כרגיל, כולם נגדנו

במסגרת פולחן שנתי קבוע התפרסמה זה מכבר "הערכת זרועות המודיעין השנתית". באופן לא מפתיע, הערכה זו שחורה ומאיימת מקודמתה. איראן? מתקדמת לייצור נשק גרעיני. חמאס? מתכוון להסלמה. הסורים? מחפשים נקמה על התקפת הכור וחיסול מורנייה בדמשק וטיליהם מכסים את שטח ישראל. ערביי ישראל? הולכים ומקצינים. בשורה התחתונה – מצפון, מדרום וממזרח מאיימות עלינו סכנות נוראיות. רק מהמערב עדיין לא מכוונים אלינו טילים (אם כי קשה לצפות את תגובתה של קפריסין היוונית להתחממות היחסים בין ישראל לקפריסין הטורקית).

אילו היינו משקיעים חלקיק מהאנרגיה המופנית לאיתור ותיאור סכנות, גם באיתור ותיאור הזדמנויות, הדברים היו נראים קצת אחרת. את הסכנה הנשקפת לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה מירי הקסאם כולנו מכירים. אין צורך בתיאורים נוספים. אך הרגיעה שנמשכה מספר ימים עד פעולת החיסול של צה"ל בבית לחם מעידה שיש גם לה סיכוי, באמצעות הידברות ולו עקיפה.

הסקרים מראים שרוב הציבור תומך בהפסקת אש עם החמאס ומבין שיש כאן הזדמנות לפתרון זמני לפחות, אך אינטרסנטים פוליטיים נחושים להוכיח שכוח ועוד כוח הם התגובה המתבקשת היחידה לאיום. מצער שדווקא שרת החוץ, שאמורה להיות זו שתקדם אלטרנטיבה מדינית, הזדרזה כל כך לאמץ קו נוקשה במקרה הזה.

נשיא סוריה אומר שוב ושוב בראיונות לכלי תקשורת בינלאומיים, שהוא מעוניין במשא ומתן גלוי עם מדינת ישראל. האם זו לא הזדמנות שנשמעת מבטיחה יותר אל מול פריסת הטילים הסורית מאשר עוד מלחמה עמה? ובעוד אנשי המודיעין והצבא מופיעים בכל הזדמנות לתאר את האיום הסורי, אין גורם הערכה רשמי שיציג מידע מהימן וענייני באשר לשאיפות הסוריות למשא ומתן לשלום.

לא צריך להיות פרופסור באסטרטגיה כדי להבין שהוצאת סוריה ממעגל המלחמה בישראל, וניתוק המעבר מאיראן לחיזבאללה, ישפר באופן דרמטי את מצבה של ישראל בגבול הצפוני וישבור למעשה את הציר הפונדמנטליסטי שמאיים על ישראל. אבל האסטרטגים למיניהם יודעים לתאר את אימי החזבאללה ההולך ומתעצם ומתעלמים מהסיכוי להחליש אותו באמצעות מהלך מדיני שכזה.

אבא אבן אמר על הפלסטינים כי הם "מעולם לא פספסו הזדמנות לפספס הזדמנות". ההרגל המותנה של ראשי המערכות הביטחוניות והמדיניות בישראל, להתמקד שוב ושוב באיומים האסטרטגיים ולהתעלם במופגן מההזדמנויות המדיניות, מובילה אותנו באותה דרך.

ישנה חשיבות להערכות המודיעין האסטרטגיות, אבל חייב להתלוות אליהן דיון ענייני בהזדמנויות האסטרטגיות הניצבות בפני מדינת ישראל, ובאופן בו ניתן לנצלן לטובת שיפור המציאות המדינית-ביטחונית שלנו. גורמי הערכה שמתארים רק איומים ומסתירים מהציבור הזדמנויות מועלים בתפקידם, מציגים לציבור תמונה מעוותת ואינם מאפשרים לו לקבל החלטות רציונאליות באשר לדרך שראוי למדינה להתקדם בה.