בדייט ראשון הוא הזמין אותי למרק קובה של אמא
שש שעות בילינו יחד בפגישה העיוורת. כשיצאנו מהרכב מתחת לביתו להיפרד, כל האחיינים של דודו עמדו במרפסת לראות את הכלה מהאינטרנט. אמרתי לו שאם כבר כל המשפחה צופה בנו, בוא וניתן להם משהו ליהנות ממנו, וביקשתי ממנו לנשק אותי
לפני שמונה שנים, אחרי הבאז הגדול של באג 2000, גמלה בליבי החלטה למצוא חתן. היתה לי עבודה מכניסה, היה לי תואר ראשון בכיס, ואחרי שנה של טיול בעולם ועשר שנים של ניסיון בעולם האהבה היה לי ברור שזו משימה. אם לא פגשת את בן הזוג לחיים עד אותו גיל (28), הרי שבשלב זה הולכות ומצטמצמות האפשרויות. החלטתי לתקוף בכל החזיתות: השתטחתי על קברי צדיקים בעמוקה (אני חילונית לגמרי), עשיתי דיאטה וספורט ונרשמתי לאתר היכרות באינטרנט.
באותם ימים האתרים היו ממש בחיתוליהם, ולעיתים נדירות ניתן היה למצוא תמונה ומידע רלוונטי, מעבר ל"תעודות זהות" קצרות וקורקטיות. לכן נאלצתי לצור פילטרים משלי לסינון המועמדים. החוקים היו פשוטים: מרגע הפנייה של מועמד למודעתי התכתובת נעשתה באנגלית, ורק לאחר מכן עברתי לעברית. הואיל ואני בחורה גבוהה (1.80), מודעות של בחורים נמוכים מגובה זה לא נענו. לא ביקשתי תמונה ולא הצעתי תמונה. כל תקופה הייתי מתכתבת עם מספר מועמדים ויוצאת עם אחד בלבד. למען ההגינות אפילו לא דיברתי בטלפון עם האחרים בזמן שיצאתי עם אחד.
בהתחלה החיפוש היה מאוד כייפי, הריגוש כל פעם מחדש, ההתכוננות לפגישות. אבל אחרי כמה פגישות עיוורות מאכזבות חיכיתי כבר לאחד.
נחלאי שנשאר בקיבוץ ומיצה את הקשרים באזור
דודו פנה אליי ורק אליי, לטענתו, אחרי שנה לבד, בעקבות סיום מערכת יחסים ארוכה. הוא היה נחלאי שנשאר בקיבוץ ומיצה את הקשרים באזור. הואיל והוא עובד במחשבים, המליצו לו לנסות לחפש חברה באתרי ההיכרות. כשהוא פנה אליי קצת הסתייגתי, מפני שאני גרה בצפון והוא גר בדרום. אבל התמדתו העיקשת הוכיחה לי שהוא רציני, מעניין, מצחיק וקשוב. חודשיים התכתבנו, עד שהחלטתי לומר לו שאני מעונינת להיפגש.
אמא של דודו גרה במרכז, והוא בתמימות הציע שניפגש ביום שישי למרק של קובה בצהרי היום אצלה. למי שלא מכיר, מרק קובה הוא מאכל עיראקי טעים במיוחד. אבל בהיותי אשכנזיה, לא הבנתי איך הבחור מזמין אותי לאכול מאכל שמעולם לא אכלתי בבית אימו, לפגישה עיוורת. אחרי שקלט שהוא הציע דבר מהפכני ונועז, הציע לי לחשוב על זה ולהחזיר לו תשובה.
ב-28.2.2008 נהיה נשואים שש שנים
בצהרי יום שישי של 8.9.2000 נסעתי לי בסקודה של אבי לפגוש את דודו בבית אימו. עשיתי חישוב שאם הוא לא מוצא חן בעיניי, אני קמה והולכת. לעומת זאת, אם אני לא אמצא חן בעיניו הוא ייתקע איתי ועם הקובה של אמא שלו במטבח .
אפילו דיברנו על השמות של התאומים שיוולדו לנו
הוא חיכה לי למטה, שמר חנייה. עלינו יחד, מבוישים ומוקסמים מהרגע. הייתי כל כך נרגשת שדיברתי בקולי קולות. אמא של דודו הגישה לנו את מרק הקובה ונעלמה במטבח. הכל זרם נהדר. החלטנו לנסוע לטיילת בתל אביב. הרגשתי כאילו אני מכירה אותו ואני ממש לא רוצה להיפרד ממנו. הכל בינינו זרם, בכל המישורים. אפילו דיברנו על השמות של התאומים שייוולדו לנו.
שש שעות בילנו יחד בפגישה העיוורת. כשיצאנו מהרכב מתחת לביתו להיפרד, כל האחיינים של דודו עמדו במרפסת לראות את הכלה מהאינטרנט. קיוויתי שהוא מרגיש כמוני וזה הדבר האמיתי, אבל רציתי להיות בטוחה. ראשית אמרתי לו שמאוד נהניתי בפגישה והייתי רוצה לדעת כבר עכשיו אם ניפגש שוב, כי אכזבות ספגתי די. אחרי שהוא אישרר את תחושותיי, רציתי גם להרגיש. אמרתי לו שאם כבר כל המשפחה צופה בנו, בוא וניתן להם משהו ליהנות ממנו - וביקשתי ממנו לנשק אותי. בשיא הרכות והנימוס הוא נישק את לחיי. אבל אני רציתי את הדבר האמיתי ואמרתי לו שזה לא חומר לרכל עליו. אז הוא נתן לי נשיקה אמיתית - וידעתי שנגמרו החיפושים.
שנה אחרי הפגישה העיוורת ההיא ירד דודו על ברכיו (באמת) והציע לי להינשא לו. ב-28.2.2008 נהיה נשואים שש שנים. אנחנו גרים בפרדס חנה בבית משלנו במקום טוב באמצע, בין סבתא אחת לשנייה. יש לנו שתי בנות מהממות בנות 4.5 ושנה וחצי, ואנחנו מאושרים.
אני ממליצה בחום לכל החברות הרווקות לעשות כמוני, אבל מזהירה שגם ברשת צריך יותר מזל משכל כדי למצוא את האחד.
- גם אתם רוצים הזדמנות למצוא אהבה? הקליקו כאן
מחר ומחרתיים יתפרסמו עוד שני סיפורי היכרות באינטרנט, וב-14.2, ולנטיינ'ס דיי, יוצגו כל עשרת הסיפורים לבחירת הגולשים.
הפרס הגדול לזוג הזוכה: שני לילות וארוחת בוקר במלון "אגמים ישרוטל". הפרס השני: קורס ריקוד פרטי מתנת סטודיו "קצב הלב". חמשת המובילים יקבלו גם אלבום תמונות עם סיפורם האישי ומנוי להעברת האהבה הלאה - מתנות מ-JDate.
סיפורי "נפלנו ברשת"
לפנייה לכתב/ת 
