הכל חקיק?

ישראל מוצפת בחודשים האחרונים בחקיקות, בהצעות חוק ובהמלצות של ועדות המגדילות מאוד את מעורבות המחוקק בחיינו הפרטיים, הציבוריים והעסקיים. הכל נעשה חקיק, גם אם מדובר במערכת ההעדפות האישית והפרטית.

ניתן להבחין בשלוש קטגוריות של חקיקה פולשנית:

החקיקה ההזויה

בשנת 5,768 לבריאת העולם, מדינת ישראל מצאה פתרון הזוי לבעיית המקצוע העתיק בעולם — הזנות. הכנסת מובילה חקיקה המסיימת את עידן מתן שירותי המין. כיצד היא עושה זאת? היא הופכת את מקבל השירות לעבריין העשוי להיכנס לבית סוהר. סוף סוף נמצא מזור לכל חוליי החברה. חקיקה זו מעידה על יוזמיה, שבמקום לדון במיסוד הזנות, בפיקוח עליו ובשמירת זכויות הזונות, מנסה ליצור חקיקה המתעלמת ממציאות אנושית, אולי עגומה — אך בחזקת עובדה.

עוד הצעה הזויה היא זו העוסקת בתקרות שכר בסקטור העסקי. כאן מנסה המחוקק להיכנס ליחסי העבודה שבין בעלי השליטה לבין המנהלים השכירים. הצעה זו ודאי תשמח את בעלי השליטה, משום שלהם ייוותר נתח גדול יותר מהרווחים.

המחוקק שכח כנראה נתון כלכלי אחד: בעלי ההון הגדולים והממונפים פועלים כיום בתחומים מגוונים ורבים. לכן הם נדרשים למנהלים שכירים מיומנים ויעילים, ואותם הם מתמרצים באופציות, בבונוסים, בשכר גבוה ובמצנחי זהב. חקיקה כזו תיאלץ את המנהלים להקים חברות ניהול ולמכור שירותי ייעוץ לחברה, כפי שחלקם עושים כבר היום.

מוזר שאין הצעה אשר קובעת תקרות שכר לכדורגלנים, לדוגמניות, לרואי חשבון, לזמרים וליזמי סטארט־אפ. אולי ראוי שגם הם ייהנו מהכנסה צנועה יותר.

החקיקה שאינה ניתנת ליישום

המחוקק מאשר חוקים גם כאשר הוא יודע שהם אינם ניתנים ליישום עקב מגבלות ביצוע. בישראל אין ריכוז הכנסות משפחתי ואין חובת דיווח כללית. אף על פי כן, אושר בשלוש קריאות חוק מס הכנסה שלילי. נוסף על כך, חוק ההכרה בהוצאות מטפלת ועוזרת נמצא בשלבי חקיקה מתקדמים, ואפילו חוק המכיר בהוצאות ריבית על משכנתאות עבר קריאה טרומית.

המחוקק יודע את המגבלות וקובע שחוק מס הכנסה שלילי יופעל בכל הארץ רק בעוד שלוש שנים. האם עד אז יהיה ריכוז הכנסות משפחתי? ספק. ההכרה בהוצאות מטפלת ועוזרת היא בלתי אפשרית ליישום ללא דיווח הכנסות כללי.

בפועל, קשה להאמין שמישהו יגיש דו"ח הכנסות כולל עבור החזר מוגבל ומצומצם. ספק אם מטפלות פרטיות וסבתות יוציאו חשבוניות וקבלות.

חקיקה שיוצרת דמוקרטיה טוטליטרית

המחוקק והוועדות הציבוריות מנסים להיכנס למערכת ההעדפות הפרטית שלנו ולהתערב בכל צעד בחיינו. המחוקק הפך את מעשן הסיגריות למצורע חצי רשמי, דחק אותו מכל המסעדות ובתי הקפה, ומבריח אותו אפילו מחדרי המדרגות של מקומות העבודה. בתקופה האחרונה אנו אף עדים לניסיון חקיקה להגבלת פרסומות של מוצרים משמינים, ולהמלצה של ועדת המיסוי הירוק לחייב אותנו במס מלא על חניה שנותן לנו המעביד. כעת נדמה שהמחוקק רוצה לקבוע לנו אפילו איך להגיע לעבודה.

מערכת המשפט בישראל קבעה שהכל שפיט, הרשות המחוקקת קובעת לאט לאט שהכל חקיק. האם הדמוקרטיה הליברלית הישראלית הופכת את ישראל למדינה שבה המחוקק יודע טוב יותר מהאזרחים גם מה היא מערכת ההעדפות האישית שלהם? אולי ראוי לקבוע בעתיד שחבר כנסת מצטיין הוא זה שלא מקדם בארבע שנות שירותו חקיקה שכופה עלינו את מערכת ההעדפות האישית שלו.

• הכותב הוא יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה