הקהל של המדינה
אוהדי הספורט בישראל הם לאומניים מדי, חסרי תרבות ומסורת ובמקום להתעניין בדבר האמיתי, מתעסקים בטפל. עומר דיין יורה לכל הכיוונים אחרי שבוע עמוס ולקראת הדרבי
- ספורט אי-זוגי. את מי בכלל מעניין טניס זוגות?
- שראפובה, מזל שאת לא קוראת עברית
- שחר פאר צריכה להתנצל, לא אלכס גלעדי
1) נבחרת הנשים של ישראל בטניס מודחת בקלילות מגביע הפדרציה על ידי נבחרת רוסיה המעולה. מריה שראפובה זוכה לקבלת פנים לבבית מחובבי הספורט הלבנטינים ושחר פאר מרגישה בבית ושוכחת לרגע את האספירציות שלה לטופ העולמי, תוך תצוגת ילדותיות מביכה וטניס בינוני. אלכס גלעדי מנסה להתנצל על התנהגות הישראלי המכוער בפני הרוסים בצורה לא מוצלחת, ופוגע בדרכו בעורק הראשי של רוב חובבי הספורט בישראל: הלאומנות. "איך אתה מעז לפגוע בשחר שלנו?".
_wa.jpg)
2) אלה אינם אוהדים, אלה הם חובבים חסרי תרבות ספורט. מתחממים ביום חמישי, מדי שבוע, מול מדורת שבט מזרחי. הם יושבים בבתים ובתאים החמימים של יד נוקיהו ומחכים שירגשו אותם. לפני כמה ימים הם זכו לריגוש של חייהם: ספורט תחרותי, ולא ממש אהבו את זה. המדינה של הקבוצה מוכה בתדהמה.
מכבי תל אביב מפסידה את הגביע להפועל ירושלים ברבע אחרון בלתי נשכח. המכביזם מרים את ראשו ובורח לחדרי ההלבשה תוך שהוא שם ללעג את המעמד ואת נשיא המדינה. לראשונה בהיסטוריה מכבי לובשת את תחפושת הלוזר ובוכה על השיפוט. שבוע עבר ועדיין קשה להאמין. מעניין איזו השפעה תהיה למאורע על היחסים בין הצהובים לקהל הפסטיגל שלהם.
הפסקת החשמל שכולם דיברו עליה. טדי החשוך (צילום: אלי אלגרט)
3) למחרת התעוררנו לאווירת עוד סוף שבוע רגוע. לאחר הפסד הטניסאיות, עולים הגברים למפגש עם נבחרת הסניורים של שבדיה, במה שנראה כגמר ההתיישבות העובדת עם אופציה בלתי מתקבלת על הדעת לעלות לרבע גמר גביע דייויס. יושבי היציעים עדיין מתגעגעים למריה היפה, אך מתנחמים בזרועות 'אנדיוני'.
הראל לוי נשלף מחדר המיון של סבב הצ'לנג'רים ומפסיד לשבדי שמנמן בן 36 שבא ליהנות מהשמש המזרח תיכונית. זה לא משנה: הטניס קופץ למעמד מספר 3 ברמת העניין הציבורי, מעט אחרי מכבי, למרות שעבור רוב האוהדים סלייס חותכים מהעוגה. הספורט מספר 1 שלנו סיפק גם הוא אירוע מיוחד משלו...
מעניין כיצחק השום. אריק זאבי בפאריס (צילום: רויטרס)
4) אותו המזרח התיכון, באותו הערב, מגיעה מכבי חיפה לטדי למפגש הפסגה של הכדורגל ישראלי. בית"ר ירושלים, הקבוצה של המדינה האחרת, מספקת את התפאורה המרשימה שלה: אצטדיון מלא והפסקת חשמל כעבור שבע דקות. משחק חוזר נקבע לא לפני שנשמעים קולות מחיפה הדורשים ניצחון טכני... טוב, לפחות נחסך מאיתנו זמנית הרפרטואר המזוויע של גוב האריות, וסליחה לקומץ שבסדר. חושך על פני תהום. המשחק הזה, בליגת העל העלובה שלנו עשה כותרות ענקיות, למה? כי זה מה שמעניין את חובבי הספורט שלנו.
5) בתווך, משיג אריק זאבי, כמעט סופית, את הקריטריון האולימפי בתחרות בפאריס, מצרף עוד מדלייה לאוסף ומצטרף לאודי גל וגידי קליגר שזכו בארד אף הם באליפות העולם במפרשיות 470. ג'ודו? שייט? תקווה אולימפית? את הקהל הישראלי זה מעניין כיצחק השום. האם גל פרידמן (זוכרים?) נהנה מתהילה גדולה יותר מפיני גרשון, למשל? גם זה קרה בתחילת החודש: ביוון החליטו לסגור את הפה של המאמן הברברן.
עניין של זמן לפני שיחזור למכבי. פיני גרשון (צילום: רויטרס)
אגב, זו רק שאלה של זמן לפני שגרשון יחזור לזרועות מכבי. הפה חסר המעצורים מתאים לקבוצה חסרת המתחרים ולקהל שלה. גם כשהתגלה כגזען קטן הם נשארו איתו ותמכו בו. הכל נסלח תחת המעטה המכביסטי. פרידמן לעומתו, נשכח על הפודיום באתונה עם לימור לבנת.
כבר אמצע פברואר, וביום ראשון דרבי תל אביבי. סוף-סוף אירוע ספורט אמיתי עם אווירה מתאימה. על הרמה נוותר... גם הקהל במקרה הזה יוצא מהכלל, אנשים שיודעים שלפעמים גם מפסידים, זה חלק מהחיים.
מרבית הישראלים יאהבו קבוצה או ספורטאי כי הם מנצחים, ולא כי הם מזדהים איתם. הסמל הפטריוטי ביותר קועקע בגאווה מקומית על דגל המדינה הצהוב משימוש, וכולנו נקראים לעמוד דום ולשלם את האגרה (השנה ויתרו לכם) העיקר שמנצחים "לא רק בספורט – בהכל!" (ט. ברודי). בלי לשאול שאלות, זה שלנו - בחורף, בקיץ, בסתיו ובאביב.
לפנייה לכתב/ת 
