וידויו של מוכר. על מכירות המשחקים בליגות הנמוכות
"הם שולחים חייל עם כסף לקנות. גם כשמישהו מתלונן, החוקרים עיוורים וחרשים, מה כבר יצא מהם?" עומר דיין מצייר את תמונת מכירות המשחקים
"ערב אחד הם הגיעו אלי הביתה" פתח בן שיחי, אדם שהיה מקובל בחוגי הכדורגל הלאומיים, את סיפורו מהסוף. בצל הנעים במסעדת האבן הקטנה בשיפולי העיר הערבית, נדמה היה לרגע כי הסכנה קיימת רק בסיפורו של וינטו (שם בדוי). "עד לפני כמה שנים כל הליגה הלאומית הייתה מסתדרת בינה לבין עצמה אבל מהרגע בו השתלטו ארגוני הפשע על השוק, כבר אי אפשר לקנות סתם משחקים" הוא שיחרר בפה מלא עוף צלוי. הארוחה רק החלה ומהמטבח שהובא קומפלט מסוריה, החלו לצוץ מנות ששידרגו את ההסתודדות שלנו לכדי פגישה רשמית.
"היה פיצוץ בו נהרג אדם שמוכר למשטרה, זמן קצר לאחר שזכה בפרס גדול - תאונת עבודה כנראה..." גיחך וינטו. "אז הסכנה גדלה עם הכסף?" שאלתי חצי בסקרנות וחצי מתוך מחשבה לאיזו מערה אני נכנס. "כבר היו דברים קשים פעם, אבל עכשיו זה כבר מיליארדים, לא כמה מאות אלפים, אתה לא מבין – אם משהו משתבש הם לא צוחקים איתך". הוא הדליק סיגריה ונשען לאחור לנוח מהמנות הראשונות, להתכונן לבשר ולדחוף לכיווני איום ידידותי, עם הטבולה: "עזוב אותך מזה, טוב לך בחיים, לא?".
איפה הטבולה? (צילום: שלום בר-טל)
עד לרגע ההוא הרשתי לעצמי ליהנות מהאוכל ומהמסעדה הלא שגרתית והסתכלתי בעיקר על העיצוב הצלבני ועל בעל הבית המיומן שטיפל בנו באופן אישי. כל צלחת וכל קבאב הוגשו לוינטו בתשומת לב - מבלי להסתכל בעיניים ובחנופה עדינה בצורה לא שגרתית. הסטתי את מבטי וכאידיוט שאני, הסתכלתי בעיניו של היושב מולי. באותו הרגע הוא הרצין ובאפור שבעיניו אפשר היה לזהות כי הוא מנסה להבין למה בדיוק אני רוצה למות.
"אתה לא יכול לערב אותי בזה, ואם אתה רוצה להמשיך לבדוק את המכירות, תצטרך ללמוד קצת איך עובד ה'ווינר', תמיד שים לב מה היחס", זרק וינטו את הקיסם למאפרה והמשיך, "כשהם הגיעו עד לבית שלי זה היה הסוף. זה משהו אחד לשחק בזה כחלק מהספורט ומשהו אחר כשאשתך צריכה להגיד לשני בריונים שאתה לא בבית. הצצתי מהחלון למעלה וידעתי שמעכשיו אני משחק רק על תוצאות מחו"ל".
איך עובד הווינר? (צילום: צביקה טישלר)
הר בשר גדל במרכז השולחן והמחשבות הסופניות קיבלו שינוי כיוון בטעם צנובר - אם אמות זה יקרה עוד לפני שאגיע לסוף הסיפור של וינטו ועל הקבר יצמחו עצי אורן. "איך היה פעם?" זרקתי שאלה לטיהור האוויר בניחוח נוסטלגי, האיש צחק בפה מלא ונופף בשיפוד שבידו כמצייר גלי ים רגועים או דרדר במדבר, "כולם מכירים את החבר שלי – יד הנפץ (שם בדוי נוסף) – אז הוא היה יו"ר של קבוצה קטנה בלאומית, היום הוא מסודר ומשחק בליגה של הגדולים. הוא היה אפילו יותר טוב ממני בלסדר עניינים".
"פעם אני הייתי צריך טובה ופעם הוא, אבל היה קוד של כבוד, הכסף היה חשוב אבל הכבוד יותר. במדינה היום הם קובעים ואין יותר כבוד, רק כסף. יד הנפץ הספיק לעלות ולצאת, היום יש לו שם טוב. אני מעדיף בית קטן ובטוח מפיצוץ של וילה..." הוא חייך חיוך מריר והסביר, "עכשיו כשיש אפשרות, כמו קבוצות שהם מכירים במחזור או ב'ווינר', הם שולחים חייל עם כסף לקנות, אני לא יכול בכלל להתחרות בסכומים שלהם. אגב, גם כשמישהו מתלונן בטעות, ההתאחדות והחוקרים עיוורים וחרשים, מה כבר יצא מהם?"
פעם היה אחרת... (צילום: ארכיון העיר רעננה)
חודשים לאחר מכן, במשרדו של ח"כ נכבד ביותר, הבנתי שגם המשטרה, הכנסת או הממשלה לא יעזרו לנו לנקות את הכדורגל, כפי שפלט הנבחר הנכבד, הם הרבה יותר קטנים מארגוני הפשע המאורגן. אבל את זה כבר שמעתי בסעודה האחרונה שלי עם וינטו.
"בליגות הנמוכות הכל מכור, אבל אנשים התרגלו ולאף אחד לא אכפת". הקפה הקטן לווה בנרגילה עם טבק ספיישל מלבנון, "הרמה כל כך גרועה בליגת העל ובלאומית שלא שמים לב. הכי מצחיק שהוציאו את הלאומית מהטוטו לאיזה תקופה, אבל השאירו ב'ווינר'... תבדוק את התוצאות של משחקי יום שני בארצית, זה פשוט גדול" נשף וינטו באיטיות עשן סמיך סביב.
'שים על רומא בני... שים על רומא'. פרנצ'סקו טוטי (צילום: רויטרס)
המתיקות של הכנאפה שסגר את הוושט שלי סופית בצירוף הקפה המעולה והטבק המסתורי שלחו אותי לישיבה מכרעת בשירותים הקטנטנים. כשחזרתי, עמד ידידי המלומד לצאת - מבלי להסתכל בחשבון כמובן, בעל הבית, שלא הניח לו לשלם, ניסה לשדל אותו לעצה - מה לרשום בטופס? רגע לפני שחמק אל מכוניתו שעמדה בחוץ על מדרכה בזווית של 45 מעלות, שלף וינטו את הטיפ: "שים על רומא, הם שמים לפחות שניים".
הסיפור שלי אמיתי, ומלבד כמה תיקונים קוסמטיים בשפה, לא שיניתי דבר. לצערי, מטעמים השמורים עימי, לא אוכל להוסיף טיפים למהמרים שביניכם או למלא את המספרים המדהימים בשורה התחתונה ולכן תאלצו להאמין לי כי אכן מדובר במיליארדים של שקלים בכל שנה, בשחור.
הפגישה הזו התקיימה לפני כשנתיים, מאז המשכתי לחקור בנושא אבל במדינת ישראל יש אולי חוק, אבל אין סדר. בנוסף על פנייתי לגורמים במשטרה ובכנסת, ושיחות עם שרים שונים ובכירים בהתאחדות, הובא התחקיר בפני מחלקות החדשות הבכירות בטלוויזיה שבחרו לומר בצורה ברורה: חסר אקדח מעשן, תביא תמונות חזקות. אני רק עיתונאי קטן וחיי יקרים (למשפחתי לפחות) ולכן אני מצטער לומר: תבדקו בעצמכם - אין כאן אקדח מעשן - מדובר בפצצה מתקתקת.
לפנייה לכתב/ת 
כסף קטן
צילום: איי פי
מומלצים
