המטרה: לרפא את הפצעים של הטבע
מכתשי הנגב הם תופעה ייחודית לישראל, שאין לה אח ורע בעולם. במכתש רמון ישנן שכבות סלע בנות 220 מיליון שנה, ומינרלים נדירים. אך במשך שנים נגסו המחצבות במצוקים, טחנו אותם עד דק, וגרמו לפגיעה אנושה במערכת האקולוגית באזור. כעת מבקשים ברשות הטבע והגנים לקחת על עצמם משימה מורכבת: להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב את הטבע לשטחי המחצבות, שהיו על סף מוות אקולוגי
קרוב ל-40 שנה היו המחצבות חלק מהנוף המדברי של מכתש רמון. עבור תושבי האזור הן שימשו מקור פרנסה איתן, ועבור שאר תושבי המדינה הן היו המקור לאריחים, רעפים וחומרי בניין אחרים. התחרות מצד השוק הסיני ניצחה גם הפעם, והמחצבות הפסיקו אט אט את פעילותן. בשטח נותרו כעת רק הצלקות העמוקות והפצעים בנוף המדבר. עשרות שנים של כרייה וחציבה אינטנסיביות השאירו את המערכת האקולוגית של האזור במצב אנוש.
בהשקעה של כ-15 מיליון שקלים מקווה רשות הטבע והגנים לשקם את האזור הפגוע ולהחיות מחדש את הטבע. "זהו פרויקט הדגל שלנו", מספר בגאווה גלעד גבאי, סגן מנהל מחוז דרום ברשות. פרויקט שיקום המחצבות, המשותף לרשות, לקרן המחצבות ולמועצה המקומית מצפה רמון, עומד במרכזה של תוכנית העבודה לשנים 2008-2011 במחוז הדרום. המשימה העומדת בפני הצוותים אינה פשוטה: להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב את הטבע לקדמותו.
המצוקים רוסקו, הנחלים שינו את זרימתם
מוקד הפרויקט יהיה במכתש רמון, במכתש הגדול ובמכתש הקטן. במשך עשרות שנים נגסו מכונות הגריסה העצומות בקרקע, טחנו אותה והפרידו אותה למרכיביה השונים. התוצאה היתה הרסנית: מצוקים רוסקו, בורות נפערו ואפיקי נחלים שינו את זרימתם וסחפו עימם שחקנים נוספים במערכת האקולוגית. המכתשים נפגעו קשות לא רק מפעולת הכרייה עצמה אלא גם מהפעילות העקיפה - המשאיות שהובילו את החומרים החוצה רמסו את הטבע תחת גלגליהם ופיזרו אבק דקיק על פני שטחים רחבים, והתנורים הגדולים פלטו חומרים מזהמים שחנקו את החי והצומח באזור.
"פצעים פעורים בטבע". מכתש רמון (צילום: רשות הטבע והגנים)
ברשות אומרים כי חלק מפגעי הכרייה היכו בעקיפין גם באזורים סמוכים, בעלי חשיבות אקולוגית רבה - נחל רמון ובקעת מחמל לדוגמא. הסיבה הייתה התפיסה המסחרית-תעשייתית ששלטה במשך שנים, וראתה בשטח כולו מחצבה אחת גדולה. "במשך עשרות שנים נתפס המכתש כמחצבה ולא כאתר טבע נוף ומורשת - דבר שהשפיע על כל האזור, גם על פיתוח התיירות בו", מסביר גבאי.
לדעת המומחים, הטבע באזור הגיע לנקודת שבירה, וברור היה כי דרושה עבודת שיקום יסודית ומעמיקה. אחד המונחים השגורים בפיהם של אנשי הרשות בהקשר זה הוא המונח "שיקום אקולוגי". מדובר בשיקום יסודי של הטבע, שלא דווקא נראה לעין הבלתי מאומנת. בין השאר, יבוצע שיקום של שכבות הקרקע העליונות והחלפתן אם יש צורך בכך, שיקום בתי גידול והשבת החי והצומח לשטח. "אנו מטעינים מחדש את הטבע באנרגיות", אומרים ברשות.
"עשרות שנים של כרייה וחציבה". מכתש רמון (צילום: גילי סופר)
רביב שפירא, מנהל מחוז הדרום ברשות, מסביר כי 95 אחוז מפעולות השיקום בפרויקט יהיו "שיקום אקולוגי", ורק חמישה אחוזים יכללו גם שיקום נופי - טיפול גם בהיבטים של הנוף והנגישות למטיילים. הוא מסביר שההישג הגדול הוא בכך, שמדובר בפעם הראשונה שבה מבוצע בישראל שיקום אקולוגי בשטח כה נרחב.
שכבות סלע בנות 220 מיליון שנה
בשל ייחודם של המכתשים ויוזמתו של השר להגנת הסביבה דאז, יוסי שריד, חלה לפני כעשור נקודת מפנה בהתייחסותה של הממשלה לאזור, והיא קיבלה בשנת 1994 את החלטת "ארץ המכתשים". החלטה זו היתה הפעם הראשונה שבה החליטה ממשלת ישראל לפעול למען שימורו של חבל ארץ שלם. במסגרת ההחלטה - שעל יישומה הופקדה ועדת מנכ"לים - נקבע כי רוב שטחי הכרייה והחציבה יוגדרו נטושים וייועדו לשיקום וכי מפעלים לעיבוד חומרי הגלם יוצבו מחוץ למכתשים.
בן דרורי, פקח הרשות שמכיר כל פיתול וסלע במכתש רמון, אינו יכול להפסיק לדבר על תופעת המכתשים הייחודית. "אין לתופעה זו אח ורע בעולם וישראל היא המדינה היחידה בה יש מכתשים", הוא אומר.
בכל הנוגע למכתש רמון, מספר דרורי על גאווה מקומית נוספת: בסלעי המכתש מצויות שכבות סלע בנות כ-220 מיליון שנה. מנקודת מבט ישראלית, זהו מקום היחידי בארץ בו נמצאו מינרליים מתכתיים - בהם אורניום, בדיל ואף כסף וזהב. "אמנם מדובר בכמויות קטנות שלא התאימו לפעילות מסחרית, אבל במסגרת פעולות שיקום שעשינו בעבר נבנה מסלול שבו אפשר לראות את מחשופי הסלע ומשאביו".
באזורים אחרים, בהם הפיק הטבע מחצבים בכמויות נדיבות, כרו המפעלים סוגים שונים של חרסית - בעיקר מסוג קאולין (חרסית בהירה ששימשה בעיקר את תעשיית החרסינה) וחרסית שוקולד, שצבעה חום כהה. באזור זה מצאו מפעלי הכרייה גם חרסיות חסינות אש מהן הופקו בהמשך לבנים מיוחדות לתנורים, "אבל אחרי כל-כך הרבה שנים של שימוש אינטנסיבי במשאבים, הגענו למצב שהם פשוט מתחילים להיעלם מהטבע", מסכם דרורי.
שטח הכרייה יהפוך לגן לאומי. מכתש רמון (צילום: רשות הטבע והגנים)
חלק מתוצאות פעילות השיקום הנופי ניכרות כבר בשטח. במסגרת זו שוקמו עד כה כ-1,500 דונם במכתש רמון ובמכתש הגדול. "במכתש הגדול שיקמנו מחצבת חול, ובמכתש רמון שיקמנו מחצבות גבס, בנטוניט ,קאולין ,חול וחרסית". בחלקו השני של הפרויקט, שיחל בעוד כשלושה חודשים, ישוקמו כ-3,000 דונם נוספות.
הפשרה: שימור מורשת הכורים
במסגרת הפרוייקט יהפוך שטח הכרייה המרכזי לגן לאומי, וחלקו הפחות פגוע לשמורת טבע שבה יוכלו המבקרים להנות ממקווה מי תהום, מסלולי טיול, חניוני לילה, שבילי אופניים, שבילי בעלי חיים וגם אתר מיוחד שיוקדש לשימור מורשת הכריה שאפיינה את האזור.
מנקודת המבט הסביבתית, הנטייה המתבקשת היא למחוק כל זכר לפעילות הכרייה שהתקיימה בעבר במכתשים. לכן אין זה מפתיע כי בתחילת דרכו של הפרויקט סירבו אנשי הרשות להותיר בשטח את עקבות המפעלים - גם לא ברמז. אך בסופו של דבר, לאחר דין ודברים ממושך עם אנשי חברת "נגב מינרלים" - שמפעלם הוקם במכתש רמון בשנת 1967 ופעל שם עד לפני כארבע שנים - גובשה פשרה.
במסגרת התוכנית יוקם במכתש רמון מוזיאון לשימור מורשת הכורים - במרכזו יוצב תנור כרייה ענק ששימש את המפעלים באזור לעיבוד החומרים במאות מעלות צלזיוס. "אי-אפשר להתעלם מהמורשת של המפעלים שפעלו שם במשך שנים ומהעובדה שזה גם היה מקור הפרנסה של אנשי האזור", אומר גורם באחד ממפעלי הכרייה שפעלו באזור. "הגופים 'הירוקים' אמנם היו רוצים למחוק כל זכר לפעילות אנושית, ולהשאיר רק טבע, אבל בכל-זאת מדובר בהיסטוריה שהתרחשה פה".
לפנייה לכתב/ת 
