התיקים האטיים ביותר של הפרקליטות
הצעת החוק להגבלת זמן חקירות מנסה לצמצם את עינוי הדין עד הגשת כתב אישום, אבל בעצם אין בה צורך: נוהל פנימי של הפרקליטות קובע שהטיפול בתיק צריך להימשך שנה לכל היותר. אבל גם במשרד המשפטים מודים: הנוהל לא מיושם
"אישור וגיבוש כתב האישום בנוגע לפרשת רמדיה מצוי בשלבי דיון אחרונים, וצפוי להיות מוגש בחודש הקרוב לבית המשפט", נכתב במסמך שהגישה באחרונה פרקליטות מחוז תל אביב לבית המשפט המחוזי מרכז. לא פחות מארבע וחצי שנים לאחר חשיפת הפרשה שהביאה למותם של שלושה ילדים ולפגיעה קשה בכ־20 נוספים, הפרשה עומדת להגיע לבירור משפטי.
פרשת רמדיה היא דוגמה אחת לפרק הזמן הארוך שעלול לחלוף בין חשיפת עובדות המקימות בסיס לחקירה ועד להחלטה אם להגיש כתב אישום. פרשת קרדן, שבה זוכו הנאשמים זיכוי מלא לפני כחודש, היא עוד דוגמה לכתב אישום שהוגש חמש שנים לאחר העבירות.
הצעת החוק החדשה של שר המשפטים דניאל פרידמן והשר לביטחון פנים אבי דיכטר, שלפיה תקופת ההתיישנות תיספר מיום ביצוע העבירה ולא מיום פתיחת החקירה, מנסה לצמצם את משכן של החקירות – אבל לכאורה אין בה צורך: ל"כלכליסט" נודע כי פרקליטות המדינה הוציאה ב־1985, ושוב בינואר 2003, הנחיה התובעת "לעשות כל מאמץ כדי שתיק המועבר לפרקליטות יטופל בתוך לא יותר משנה מיום הגעתו". במקרים שהתעכבו יותר מכך, "על פרקליטי המחוזות לדווח לפרקליט המדינה, ולציין את הטעם לעיכוב ואת המועד המשוער להגשת כתב אישום". משרד המשפטים מודה בתגובה כי הנחיה זו "אינה מיושמת כלשונה" בגלל "מצוקה קשה בתחום כוח האדם".
אבל המצוקה הקשה יותר היא של החשוד, הסובל מ"חזקת אשם" שנים ארוכות. זהו הרקע להצעת החוק המשותפת לשר המשפטים ולשר לביטחון פנים, שלפיה שעון ההתיישנות לא "יתאפס" על ידי פעולות חקירה, כנהוג היום.
שבע שנים ומכתב
אביגדור ליברמן הוא דוגמה לאדם המוגדר חשוד על ידי רוב הציבור הישראלי כבר קרוב לעשור. ב־1998 נפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר על חוק מימון המפלגות במפלגת ישראל ביתנו, ומאוחר יותר גם בחשד שקיבל כספים באופן בלתי חוקי דרך חשבונות פיקטיביים הרשומים בקפריסין, בלי שדיווח עליהם. בעקבות החשדות נאלץ ליברמן להתפטר מתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.
שבע שנים אחר כך, ב־2005, קיבל ליברמן מכתב החתום על ידי משרד היועץ המשפטי לממשלה, שהודיע לו כי החקירה הסתיימה והחומר בעניינו הגיע לפרקליטות; אבל באפריל 2006 בישר לו מכתב נוסף שהתגלו חומרי חקירה חדשים והחקירה ממשיכה. עד היום אין כתב אישום באופק.
"בתיק זה כרוכים הליכי חיקורי דין שונים במדינות שונות", נמסר ממשרד המשפטים, "שמטבעם נמשכים תקופה ארוכה שאינה בשליטת גורמי אכיפת החוק".
עו"ד ליאורה גלט־ברקוביץ', שעבדה בפרקליטות המדינה שנים רבות, אינה מתפעלת מהנימוק הזה. "בחלק זעום מן המקרים מדובר על חיקורי דין בחו"ל", היא אומרת. "מספרים לנו שיש מדינות שאינן משתפות פעולה בחיקורי דין. אני לא בטוחה שהדברים נכונים, כי לרוב המדינות יש אינטרס לשתף פעולה. אין שום סיבה עניינית לעיכוב חקירות".
אז למה בכל זאת יש עיכובים?
"אין גבול לדמיון. ליברמן נוהג לטעון ששמו עולה בכל פעם מחדש כשהוא מועמד לתפקיד מסוים, אין לי אפשרות לסתור את טענותיו.
"אני מסכימה איתו ששום חקירה לא צריכה להימשך עשר שנים. לטעמי, סיבה עיקרית לגרירת חקירה היא חוסר אומץ לסגור בהיעדר ממצאים".
מאה ארגזים לחקירה
פרשה נוספת היא זו של קבוצת פלד־גבעוני, שמתנהלת עדיין בבתי המשפט. ב־2001 החלה קבוצת משקיעים בראשות מפכ"ל המשטרה לשעבר רפי פלד ואיש העסקים אריה גבעוני בהשתלטות מהירה על חברות בורסאיות. הקבוצה קיבלה מהבנקים אשראי גדול שלא היה בכוחה להחזיר, ובאוגוסט 2002 קרסה והותירה חובות ענקיים בהיקף של כ־800 מיליון שקל. רשות ניירות ערך פתחה אז בחקירה שהתמקדה בחשדות שלפיהם אי־פרסום הדו"חות הכספיים של חברות בקבוצה נעשה כדי להסתיר העברות כספים לראשיה. רק ביולי 2005, שלוש שנים אחר כך, הוגשו כתבי אישום בפרשה.
"החקירה היתה אונליין", אומר עו"ד גיורא אדרת ממשרד אדרת שמחוני, פרקליטו של פלד. "העבירות הנטענות בוצעו בדו"חות הרבעוניים שהוגשו במאי 2002, והחקירה החלה ביולי. למה לקח כל כך הרבה זמן להגיש כתב אישום?". בפרקליטות ענו כי העיכוב העיקרי נגרם בשל צורך בהשלמת חקירה.
"בפרשת פלד־גבעוני לקחו יותר ממאה ארגזים מהחברה", אומר בכיר לשעבר בפרקליטות. "בכלל, הפרקליטות אוספת כמות אדירה של חומר, אבל 90% ממנו אינו רלבנטי. זה גוזל משאבי חקירה ותביעה וזמן, ואחר כך מצפים שההגנה תלמד את הררי החומר האלו בזמן קצר".
בכל זאת, החקירות מתבססות על החומר הזה.
"זה נכון שיש כמות גדולה של חומר לבחון וללמוד, וזה נכון שיש מצוקת כוח אדם, וזה נכון שהדרגים הגבוהים מתערבים בפרשיות רגישות, וכל אלה מביאים להתארכות משך הגשת כתב האישום. אבל זה רק חלק מהתמונה. חקירות שהתחילו ברעש גדול ובמעצרים נמשכות רק מפני שלפרקליטות לא נעים לרדת מהעץ הגבוה שהיא נמצאת עליו, באשמתה או שלא. איך היא תיראה אם היא תסגור תיק ללא כלום? מה יכתבו בעיתון? אז מחפשים מן הגורן ומן היקב, ואחרי כמה שנים מגישים כתב אישום 'דרד'לה'. פעמים רבות לפרקליטות פשוט אין אומץ לסגור את התיק".
ממשרד המשפטים נמסר כי רק כ־30% מהתיקים נותרים פתוחים לאחר שנה, וכ־12% נותרים פתוחים לאחר שנתיים. "כמו כן, לכל פרשייה יש מאפיינים ייחודיים, כגון היקף החומר, מורכבות התיק, חומרת העבירות, עומסי עבודה, קשיים שהחשודים מערימים על החקירה וכיוצא בזאת".
לפנייה לכתב/ת 
