שעתן הגדולה של קרנות ההון הממשלתיות

הסערה בכלכלה הגלובלית משכה תשומת לב, וגם אש לא מעטה, אל קרנות ההון הממשלתיות (SWF). קרנות אלה, שנמצאות בבעלות מדינות כמו אבו דאבי, סין וסינגפור, הזרימו סכומי עתק למוסדות פיננסיים אמריקניים ואירופיים שנקלעו לקשיים ונאלצו למחוק נכסים בהיקפים גדולים בעקבות משבר הסאב־פריים ומשבר האשראי.

קרן השקעות ממשלתית נמצאת בבעלות מדינה ומנהלת את החסכונות שבידי המדינה. ההבדל המשמעותי בין קרן כזו לבין מאגרי מטבע חוץ שמוחזקים על ידי בנקים מרכזיים הוא שהקרנות הוקמו לצורך הפקת רווחים מקסימליים לטווח ארוך ומבצעות בדרך כלל השקעות ברמת סיכון גבוהה יחסית, שיכולות להניב תשואה גבוהה בטווח הארוך. הרזרבות שבידי המדינה משמשות באופן רשמי לייצוב המטבע ולניהול הנזילות לטווח הקצר. ההבחנה אינה ברורה, מאחר שבשנים האחרונות אפילו בנקים מרכזיים מפנים רזרבות גדולות שהצטברו לנכסים שאינם מוניטריים ואינם נזילים בטווח הקצר.

קרנות ממשלתיות מוקמות לרוב כאשר למדינה יש עודף תקציבי ואין לה חוב בינלאומי. רוב הקרנות הפעילות כיום הוקמו בשני העשורים האחרונים. הקרן הוותיקה ביותר היא רשות ההשקעות של כווית, שהוקמה ב־1953 ומנהלת הכנסות מנפט - עוד לפני שכוויית קיבלה עצמאות מבריטניה.

להשקיע את הרווחים מנפט

המדינות העיקריות שמחזיקות קרנות כאלה הן יצואניות הנפט הגדולות, כגון סעודיה, איחוד האמירויות, רוסיה ונורבגיה, והן משתמשות בהן כדי להשקיע את הרווחים מנפט. אבל גם מדינות אסייתיות כמו סין, סינגפור ודרום קוריאה, שצברו עודפי מט"ח אדירים בזכות הייצוא, הפכו לשחקניות מרכזיות בשוק ההשקעות הבינלאומי. לאחרונה דווח כי גם יפן שוקלת להשקיע חלק מרזרבות המט"ח העצומות שלה, שמסתכמות כמעט בטריליון דולר, בקרן הון ממשלתית.

בנק ההשקעות בר סטרנס שנמכר במחיר אפסי

דווקא בשבוע הדרמטי האחרון, בעת קריסת בנק ההשקעות בר סטרנס ומכירתו במחיר אפסי למתחרה ג'יי.פי מורגן צ'ייס, נעדרו הקרנות הממשלתיות הגדולות מהתמונה לחלוטין, ואף אחת מהן לא אצה להושיט יד למוסד הפיננסי שהיה במצוקה.

אנליסטים מעריכים כי הקרנות יעדיפו להימנע בשלב זה מהשקעה בנכסים פיננסיים נוספים בארה"ב. האנליסט קרייג ראסל מסאקסו בנק תיאר זאת כך: "אין סיכוי שמישהו ירצה לתפוס סכין נופלת. אף אחד בשוק לא מוכן לשקם את האמון, חוץ מהפדרל ריזרב, וזה מפחיד את כולם". הערכות אלה מעוררות דאגה רבה בקרב החברות הפיננסיות הצמאות לכסף מזומן. מנגד, יש גם מי שנושמים לרווחה - בעיקר פוליטיקאים אמריקנים ואירופים. אלה טוענים כי התחזקותן והתרחבותן של הקרנות הממשלתיות פוגעות בביטחון הלאומי ומתבצעות ממניעים אסטרטגיים־פוליטיים, ולא כלכליים בלבד.

השקעות של 48 מיליארד דולר ב-2007

לפי דו"ח עדכני של חברת המחקר דיאלוג'יק, ההשקעות שביצעו קרנות ההון הממשלתיות בשנת 2007 הסתכמו ב־48.5 מיליארד דולר, עלייה של 165% לעומת 2006. בינואר ובפברואר 2008 בלבד השקיעו הקרנות 24.4 מיליארד דולר.

המשקיעה הגדולה ביותר ב־2007 וב־2008 היא סינגפור, שהיתה אחראית ל־57% מסך ההשקעות של קרנות ממשלתיות והשקיעה 41.7 מיליארד דולר. שתי הקרנות הסינגפוריות, טאמאסק ו־GIC, מנהלות יחד כמעט חצי טריליון דולר. איחוד האמירויות אחראי ל־14% מכל ההשקעות, ובמקום השלישי נמצאת סין עם 10% מההשקעות.

קרן ההשקעות הממשלתית הגדולה בעולם כיום היא זו של אבו דאבי, שמנהלת הון בהיקף של כ-900 מיליארד דולר. אחריה, בהפרש ניכר, נמצאת קרן הפנסיה של נורבגיה עם 380 מיליארד דולר.

לפי הדו"ח של דיאלוג'יק, היעד המרכזי להשקעות של קרנות ממשלתיות כיום הוא ארה"ב ואחריו שוויץ. משבר הסאב־פריים שהיכה בחברות במגזר הפיננסי הפך אותן ליעד מועדף להשקעות של הקרנות, בעיקר מפני שהמניות שלהן נסחרות בזול כרגע. מגזרים מועדפים נוספים הם מגזרי הנדל"ן והקמעונאות. עם זאת, לנוכח היחלשות הדולר, ההפסדים במגזר הפיננסים והסערה בשווקים בארה"ב, צופים כלכלנים כי הקרנות של המזרח התיכון יעברו יותר ויותר להשקיע באסיה בשנים הקרובות. גם הקרנות האסייתיות משקיעות באזור, והרחיקו אף לאפריקה.

בינתיים אנליסטים מעריכים שהקרנות הממשלתיות מתרחבות להשקעות בסחורות, וכך משפיעות גם על הזינוק במחירי הנפט, הזהב וסחורות נוספות.