אנשי אולמרט ממתינים לישועה

יותר מדי חבלי הצלה אין לאולמרט, וגם אלה שהיו לו - נגמרים לאיטם. המשא ומתן עם הפלסטינים נע על הציר שבין "לא ברור" ל"לא רלבנטי", ובירושלים מודים ששנת 2008 כנראה לא תהיה "שנת ההסכם הגדול". גורמים בלשכת ראש הממשלה הביעו השבוע פסימיות מהאפשרות שמשהו משמעותי יקרה בחזית המדינית מול הפלסטינים, למרות שלכאורה - המשא ומתן נמשך.

במקביל, ב"חזית הדרומית" העניינים הולכים ומסתבכים, הירי נמשך ושקט אמיתי לא נראה באופק. הדבר היחיד שמשחק לפי שעה לידיו של ראש הממשלה היא חולשתם של יריביו היושבים בקואליציה, ובראשם אהוד ברק. שר הביטחון מדבר אומנם על בחירות כמעט בכל נאום פוליטי שהוא נושא באחרונה, אבל בכירים בעבודה אומרים כי לברק אין כרגע סיבה לצאת מהממשלה. "צריך למצוא את התירוץ המתאים", אומר בכיר בעבודה. "הבעיה היא שסיבה כזו לא קיימת כרגע. אין תירוץ. מי שלא יצא מהממשלה אחרי וינוגרד, לא יכול לצאת עכשיו".

ולמרות זאת, למרות מלכודת החלשים שבה נתונים ראשי הקואליציה, התסכול בלשכת ראש הממשלה גדול, והוא נובע בעיקר מחוסר היכולת לשווק את אולמרט לציבור כראש ממשלה טוב. מה שלא יעשה ומה שלא יגיד - כמה שלא יניע דברים שאריק שרון זנח במשך רוב תקופת כהונתו - הוא עדיין לא פופולרי. אגב, היום בדיוק מלאה שנה להצהרתו המפורסמת בדבר היותו "לא פופולרי", ונראה שלא הרבה השתנה. האיש שהצליח לעבור את וינוגרד, להשתיק את הביקורת ולהשאיר את ביבי נתניהו מתרוצץ על הקווים - עדיין לא פופולרי. אנשיו של אולמרט מושכים בכתפיים, נואשים מן הניסיונות האינסופיים למכור לציבור ראש ממשלה שאפשר לחבב. "אם הציבור היה יודע איזה דברים שלא יאומנו האיש הזה עשה, הוא היה נופל מהכסא", נאנח אחד ממקורביו. "אבל אין מה לעשות. אף אחד לא רואה את זה".

הטירוף המוניציפלי: מה עושה מי שאין לו כסף?

מאחורי הקלעים של המערכת הפוליטית, במסדרונות האפלים שלה, מתבשלות בשקט הבחירות לרשויות המקומיות. כרגיל, הבחירות האלה, שנערכות הרחק מעיני הציבור והתקשורת, מייצרות אינספור פרשיות, סיפורים וספקולציות שזוכים לחשיפה רק כשמשהו מסתבך, או כשלמישהו יש אינטרס לייצור ספינים. היות והעבודה והליכוד לא ממש מסוגלות להתמודד בבחירות האלה בגלל המינוס הגדול בבנק, והיות ואהוד ברק ובנימין נתניהו לא ממש מאמינים כי ניצחונות בחדרה או בקריית אתא ישפיעו על הבחירות הכלליות - היחידה שתרוויח מהבחירות האלה תהיה קדימה, בעלת הכיסים העמוקים.

וכיאה לבחירות המקומיות, הן יוצרות גם כמה סיפורים בסגנון אלף לילה ולילה. השבוע פורסם כי עמיר פרץ וארקדי גאידמק סגרו "דיל" שקט לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. על פי הדיווח, פרץ מריץ את תומכיו ברחבי הארץ ברשימות של גאידמק, מאחורי גבה של מפלגת העבודה. אלא שהמציאות קצת אחרת: לפרץ, שעסוק בימים אלה בניסיונות לחזור לקונצנזוס, יש כחמישים-שישים פעילים ברחבי הארץ שמעוניינים לרוץ בבחירות לרשויות המקומיות. היות ומפלגת העבודה לא מסוגלת לספק להם תמיכה כלשהי, ופרץ מסוגל אף פחות מזה - יצרו כמה פעילים חיבורים פוליטיים מקומיים כדי לשרוד.

כך ארע שארבעה או חמישה מאנשיו של פרץ, יצרו קשר עם אנשיו של גאידמק, בתקווה

שהוא יסייע להם במימון ויכניס אותם למועצות הערים. פרץ שמע בדיעבד על החיבורים האלה, משך בכתפיים, ואיחל הצלחה לאנשיו. כסף אין לו, השפעה עוד פחות, ולכן - אין לו שום סיבה להתערב ולומר לאנשיו מה לעשות.