חוק קצוץ כנפיים

הייסורים שעוברת הצעת החוק של ח"כ אורית נוקד, שאם תתקבל כחוק יחויבו נותני שירותים מסוימים, בעיקר חברות תקשורת למיניהן, להודיע לצרכנים על סיום מבצע או תקופת התקשרות, היא רק עוד המחשה לדורסנות הקיימת אצלנו כלפי הצרכנים. אחרי שהיה צורך להגיש את הצעת החוק מחדש בכנסת הנוכחית, משום שאי-אפשר היה להחיל עליה רציפות ולדון בה מהמקום שהופסקו הדיונים בכנסת הקודמת, נשלפו מחדש כל המאמצים כדי לטרפד אותה.

השבוע קראנו, כי הצעת החוק אמנם תועבר על-ידי ועדת הכלכלה של הכנסת לקריאה ראשונה, אך מה שיועבר הוא נוסח נכה, קצוץ-כנפיים ובעייתי.

 נכון שנקבע, כי החברות הללו יחויבו להודיע לצרכנים על סיום המבצע או תקופת ההתקשרות, וכי יהיה עליהן לקבל את הסכמת הצרכן על מנת להמשיך את השירות במחיר רגיל. אולם, בלחץ החברות נקבע, לפחות בנוסח הנוכחי, כי כאשר מדובר במבצעים קצרי-מועד, לתקופה של עד 4 חודשים, לא יחויבו החברות למשלוח הודעה לצרכן על סיום התקופה – אם הן הודיעו לצרכנים כבר בתחילת המבצע איזה שינוי יהיה צפוי במחיר, ואם הצרכן יוכל להתנתק מהשירות בתום התקופה בלא תשלום קנס.

נו, באמת. הרי כל מה שיצטרכו החברות הללו לעשות כעת הוא לקבוע מבצעים לארבעה חודשים, להודיע לצרכן מראש מה יהיה השינוי במחיר בתום התקופה – וזהו. אלא שעיקר הבעיה נעוץ בכך שרוב הצרכנים אינם זוכרים מתי מסתיימים המבצע או תקופת ההתקשרות שלהם, ולכן גם לא סביר שהם יזכרו להתקשר ולבקש שינוי בתנאי ההתקשרות או להתנתק.

לעומת זאת, לחברה שממוחשבת לעילא ולעילא הרי יש כל האמצעים להודיע לו על כך זמן סביר מראש. אם היא רוצה, כמובן. עובדה, כשמגיע הזמן להפסיק לתת הנחות לצרכנים במסגרת המבצעים, ולהעביר אותם למסלולים יקרים יותר, אף פעם לא שוכחים שם לעשות זאת, בדיוק ביום שלאחר תום המבצע.

זאת ועוד: גם אם לצרכן תהיה האפשרות להתנתק מהשירות בתום התקופה ללא תשלום קנס, עדיין לא הועילו חכמים בתקנתם כאן. ראשית, מי שלא זוכר והחברה לא הזכירה לו, הרי לא יתקשר לבקש ניתוק. שנית, נניח שייזכר כעבור חודש – הרי מן הסתם יחויב בתשלום עבור אותו חודש גם אם, נניח, מדובר במנוי של חברת אינטרנט שבינתיים כבר התקשר עם חברה אחרת. ואם בניתוק עסקינן, מעניין איך הוא יתבצע – במיוחד לאור מה שראינו באחרונה באחד הערוצים, איך באחת משלוש ספקיות התקשורת הגדולות בישראל מדריכים את המוקדנים ש"הלקוח לא באמת רוצה להתנתק", ובאמת לא מנתקים אותו, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

הוראתו של שר התקשורת בעניין זה היא חשובה ואמורה לשנות סדרי-ניתוק, אך את הסוגיה הבעייתית הזאת צריך בכל זאת לאגף מכל זווית אפשרית, כולל באמצעות הצעת החוק של ח"כ נוקד.

הדאגה של חברות הטלפון

בהקשר זה, דבר אשר חוזר כמו טקס קבוע מראש כאשר דנים בהצעת החוק של ח"כ נוקד הוא דאגתן המופגנת של חברות הטלפון הקווי והסלולרי לרווחת לקוחותיהן – אך רק כאשר מדובר באי-ניתוק על רקע סיום מבצע.

כבר בכנסת הקודמת טענו אלו בלהט, כי אין לנתק מנויי טלפון קווי וסלולרי בתום תקופה, כיוון שמדובר בשירות חיוני. אותה טענה היא זו שבעטיה – לפחות בנוסח שהועבר כעת לקריאה ראשונה – לא יחויבו חברות הסלולר וחברות הטלפון הקווי לנתק צרכנים באופן אוטומטי מהשירותים שהן נותנות בתום תקופת המבצע. מעניין שאותו נימוק אינו קיים אצלן כאשר הן מנתקות לקוחות עקב אי-תשלום חובות. אז זה לא שירות חיוני?

וכיוון שכך, ספק אם ההבחנה בין שאר ספקי השירותים המתמשכים לבין חברות הטלפון הקווי והסלולרי בעניין זה תעמוד במבחן הסבירות, שבו נדרש לעמוד כל דבר חקיקה. הבחנה על רקע רלבנטי היא עניין סביר; לא כך כאשר הרלבנטיות היא עניין גמיש ותלוי אינטרסים – כמו ה"חיוניות" של השירות בעיני הספקיות.

זאת ועוד: אי-הודעה לצרכן שכתוצאה ממנה הוא מחויב בתשלומים מתמשכים נגד רצונו כמוה כשליחת יד אל כיסו. כדאי שמחוקקינו יזכרו את ההוראה הכלולה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – כי "אין פוגעים בקנינו של אדם... אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

חוק המעניק מעמד מועדף במידה נרחבת שכזו למי שבעצם התנהגותו מוכיח כי "התכלית הראויה" – כלומר חיוניות שירות הטלפון הקווי או הסלולרי – אינה באמת ראויה בעיניו, ספק אם יענה על דרישות פסקת ההגבלה בחוק היסוד.

קרן אור, ולא בפעם הראשונה, הייתה בדבריה של היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה של הכנסת, עו"ד אתי בנדלר. "מדוע החברות מתנגדות ליידע את הלקוחות על סיום המבצע? משום שברגע שהלקוח מקבל הודעה על סיום המבצע הוא עלול להתחיל לעשות 'שופינג' אצל חברות אחרות, על מנת לנסות ולהשיג את העסקה הטובה ביותר עבורו. מובן מאליו שהחברות מעוניינות למנוע מצב זה ולהשאיר את הצרכן אצלן".

אכן כך. זו הסיבה האמיתית למלחמה הבלתי-נלאית שמנהלות החברות הללו נגד החובה להודיע לצרכן על תום תקופת מבצע/התקשרות. וכדאי לא לשכוח זאת.

בשלב זה, כאמור, תועבר הצעת החוק למליאת הכנסת לקריאה ראשונה. לאחר מכן היא תוחזר לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. זה יהיה השלב שבו ניתן יהיה להתעשת ולמנוע את הביזיון הזה, של ניסיון לרוקן מתוכנו את אחד הפתרונות המשפטיים הנכונים והנחוצים ביותר בעולם הצרכנות בישראל.