הרב עובדיה, לגמרי לבד

לש"ס יש סיבות טובות לחשוש מן הבחירות המתקרבות. בבחירות הקודמות נבעה התעצמותה מצרוף מוצלח של שלושה גורמים: הראשון, תחושות של קיפוח ואפליה. את התחושות האלה הפיק בהצלחה מרובה אריה דרעי בקלטת ה"אני מאשים" שלו. הגורם השני היה מאגיה - קמיעות, ברכות, השבעות, נדרים, לחשים, רחשים ומלמולים סתומים תחת מטפחות ראש ותרבושים. את כל זה הצליחו יוצאי הישיבות הליטאיות, דור המייסדים של ש"ס, האשכנזי כל כך מבחינת חינוכו, לחבר בציניות קרה לדמותו של המכשף הזקן כדורי.
את כדורי שיווקו כמקובל, אף שאיש - לפחות מבין אלה שאינם סמוכים אצל מלמוליו - לא זכה להתרשם ולו מאמירה אחת בעלת תוכן קבלי מובהק שלו. דווקא המלמולים השתלבו היטב עם תדמית של איש סוד ומסתורין שדבריו נהירים אולי לפמליא של מעלה בלבד.
הגורם השלישי היה הסמכות התורנית המיוצגת על ידי דמותו של "גדול הדור" הר' עובדיה יוסף. האג'נדה הקרובה ללבו של הר' יוסף - החזרת עטרה ליושנה במובן של החזרת ההגמוניה של הפסיקה הספרדית מבית מדרשו של הר' יוסף קארו - רחוקה מאד מליבם של אלה שלא גודלו בתוך הממסד הש"סי, כלומר רוב מצביעי המפלגה.
לפיכך את הרב יוסף שיווקו רק בתור סמכות תורנית במובן העמום של המילה, אפוף הילה של מי שנבצר מבני תמותה רגילים לרדת לסוף דעתו. בפועל הוא ניחן בבקיאות מרשימה למדי בענייני הלכה ובעולם מושגים עכור ומגושם בכל שאר העניינים. שורת הדרשנים העילגת ממחזרת את עולם המושגים הזה בערוצי הקודש. שם האג'נדה ברורה וחד גונית: חזרו בתשובה, שלחו את ילדיכם למוסדות-ש"ס, תרמו כסף, הצביעו ש"ס.
שלושת הגורמים האלה, שחברו יחדיו בבחירות הקודמות, נפרמו כעת זה מזה. אריה דרעי מוקף אנשים כועסים ותוססים הרואים את החלפת ההנהגה כבגידה בהם ובעניינם. הם מושכים החוצה מש"ס והולכים ומתרחקים מהר' יוסף. כך מפליגה לה ספינת הקיפוח העדתי שבתא רב-החובל שלה יושב דרעי הנוכח-נעדר, הרחק מנמל הבית, ומנקזת אליה את כל רגשות הקיפוח המתמקדים ב"קדוש המעונה" ממעשיהו. פילוג לא יוכרז לפני הבחירות, אבל החיבור כבר לא אפקטיבי וכל מי שהצביע בגלל דרעי ישאל את עצמו האם ש"ס היא עדיין הכתובת הנכונה לכך.
חצר העסקנים שסביב כדורי תוססת גם היא, תובעת כיבודים, חשה בזלזולו התהומי של הר' יוסף בבעלי הלחשים והמלמולים. כל מי שהצביע ש"ס בשל החיבור בין כתר תורה לקופה של כשפים יהסס הפעם יותר, או יזקק לאיומים מרחיקי לכת יותר, אולי עשר מכות מצרים, אולי עין רעה על בית"ר ירושלים.
כך נותר הר' עובדיה יוסף לבדו, בלי כדורי, בלי דרעי, מוקף בחבר עסקנים חדלי-אישים ונעדרי כריזמה, חורשי מזימות קטנוניות ואובדי-כיוון. 14 מנדטים יהיו במצב זה חסד גדול. ש"ס נמצאת היום במצב המתסכל ביותר בתולדותיה: מצד אחד יש בידה כח בלעדי לקבוע אם יהיו בחירות או לא, ומצד שני, שתי האפשרויות משחקות לרעתה: בחירות לכנסת יחלישו את כוחה, וחוק ביבי שהתקבל היום עשו, או עלול מבחינת ש"ס, להשאיר אותה עם ברק ואיום 'המהפכה החילונית' שלו. ויש עוד תסריט, קשה גם הוא: התמיכה של ש"ס בחוק נתניהו עשויה - או עלולה - להוביל לממשלה חדשה בראשות נתניהו והחלשת כוחה של ש"ס בבחירות הבאות. אלמלא הייתי חילוני הייתי אומר שהקב"ה חומד לו לצון על חשבון מהפכת הספרדים שומרי התורה.

ד"ר חגי דגן, סופר ומרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון