600 ימים לחטיפה: "רק עוד יום של אכזבה גדולה"

"היום ה-600 אינו שונה מבחינתנו מהיום ה-599. זו עוד יממה של אכזבה גדולה, עוד יממה שבה ראשי המדינה לא הצליחו לעשות דבר", כך אמר הערב (ב') שי שנקמן, חברו של של אלדד רגב, חייל צה"ל שנחטף ללבנון בידי החיזבאללה יחד עם אהוד (אודי) גולדווסר, ב-12 ביולי 2006.

"אני נעלב באופן אישי בשם אלדד. באותה מידה זה יכול היה להיות אני. הרי לא ייתכן שהוא עדיין לא חזר. הרי לא יכול להיות שגם היום לא יודעים עדיין שום דבר חדש שלא ידעו ביום החטיפה עצמו", הוסיף שנקמן,

תושב כפר-סבא, שהכיר את רגב בעת השירות הסדיר. בני המשפחות של החיילים החטופים וחבריהם החליטו שלא לציין באירועים מיוחדים את יום ה-600. רבים מביניהם אמרו כי מבחינתם מדובר בעוד יום במסכת מתמשכת.

הזעם על הממשלה לא פוחת ככל שנוקפים הימים. "ברור לי שאין שקיפות במשא ומתן, ולא צריכה להיות, אבל העובדות הן שקופות - אפס מעשים מצד הממשלה, ואפס תוצאות. זהו עוד יום שבערבו אני לעצמי, שרק לא ייגמר עוד יום בלי שאלדד חזר, בלי שראש הממשלה הצליח להחזיר אותם הביתה".

שנקמן מספר עליו כעל אדם מהשורה, אבל אחד כזה שתמיד היה לו 'קליק' עם הסובבים אותו. "הייחוד שלו מבחינתי היא העובדה שהוא היה חבר טוב. אלדד הוא אדם קשוב, ואכפתי. כואב לי שהוא לא ממשיך במסלול החיים הרגיל, כמונו. אני מקווה שברגע שהוא יחזור, הוא יחזור למסלול החיים, לגמור את הלימודים, להמשיך הלאה".

"יש מה לעשות, זה יכול להיות אחרת"

חבריהם של אודי ואלדד הובילו מאז החטיפה את המאבק הציבורי, בקריאה לממשלה לעשות הכל להביא לשחרורם. למרות שבחודשים האחרונים נראה שהמאבק שכך מעט, החברים מתכוונים להחיותו בקרוב. שגיב גרופר, חבר ילדות של גולדווסר, מספר כי הוא וחבריו עסוקים עדיין בארגון אירועים ובקידום המודעות לצורך בשחרורם של השניים. "לאן שאני לא הולך, בכל שיחה ובכל פגישה, הנושא הזה עולה בסופו של דבר - החיסרון שלהם.

"יש לי תמונה של אודי בעבודה, תמונות שלו באוטו, מדבקות. זה נמצא שם כל הזמן. זה צורב בנשמה, שהחבר שלך לא נמצא פה, וזה משהו הפיך. יש מה לעשות, זה יכול להיות אחרת.

 זה גורם לך להיות מכוון רק למטרה אחת, לראות אותו משתחרר סופסוף", הוסיף גרופר.

בין היתר, גרופר מרצה על אודי ואלדד בפני תלמידים, בכדי להעלות את המודעות ואת הצורך בשחרורם המהיר. נושאי הגיוס והמוטיבציה לשירות לא עולים בשיחות אלה, אך הם נמצאים באוויר.

"הם צריכים לדעת שיש המון נורות אדומות שצריכות להבהב להם. הם צריכים להיות כל הזמן עם היד על הדופק, להשגיח על עצמם. כמו שאנחנו רואים מאז החטיפה, אין כנראה מישהו אחר שיעשה את זה", אמר.