מה וינוגרד היה אומר על רפיח?
עד לרגע זה לא נערך דיון אסטרטגי במשמעות חיבורה של רצועת עזה למצרים, וחבר בקבינט רותח: "איפה ניירות העבודה, איפה קבלת ההחלטות, איך מתנהלים כך עוד בטרם יבש הדיו על מסקנות הוועדה?"
"דם הבנים זועק אליך מהאדמה", ירתה השבוע זהבה גלאון בדיון בכנסת על דו"ח וינוגרד. אביגדור יצחקי המתפטר הגדיר את ראש הממשלה "אדם מסוכן לישראל". נתניהו משוכנע שאולמרט כשל בניהול המלחמה בחוסר ראייה אסטרטגית, בהתנהלות ללא מטרה, והזהיר גם מהמלחמות שעוד נכונו לנו. ובאמת, השאלה אינה רק העונש על הכשלים במלחמת לבנון השנייה; השאלה המרכזית היא איך תתמודד ישראל עם איומי העתיד - וכיצד היא מתמודדת עם אלה של כאן ועכשיו?
כך למשל מול קריסת החומה ברפיח - אירוע שעלולות להיות לו השפעות אסטרטגיות רחבות-היקף. השבוע אמנם דן המטבחון המצומצם - אולמרט, לבני וברק ולצדם הגורמים המקצועיים - בסוגיית הגבול הפרוץ. אולם עד כה לא נערך דיון אסטרטגי מעמיק במשמעות חיבורה של רצועת עזה למצרים.
"ישראל כבר בירכה על החיבור הכלכלי בין עזה למצרים", אומר לנו חבר קבינט. "אבל, האם ברור לראש הממשלה ולשר הביטחון איך נעצור מעתה את הברחת אמצעי הלחימה לעזה? טילי נ"מ משופרים, טילי נ"ט? גראדים?". ועוד תמה אותו שר: "איפה לקחי וינוגרד? למה רק המטבחון דן בזה? איפה הדיון המסודר? איפה ניירות העבודה של המועצה לביטחון לאומי, המוסד, השב"כ, משרד החוץ? איפה ההחלטות של הקבינט, של הממשלה כולה, בעניין כל-כך עקרוני? איך מתנהלים כך, עוד בטרם יבש הדיו על מסקנות הוועדה?"
"אני האחראי לכל הכשלים", אמר אולמרט בכנסת, אך הוא אינו מתכוון להתפטר. "הדו"ח מציב בפני ההנהגה הישראלית ראי ממנו נשקפת תמונה קשה", כתבה שרת החוץ לבני באיגרת לדיפלומטים הישראלים שתחת מרותה - והיא נשארת בממשלה. "אתמודד עם השאלות הקשות שמעלה הדו"ח במועד מאוחר יותר", הבטיח שר הביטחון ברק, בהודיעו שהוא נשאר בממשלה. על רקע אירועי רפיח ובצל האיום האיראני - האמנם נלמד הלקח, או מה שהיה הוא שיהיה?
שעת השי"ן
העיתונאי מתיו וורד פרסם השבוע ב"ניו-יורק טיימס" איגרת, ששיגרו שני חברי קונגרס ותיקים לשר האנרגיה סמואל בודמן. השניים, ג'ון דינגל ובארט סטופק, התרעמו על כך שארצות-הברית מממנת ב-4 מליון דולר שני מכוני מחקר רוסיים, הקשורים בפיתוח הכור הגרעיני בבושהר. קצפם יצא על שכסף פדראלי של ממשל בוש, הנאבק לכאורה בגרעין של טהרן, משמש מדענים המסייעים לפיתוח כור איראני.
מהסיפור הזה אפשר ללמוד לא מעט על אחת המשימות המורכבות, המונחות לפתחה של ירושלים. ראש הממשלה שב ומצהיר שבנושא האיראני, הוא סומך על וושינגטון והקהילה הבינלאומית. אבל הנשיא בוש מעדיף פעולה דיפלומטית, ולא מתכוון כנראה לפעול צבאית נגד אחמדי-נג'אד בשנה שנותרה לו בבית הלבן. אולמרט מיישר איתו קו, נכון לעכשיו, אך לאור האיום המתפתח בקצב אותו מגדיר שאול מופז כ"רכבת אקספרס איראנית, לעומת רכבת המאסף הבינלאומית" - ישראל צריכה להיערך גם בחזית הצבאית.
"בסוגיה האיראנית אנו נערכים לכל האפשרויות", חוזרים ואומרים בלשכות רה"מ
ושר הביטחון. ומה הפלא? אם נכון שראש המוסד דגן אמר השבוע בוועדת חוץ וביטחון, שתוך שלוש שנים תחצה איראן את הסף שלאחריו תוכל לפתח נשק גרעיני - הרי שאין ברירה אחרת. כלומר, מבהירים לנו שרים בקבינט, בהחלט ייתכן שראש הממשלה הזה יצטרך להחליט על פעולה צבאית נגד טהרן. "אם הדרך הדיפלומטית לא תועיל - ונראה שזו מגמת ההתרחשויות מול איראן - ייתכן שהממשלה הזאת תצטרך לפעול כדי להסיר סכנה קיומית מעל ראשם של אזרחי ישראל", אמר אחד מהם.
לשרים עימם שוחחנו השבוע היה קשה לומר שאולמרט לא יכול. "נכון, דו"ח וינוגרד היה קשה, הטיל צל על דרך קבלת ההחלטות ובעיקר על יכולת הביצוע של הממשלה", אמר השבוע שר אחר, איש העבודה. "אבל האלטרנטיבה היא בחירות, שעד לסיומן יוקפא המאבק מול איראן. הרי עד שייבחר ראש ממשלה חדש, עד שהוא ילמד את הדברים, עד שהוא יוכל להיכנס לעסק - זה עלול להיות מאוחר מדי. אני מאמין שאת לקחי וינוגרד הממשלה הפיקה. גם צה"ל הפיק את לקחי מלחמת לבנון השנייה, ויש לנו היום צבא אחר. אם חלילה נידרש, יידעו ראש הממשלה והממשלה הזאת לפעול נכון מול איראן".
בין ברלין למצפה הילה
ביום ראשון אחר הצהריים, לאחר דיון בממשלה במסקנות וינוגרד, ימריא מטוסו של רה"מ לברלין. שני נושאים מרכזיים על הפרק בפגישותיו המתוכננות של אולמרט עם הקנצלרית, נשיא גרמניה, חברי הבונדסטג ואנשי הקהילה היהודית: האחד פומבי - הסנקציות נגד איראן; האחר נסתר - שחרור גלעד שליט. בשקט מוכיחה גרמניה, שוב, את יכולות התיווך שלה בפרשיות השבויים והנעדרים הישראלים. היא זאת שהצליחה להביא עוד אות חיים מגלעד שליט, הנתון בשבי חמאס בעזה.
לא בכדי כינס אולמרט חמישה שרים מייעצים, כדי לבחון אפשרות של הקלה בקריטריונים לשחרור מחבלים פלסטינים. הצוות כונס זמן קצר לאחר קבלת אות החיים - מכתב כנראה. השבוע נתן אולמרט דחיפה גדולה קדימה לעסקה, כשביכר את עמדתו המקלה של שליחו, עופר דקל, באשר לשחרור אסירים "עם דם על הידיים". ישראל עדיין לא מוכנה לכל מה שדורש החמאס. לא מן הנמנע שהביקור בן היומיים ומחצה בברלין נועד להתיר עוד פלונטר, כדי לקרב את שחרור החייל הזה - 19 חודשים מאוחר מדי. אבל, אם להסתמך על מי שיודע מה קורה, הדרך לשובו של שליט להוריו במצפה הילה עוד ארוכה.
לפנייה לכתב/ת 
