תערוכת יין אחת ושתי בירות עונתיות

נתחיל ביין, כי כבר אין עוד הרבה זמן להתלבט: תערוכת היין "Israwinexpo 2008" שננעלת היום, מתקיימת זאת הפעם השנייה בגני התערוכה, בתל אביב. כמו לפני שנתיים, גם הפעם מציגים הרבה מאוד יקבים ישראלים – בעיקר, אך לא רק – יקבים מסחריים גדולים, וכמה מיבואני היין הגדולים – אך גם קטנים: הכרם, ישראקו, החברה הסקוטית, שקד, ומצד שני – זמיר ויבואנים קטנים אחרים. מה שפחות מעניין אולי את הציבור הרחב, אבל מאוד מעניין את התעשייה, היא הגעתם של עיתונאי יין וקנייני יין, בעידוד ובהזמנת מכון היצוא ומשרד התעשייה והמסחר. כרגיל, גם הפעם, הכוח המניע מהבחינה הזאת הן מיכל נאמן - מנהלת הפיתוח העסקי של ענף המזון והמשקאות במכון, ודפנה שטרנפלד – מנהלת חטיבת מוצרי צריכה. השנה הגיעו לכאן מספר יפה מאוד של עיתונאים, בתוכם סטיבן ברוק – איש מגזין דקנטר ומהעיתונאים היותר נחשבים בבריטניה בזירה הצרכנית, ג'ף אדמס – שנותן את הזווית הסיטונאית (כותב ל"הרפר'ס", בין השאר), גם כן בבריטניה, שורה של אנשי יין מצרפת ומארצות הברית, ובתוכם גם "האיש של פרקר", מארק סקויארס, שסביבו בכלל היו כאן מחולות שלמים. אני רק מקווה שטיפות הגשם שטפטפו בכרמי יקב הרי גליל לא ישפיעו על ציוני היין של ישראל... בקצב הזה, של השיפור במודעות העיתונאים ליין הישראלי, אני מקווה שנוכל לראות כאן גם שמות כמו אנדרו ג'פורד, סטיבן ספורייר, אוז קלארק ואולי גם אחרים. אינשאללה.

שווה ביקור. "Israwinexpo 2008" (צילום: אילן לוי)

התערוכה היא קודם כל צרכנית: האם למי שאינם ב"ביזנס", כלומר לצרכנים, שווה לבקר בה?

התשובה היא כן. תמורת 49 שקלים + 25 שקלים מינימום דמי חניה (שערורייה שאין כדוגמתה, אגב), תקבלו ערב מהנה של טעימות יין מסודרות, ממגוון גדול מאוד של יינות. חלק מהיקבים מטעימים יינות חדשים בהצגת בכורה – כרמל, למשל, וחלק עורכים גם פעילויות וסדנאות שונות – חלקן אף ללא תשלום: בנימינה, ברקן, רמת הגולן ועוד. ברקן, למשל, עורכים טעימת כוסות בכוסות הנושמות וכוסות הקריסטל שהם מייבאים, מתוצרת "אייש" הגרמנית. כאן תוכלו לראות קודם כל למה שווה להשקיע בכוס יין טובה, ולא להסתפק בכוסות "מיץ מזנון", ואחר כך להירשם לסדנא של רידל – טעימת כוסות לזנים שונים, שאין ספק שהיא חוויה בפני עצמה – שעולה כ- 400 שקלים. בנימינה עורכים סדנאות "טרואר" ומשווים יינות וזנים שונים מכרמים שונים, רמת הגולן עורכים גם הם טעימות יין סביב השעון – יינות קברנה סוביניון מסדרות שונות ומבצירים שונים: זאת סדנא שמיועדת לכל מי שמתלוננים שהיין יקר מדי, ורוצים להוכיח לכולם שאכן מספיק להם להסתפק ביינות מסדרות בסיסיות (אגב – הגולן קברנה סוביניון 2006 בהחלט מפתיע וטעים, בלי שום קשר).

בשטח הטעימות אודה ואומר שלא הספקתי לדגום הכל ולברור עבורכם מהמגוון הגדול של היינות של כל המציגים. מה שכן, כמו לפני שנתיים: חפשו את היינות הנדירים והיקרים יותר ואל תשעו להמלצות בנוסח "אולי נתחיל עם...". כשאתם משלמים עבור כל טעימה – וכאן, כמו שצריך, קופונים עולים כסף, ואין יין חינם – עשו שעורי בית ובחנו מראש על מה אתם הולכים. יש קטלוג לתערוכה ואפשר בהחלט לתכנן מראש. הנה כמה המלצות:

יינות מקומיים

יתיר – הבלנד של 2004: כתבה על יתיר "בדרך", אבל מי שרוצה לחוות מקצת מהיקב – מוזמן.

ברקן – אני לא יודע אם יפתחו או לא, אבל הסופירייר מרלו 2004 הוא יין מצוין. שווה קניה בלי שום קשר, ובודאי שווה טעימה.

רמת הגולן – ירדן קברנה סוביניון 2004 ומהרי גליל – יראון 2004.

תשבי – אסטייט קברנה פרנק 2006: לא בטוח שיהיה לטעימה, אבל זהו יין מעניין, שתוכלו להחליט בעצמכם אם אתם אוהבים או לא. אני אהבתי. השיראז 2006, שיצא עוד כמה חודשים, הוא יין מאוד נחמד, קצת סגור באף אבל כבר מראה הרבה פרי בפה. שני יינות מצוינים לאוכל, במחירים שכמו תמיד אצל תשבי – יהיו סבירים לגמרי.

איטליה וספרד

הדוכן של ישראקו מציג כמה וכמה יינות מעניינים מספרד, איטליה ואוסטרליה. שוב, אני לא יודע מה יפתחו, אבל מה שאני אהבתי היו:

הרדד אוגרטה - הקריאנזה 2004 הוא יין קליל ונחמד. ספרדי, ריוחה, בלי הרבה "עץ ספרדי". אפשר למצוא בכל הסניפים של טיב טעם, במחירים שלא מצדיקים קופון טעימה, אבל בהחלט מצדיקים קניה. עוד מספרד: ויניה סרדסול קברנה סוביניון 2002: המון אנימליות באף, קצת עץ טחוב, פה חלק וטוב. לי יש עוד כמה בקבוקים מבציר קודם הרבה יותר ולמרות שהיין הזה עולה חמישים או שישים שקלים בחנות, הוא מחזיק לתפארת ומהנה מאוד.

ausica Nero D'Avola 2006 - מיובא מאיטליה על ידי ישראקו ונמכר במחיר של 40 שקלים לצרכן – שוס של תמורה לכסף. אף פירותי, טרי אבל לא "קליל". פרחים, סיגליות... יופי של יין עם גוף טוב וסיומת שהיא אמנם לא ארוכה מאוד, אבל טובה.

Arboreto Montep' d'Abruzzo 2006 – אפשר לוותר לגמרי. אף מעט עייף. הפה יותר טוב מהאף, אבל אין ממה להתפעל. לעומת זאת, הווינו נובילה די מונטפולצ'יאנו של 2003 של Melini מראה אמנם סימני גיל בצבע, אבל הוא בעל אף מעניין מאוד, קצת אנימלי ואולי טיפה ברטי. בפה הוא קל ונעים והסיומת היא מעט מרירה וחומצית – טובה. גם פה – תמורה טובה לכסף.

אמרונה Salvalai 2003 - הדובדבן האיטלקי של ישראקו הפעם   אפשר בהחלט לקנות ולשמור כמה וכמה שנים. אף מקסים, עם ניחוחות של סוכריות דבש ממש – אלה שממולאות בפנים. מאוד קטיפתי ועם טאנינים טובים.

אוסטרליה

Ebenezer shiraz 2002 - כבר כתבתי על היין הזה בעבר. הוא מאוד מרשים – גם עכשיו: המון פרי אדום כהה, תיבול ופלפל, שאליהם מתלווה ארומה של אפר קר ואגוזים קלויים. טאנינים טובים ובסיומת – דובדבנים, והרבה. אפשר ליהנות ממנו עכשיו אחרי חידרור ראוי או לשמור עוד שנתיים שלוש לפחות.

הקלאסיק קלייר קברנה סוביניון 2003 של ליסינגהם היה לי הפעם קצת מוזר, אבל יכול להיות שהבקבוק היה כבר פתוח מעט יותר מדי זמן. אני משאיר לכם למסור קופון, לטעום ולהחליט אם אתם אוהבים את היין או לא. ה- Bin 61 , שיראז 2004, של אותו יקב, הוא קניה משובחת מאוד במחיר של 160 – 170 שקלים, בערך. אם עדיין יש ממנו בחנויות – יופי של קניה.

ואחרי כל היין הזה – בירה!

טמפו מוציאים לחודש בלבד בירה גולדסטאר במהדורה מיוחדת: בקבוק זכוכית עם פקק קפיץ, במארז קרטון מיוחד. הייחוד של הבירה הזאת, אותה ניתן יהיה למצוא בחנויות יין ומשקאות בלבד, הוא ריכוז האלכוהול: 6%. ריכוז הכוהל הרגיל של גולדסטאר הוא 4.9%. זה משנה? בודאי שזה משנה. קודם כל זה מאריך ב- 20% את הזמן שאתם צריכים לחכות עד שמותר לכם לנהוג, אבל זה גם משבח את הבירה ומתאים אותה יותר לערב קר או למאכלים כבדים של חורף. הטעמים לא שונים בהרבה, זה נכון (אולי טיפה יותר מתיקות), אבל כיף. המחיר הוא 70 שקלים. לא התבלבלו, מה שנקרא, אבל פריט אספנים, בכל זאת. בכלל, טמפו מוציאה מדי פעם מהדורות מיוחדות של גולדסטאר – וזכורה הוורסיה עם הוורמוט, מלפני כמה זמן.

ובשטח היבוא של טמפו, נציין את שתי הבירות העונתיות של סמואל אדמס שמגיעות לארץ: את הווינטר לאגר ואת ההאני פורטר.

הראשונה היא בירה בנוסח חורפי – בירה בסגנון בוק, סוג של לאגר חזק – עם תבלינים חומים שונים כמו קינמון, עם ג'ינג'ר ועם קליפת תפוז. גם פה, ריכוז הכוהל הוא מעט גבוה יותר - 5.8% - ויש לשים לב. בפה היא משרה מעט מתקתקות, לא יותר מדי. המיגוז לא חזק והתחושה הכללית היא של בירה "רגועה". לשתות לא קר מדי – טמפרטורה של שרדונה, נניח.

הבירה השנייה היא בירה שעשויה ממספר סוגי לתת – חמישה – עם שלושה סוגים של כישות. הצרוף הזה, עם דבש, נותן רבדים של טעמים וארומות. מרירות טובה וארומות קצת ירקרקות מאזנות את תחושת הדבש, שמריחים אותו היטב. גם פה – לא להשתולל עם הקירור, ולהגיש בסיום הארוחה.

בשבוע הבא – הכתבה שנייה בסדרת הסאקה. שתו בזהירות!

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "