לפני פאקינג 15 שנה
15 שנה אחרי שהוקמה, "סטלה מאריס" עדיין פה ועכשיו גם מוציאה אלבום חדש. רק בבקשה, תפנימו שפאבלו רוזנברג כבר לא שם
אבל מאז שנות התשעים לא זכינו לראות את חברי הלהקה שוחים בביצת המיינסטרים. אולי בגלל השינויים הגדולים והחילופים שנעשו במהלך השנים, או שאולי המוזיקאים מחיפה כבר לא עשו את זה לתחנות הרדיו. כך או כך, החברים לא הפסיקו לעבוד, ובחודש האחרון הוציאו אלבום חדש בשם "Searching For The Sun" וכולו באנגלית. במיוחד לזירת המטאל, הלהקה מבצעת כאן את השיר "Nine Seconds" מתוכו.
לפני כשלוש שנים הלהקה החלה לעבוד עם זמר בשם לוקאץ'. הם הכינו דמואים חדשים, הקליטו בעברית וגם באנגלית ושלחו חומרים לחו"ל. המפיק האנגלי המכובד כריס טסאנגרידס, מי שעבד בעבר עם "דפש מוד", ברוס דיקנסון, "ג'ודאס פריסט" וטום ג'ונס, אהב את מה שהוא שמע והחליט להפיק את האלבום, והלהקה נסעה להקליט בלונדון.
"כריס רצה שנבוא להקליט אצלו", נזכר דובי סוני, באסיסט הלהקה, "אמרנו למה לא? פעם ראשונה שהלהקה יוצאת להקליט בחו"ל וזה יכול להיות מאוד נחמד. חשנו שנכבוש את העולם", הוא צוחק, "אבל מסתבר שהמציאות היא ממש לא כזו. העניינים התגלגלו, ולוקאץ' עזב אותנו, והצטרף אלינו הזמר רמי שלמון, והאלבום בנתיים היה מוכן. לא ידענו מה לעשות איתו, עד שבסוף לקחנו החלטה והוצאנו אותו. אנחנו משווקים אותו בנתיים רק בארץ, למרות שהוא במקור היה מיועד לחו"ל. נראה מה יקרה איתו, עדיף מאשר שהוא יישב בארון".
נמשיך לתת בראש
למרות שעברו שנים רבות, את הלהקה עדיין מקשרים לפבלו רוזנברג. "זה הקטע הכי אבוסרדי", מספר סוני, "זה כנראה דפוס בישראל. כולנו מזכירים לנו שהוא היה שם, גם
אם אנחנו רוצים לסגור הופעות, חושבים שזו הופעה עם פבלו. צריך להבין שהתקופה עם פבלו הייתה לפני 15 שנים וזו היסטוריה. רק בוויקיפדיה באינטרט אתה יכול לראות איפה היה הבחור אז. אגב, גם לו עושים את זה, מקשרים אותו ללהקה. היום הוא עושה דברים אחרים לגמרי. אז מה הקשר? זה קרה לפני פאקינג 15 שנה. הוא בשלו ואנחנו בשלנו".
ולכבוד ציון 15 שנה להקמתה מקיימת הלהקה מספר הופעות אקוסטיות חגיגיות. "אנחנו הולכים קדימה", מסכם דובי, "אנחנו עובדים עם רמי כבר כמעט שנה ויש לנו מתופף חדש בשם מתן שמואלי. אנחנו עובדים קשה, עושים קצת הופעות, יש כמה תוכניות - אולי לעשות אלבום חדש עם רמי, בתקווה שזה יתפוס. אתה יודע, זה מאוד קשה לנו ואנחנו גם לא חבר'ה צעירים, וגם בסגנון הזה, הפרגון שואף כאן אתה יודע לאן. אנחנו מודעים לזה, אבל נמשיך. לא משנה לנו שום דבר. ניתן בראש, ואיפה שירצו, שם נהיה. אנחנו נתמיד כנראה, איך אומרים? עד המוות".
