קרן אור ביום שחור

העיניים של הגלובוס הכלכלי שוב נשואות לעבר אמריקה.

אחרי יממה של נפילות דרמטיות בכל שוק המניות בעולם מלבד אחד - האמריקני - ברור כשמש שהמפתח להצלת העולם הפיננסי או לקריסתו מצוי בידיה של חבורה קטנה מאוד של מקבלי החלטות בוושינגטון: יו"ר הבנק המרכזי בן שלום ברננקי, כמה חבריו לדירקטוריון הבנק ושר האוצר (האפור למדי) של אמריקה הנרי פאולסון.

על פיהם ייפול דבר. ההגה בידיהם. אם יצליחו לנווט את ספינתו הטרופה של שוק הכספים האמריקני לחוף מבטחים, כולנו ניצלנו. אם לא, ירחם על כולנו האל.

עד סוף השבוע שחלף, הרקורד שלהם בטיפול במשבר היה כושל למדי. מאות מיליארדי דולרים הוזרמו לשווקים בלי לספק את החמצן הנחוץ לתפקודם הנורמלי. הקדחת לא חלפה, המגפה לא הודברה. הורדות הריבית הקיצוניות, שבאו בזו אחר זו, רק שידרו חוסר אמון, חולשה, פאניקה, השלמה עם סכנה של אינפלציה.

השווקים לא אהבו את המדיניות הזו. הדולר צלל, המניות צללו, רואי השחורות התחרו זה בזה בתחזיות זוועה.

אבל אתמול התעוררו הכל למציאות חדשה. הלא ייאמן קרה: לראשונה בהיסטוריה הכלכלית של אמריקה הולאם בנק השקעות גדול וותיק, בר סטרנס. הבנק המרכזי של ארה"ב עשה מהפכה כמעט סוציאליסטית: הוא לקח לעצמו את ההתחייבויות והנכסים של בר סטרנס. הניהול העסקי השוטף שלו הועבר לבנק ג'יי־פי מורגן (תמורת מחיר סמלי‭,(‬ ובעלי המניות שלו נותרו בלא כלום. בסוף שבוע אחד הם הפסידו כשמונה מיליארד דולר.

המסקנה המתבקשת ממהלך ההצלה של בר סטרנס: ברננקי ופאולסון, היו"ר של הבנק המרכזי של ארה"ב ושר האוצר שלה, יהיו מוכנים גם להבא להציל בנקים וחברות ברוקרים, בלי הגבלת כמות הכסף שתידרש לשם כך אבל בתנאי אחד - שבעלי המניות לא יקבלו כלום מכספי ההצלה. או כמעט כלום. נוצרה הפרדה ברורה בין הצלת עסקים להצ־ לת בעלים. הכל לעסק, כלום לבעל העסק.

שוקי המניות הגלובליים הבינו מיד את המ־ שמעות של המדיניות החדשה. כך נפתח גל עולמי של מכירת מניות של מוסדות פיננסיים, שהתחיל באסיה, התגלגל לאירופה והגיע עד לאמריקה ועד לבורסה שלנו. מניות של בנקים מבוססים בעלי מוניטין נזרקו לזירת המסחר כמו סחורה סוג ב' או ג‭.'‬ שערי המניות של הסקטור הפיננסי ירדו ב־10 עד 20 אחוז.

אין ספק: המפנה במדיניות הסיוע וההצלה של הבנק המרכזי האמריקאי נכון, מוצדק והתבקש כבר בתחילתו של המשבר. הוא יאפשר ליו"ר ברננקי לצמצם, להשהות ואחר כך לעצור את הפחתות הריבית המטורפות. הוא ידגיש ויבסס את תפקידו של בנק מרכזי כמלווה של מוצא אחרון. והוא ישנה ללא היכר את זירת הבנקאות האמריקנית ויסייע לחסל את הנוהגים הפסולים והלא מוסריים שלה, בכל הרמות.

למעשה, ה"פדרל ריזרב" הופך בהדרגה לבנק פדרלי למשכנתאות בעייתיות, העוזר לנפגעי המשכנתאות - ולא לנותני המשכנתאות.

זה שלב הרגעה ראשון. בשלב השני יהיה צורך בפירוק שיטתי של פצצות הזמן המתקתקות בתוך המאזנים של הבנקים בכלל ושל הבנקים להשקעות בפרט. זו עבודה עדינה שתימשך חודשים רבים, אולי שנים. עד שלא תושלם, לא תשרור יציבות בשווקים.

ומה ביחס לישראל? הבורסה שלנו מתנהגת בדיוק כמו אחיותיה בעולם. היא ירדה לא פחות ולא יותר מהן. המגזר הפיננסי־בנקאי הישראלי ראה בחודשיים האחרונים את מניותיו נופלות בעשרות אחוזים, לא בגלל אירועים כלכליים בישראל עצמה אלא בגלל הידבקות בחולשה שמקורה מחוץ לישראל. כל עוד תימשך החולשה בחוץ, לא תהיה התאוששות כאן.

קופות הגמל שלנו, שבמסגרת של רפורמה מוטעית הועברו לניהול הגרסה הישראלית של "בנקים להשקעות‭,"‬ חטפו מכה קשה, ועמיתיהן ילקקו פצעים זמן רב. קרנות הפנסיה החדשות יזדקקו בשנים הבאות לרווחים גבוהים במיוחד כדי לכסות על ההפסדים מהשקעותיהן הבורסאיות האחרונות.

ובכל זאת, דווקא בסיומו של יום שחור של נפילות בבורסות ושל פיחות חד נוסף בדולר (וטוב עשה בנק ישראל שלא התערב אתמול במסחר במטבע חוץ כנגד מגמה עולמית‭,(‬ יש זיק של תקווה באופק. סוף־סוף מישהו מטפל כראוי במשבר. סוף־סוף מישהו מבין את חשיבותו של אמון בעסקי הבנקאות ומוכן לפעול לחיזוקו מחדש. סוף־סוף מורגש שיש בעל בית לכלכלת העולם, ולא בעל בית שהשתגע. רק שלא נתבדה בתקוותינו אלו. כי אז, כאמור, ירחם עלינו השם.