
    מומלצים