להתנתק מאשליית ההתנתקות מעזה

חלומם הוורוד של רוב תושבי ישראל הוא לקום בוקר אחד ולראות שעזה (ואולי גם הגדה) נעלמו כלא היו. מנחם בגין הציע ב־1978 לסאדאת לקחת תחת אחריותו את עזה, אך תשובת המנהיג המצרי היתה חד־משמעית: השלום ייחתם רק במשולב עם שליטה ישראלית בעזה, וזאת עד שייחתם הסכם ישראלי־פלסטיני.

מאז ניהלה ישראל מדיניות של הגברת האינטגרציה הכלכלית עם הגדה ועזה, והפכה את שטחה ואת השטחים הפלסטיניים לתאומים סיאמיים בהבדל אחד: ההתנתקות תביא למותו של צד אחד - הפלסטיני.

הדיכוי הפלסטיני

היחסים הכלכליים בין הישראליים והפלסטינים התעצמו מאוד בשנים האחרונות. ישראל שולטת במעברים, וממילא גובה כ־75% מהמסים הפלסטיניים. ישראל יצרה גם קשרי סחר ענפים מאוד עם הפלסטינים, ושולטת על תשתיות המים, החשמל והתקשורת.

במקביל, קשרי הפלסטינים עם שאר העולם, ובעיקר עם העולם הערבי, דעכו. ירדן ומצרים מגינות על הייצור המקומי שלהם לעומת היצוא הפלסטיני, בשל מוצרים דומים. ישראל היא היעד היחיד של עובדים פלסטינים, מאחר שמדינות ערב אינן רוצות לקלוט אותם מאז מלחמת עיראק־כווית. אנשי עסקים וביטחון ישראלים השתלטו, בעצם, על רוב הזיכיונות הפלסטיניים. נוצרה ברית נוחות בין ההנהגה הפוליטית שלהם לבין המערכת העסקית הישראלית.

אשליית ההתנתקות מעזה הביאה לכך שרוב האוכלוסייה הישראלית תמכה בנסיגה. אולם מהר מאוד התבררה האמת: אין דרך להתנתק מעזה, משום שכל צעד מסוג זה מביא לתוצאה שהיא בין אסון הומניטרי לבין אבטלה ועוני כבד, כאשר רק סיוע בינלאומי מאפשר קיום מינימלי לצד השני. נוסף על כך, ניתוק מעזה פירושו ניתוקה גם מהגדה, והחמרת העימות הישראלי־פלסטיני.

מדיניות ההתנתקות הישראלית מביאה לניסיון עזתי כושל להתחבר למצרים ולהגדיל את קשרי הגומלין בינה לבין איראן. בהיעדר חלופה, כל סיוע חוץ יתקבל ברצון, ויחייב את העזתים להיות קיצוניים ותלויים יותר בארצות העוינות את ישראל.

הברירה הרעה

הדרך להתנתקות מעזה ארוכה מאוד, אם בכלל, ומחייבת להעביר את השליטה בנמלים לידיהם, ולסייע מאוד לצמיחה שם - שתי חלופות שאינן ריאליות.

הדילמה הישראלית קשה ומסתכמת בבחירה בין החלופות:

1. מיסוד האינטגרציה בדמות כיבוש מלא של עזה וחזרה לממשל צבאי — חלופה גרועה, שהתקיימה במשך עשרות שנים.

2. הכרה דה־פקטו בשלטון החמאס בעזה, במסגרת הסכם של חילופי שבויים. הסכמה להפסקת אש ארוכה, ביצוע החזרי מסים לפי היקפי היבוא לעזה (דרך נמלים ישראליים) והסכמה עקרונית לפתיחת נמל עזה — הכרה זו תביא למאזן אימה בין הצדדים, עם קשרים כלכליים הכרחיים. זאת מתוך ידיעה ששני הצדדים ממשיכים להתחמש.

שתי החלופות טובות בהרבה מן המצב כיום, שבו עזה עוברת אסון הומניטרי, מתחמשת בסיוע איראני, פוגעת קשה ביישובי עוטף עזה וממשיכה להחזיק בגלעד שליט כבן ערובה.

ישראל בוחרת ברע ביותר. ראוי, אולי, שתבחר בחלופה של הפסקת אש ממוסדת עם החמאס, ויצירת מאזן אימה יציב - גם אם הוא זמני. בכל אופן, אשליית ההתנתקות הביאה לתוצאות הגרועות ביותר ומוטב שנתנתק מאשליה זו. שיחות עם אבו מאזן ראויות, אף שברור כי הוא שולט בקושי בחלקים של רמאללה. כל צעד של אולמרט לעבר השלום יביא לפירוק הממשלה ולהליכה לבחירות - כך שגם מהם לא תבוא הישועה.

• יורם גבאי הוא יו"ר דירקטוריון פעילים ניהול תיקי השקעות, ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה