אני יודעת שזה עובד, אבל ביצ'יות זה לא בשבילי
זה מנער ומאתגר, זה משדרג יחסים. הבחור מסיק שאם מישהי הצליחה להזיז לו, כנראה יש בה משהו. אבל אני לא בנויה למשחקים. גרה ברחוב "אין מצב" פינת "היה נעים להכיר"
הדעה הפופולרית היום היא שבנות צריכות להיות ביצ'יות. האמת? אני יכולה להבין למה. התנהגות ביצ'ית מפעילה במוחם של גברים מסוימים כפתור שיוצר עניין ומוביל לתגובת שרשרת המשדרגת את איכות הקשר. אבל אני
א) לא מצליחה ליישם;
ב) לא רוצה ליישם;
ג) מאמינה שהבחורים שמתאימים לי לא צריכים את המשחקים הדביליים האלה.
הפעם הראשונה שיצאה ממני ביצ'יות ספונטנית היתה כשיצאתי עם בחור קמצן. קמצנות זה גועל נפש. הייתי קצת יותר סלחנית איתו, מפני שהוא היה מאוד לטעמי, מכל הבחינות. ערב אחד, כשהזמין אותי לבר, הכריח אותי לחלוק איתו ליטר בירה, מפני שההפרש בין שני חצאים לבין כוס אחת של ליטר היה ארבעה שקלים (הזכרתי כבר שהוא מהנדס שגר בדירה של המשפחה ולא מוציא כמעט שקל על מחיה?). מובן שכשאני הייתי מזמינה הוא לא היה מייחס כזו חשיבות למחירים.
אבל מה שהוציא לי לחלוטין את הרוח מהמפרשים היה דווקא הקמצנות הרגשית שלו. החלטתי לתת צ'אנס אחרון, הכנתי ארוחה ונשארנו בבית לראות סרט. היה די נחמד, בכלל לא שמתי לב שזה היה וולנטיינ'ס. למחרת בבוקר הוא נזכר שהשאיר משהו ברכב, חזר עם זר פרחים מעוך והתנצל שרק עכשיו נזכר שהתכוון לתת לי אותו. קצת הופתעתי שמר קמצן עשה איזושהי ג'סטה שמביעה כוונות טובות. אומרים שהעיקר הכוונה, לא? אבל הוא סירב לתת לי ליהנות מן הרגע ודאג למחוק לי את החיוך מהפרצוף כשאמר לי שמזל שחילקו את זה בעבודה מתנה לעובדים. שנייה אחרי זה הגיש לי שפופרת של קרם ידיים והודיע שבכלל הוא הסתדר, כי את זה הוא קיבל מתנה בתחנת דלק. סירבתי בנימוס ואמרתי לו שעדיף שישמור את זה ליום ההולדת שלי...
האם הוא הבין את הרמז? בטח.
האם זה הוביל לשיחה שלמה? כמובן.
האם הוא קיבל את טיעוניי? כן, אבל הוא פתאום הבין שהוא ממש רוצה את הקשר הזה.
האם השתדל? מאוד. אבל קמצן נשאר קמצן, במיוחד ברגשות. אז ניסינו, שנתיים...
אני נגד ביצ'יות בתור עקרון. אם שמץ מזה בכל זאת יוצא ממני אז זה:
א) לא מתוכנן;
ב) לא מכוון מטרה;
ג) מבחינתי זה סוף הקשר.
הבחור השני שהצליח להוציא ממני הערות ציניות אפילו לא היה הטעם שלי. הוא חתיך בטירוף, אבל בלונדיני מלוקק, בעוד שאני אוהבת אותם יותר "מושבניקים". בכל זאת, הוא הצחיק אותי, אז ניסיתי. מעבר לכך שהוא נראה כמו שחקן הוליוודי הוא באמת לא הפסיק לשחק משחקים. השיא היה כשבא לישון אצלי ללא הודעה מוקדמת (כדי לבדוק אם אני בבית כמו שאמרתי) - ולמחרת נעלם לכל הסופשבוע. לאחר ששלחתי לו סמס והוא התעלם, הנחתי שהוא נעלם לתמיד.
האם זה הפתיע אותי? כן.
איכזב? מאוד.
אפשרי? קורה גם לטובים ביותר.
המשחקים שלו עברו את גבול הטעם הטוב
ביום ראשון שלח לי את מייל ה"בוקר טוב" היומי שכבר הפך להרגל אצלנו. הופתעתי, שוב. לא עניתי. חיכיתי לשיחה. המשחקים שלו עברו את גבול הטעם הטוב ולא ראיתי טעם להמשיך, לא ככה. השיחה בוששה לבוא. במקום זה קבלתי עוד מייל מאשים על שתיקתי הרועמת. פעם ראשונה שהיכה בי שהוא עד כדי כך עסוק בתסריטאות שלו, שהוא אשכרה לא רואה את המציאות. כשהגיע המייל הזועם השלישי, הבנתי שלא אזכה לשיחת טלפון בוגרת בה נפתור את הדברים לכאן או לכאן. עניתי. כיוון שלמרות כישורי המשחק שלו הבחור היה רואה חשבון בבנק, עניתי בשפה אותה יבין הכי טוב: "זכית בהרבה נקודות במהלך הלילה האחרון שבילינו יחד. לאחר מכן צברת מינוס כזה גדול, שאני נאלצת להכריז על פשיטת רגל".
לשורה הזאת הוא כנראה לא היה רגיל. נראה שהיא חדרה לו מתחת למעטה המשחקים, כי הוא התעשת די מהר. בעקבות זאת היו לנו כמה חודשים לא רעים בכלל. אף פעם לא הייתי עם רו"ח שהוא גם שחקן. אבל בסרט הזה הסוף היה ידוע מראש.
התוצאה של הביצ'יוּת ברוב המכריע של המקרים היא:
א) הבחור חוטף ניעור;
ב) הבחור מסיק שאם מישהי הצליחה לנער אותו אז כנראה יש בה משהו;
ג) הבחור משכנע את הבחורה לתת לו צ'אנס;
ד) הקשר נמשך.
זה רק היה מתבקש שאבין מתישהו שלא רק שזה עצוב שיש בחורים שמתעשתים לאחר שאנחנו ביצ'יות, זה גם לא עובד. לא לטווח הרחוק.
האחרון היה לפני כמה חודשים. סתם איזה בחור שהתחיל איתי במסיבה. כנראה היה רגיל לכך שאם הוא נראה ממש טוב, אז בנות יפלו לרגליו ויהי מה. הוא ניגש אלי ודיבר איתי פחות מחצי משפט, שלאחריו ביקש את מספר הטלפון שלי. "מה הטלפון שלך?" חיקיתי אותו, "אני חושבת שהתכוונת: מה השם שלך?". הבחור הנהן לחיוב, למרות ששנינו ידענו שזה בכלל לא מעניין אותו. לאחר חצי דקת שיחה מאולצת הביע נכונות לבוא אלי מאוחר יותר וביקש את הכתובת שלי. "תרשום", עניתי לו וחיכיתי שישיג מפית ועט מהברמן. הבחור נראה מבסוט למדי מהקלות בה נעניתי להצעתו: "אני גרה ברחוב אין מצב, פינת היה נעים להכיר אותך".
שנייה לאחר שסיים לרשום נפל לו האסימון. פתאום נראה לו מאוד חשוב להתעניין בי. גיליתי שהוא בסך הכל לא טיפש כמו שהוא נראה. הופתעתי לטובה כשהשיחה נמשכה שעתיים וחצי ועוד שעה ורבע בסלולרי, כל אחד בדרך לביתו, תוך כדי התארגנות לישון ועד לאיחולי ה"לילה טוב" מתחת לפוך.
העברתי את הבחור לחברה שלי
כשקמתי בבוקר הבנתי שאין לי כוח לזה. קשר שתופס תאוצה בעקבות ביצ'יות אולי מתאים לחלק מהאוכלוסיה, אולי אפילו משדרג אצל הרוב, אבל לי זה פשוט לא מתאים. העברתי את הבחור לחברה שלי, שקנתה את אחד מספרי ההלל לביצ'יות ועד היום אני שומעת קיטורים על המשחקים שלהם. כבר איימה עליו ב"שח", אבל לא הצליחה להגיע ל"מט".
מאז, החלטתי שברגע שהביצ'יוּת יוצאת ממני, זה חייב להיות סוף הקשר. "בלי חרטות". אני חושבת שזו הפעם הראשונה שבקשר של מעל כמה שבועות לא יצאה ממני אפילו טיפה של ביצ'יות. אם זה יימשך כך, יש מצב שאנחנו באמת מתאימים.
לפנייה לכתב/ת 
