פסטיבל Radical Young יארח את יעלי רונן
הפסטיבל הגרמני מציג מדי שנה במינכן אסופת עבודות של במאים צעירים מהעולם, שבלטו באופן יוצא דופן במדינות דוברת גרמנית
תיאטרון וולקסתיאטר במינכן, המארח מדי שנה את פסטיבל Radical Young, יציג השנה לראשונה הפקה של הבמאית הישראלית יעלי רונן. הפסטיבל, יוזמה של מנהל התיאטרון הבמאי הגרמני קריסטיאן סטאקל, נוסד במטרה לעודד דור חדש של במאים, להצביע על מגמות חדשות בעולם התיאטרון דובר הגרמנית ולייצר במה לחילופי דעות שתהווה פורום חי של במאים צעירים.
כמדי שנה כך גם הפעם יציגו בפסטיבל שמונה הפקות של יוצרים צעירים שהציגו בגרמניה, עוררו עניין והציפו שאלות לגבי הריטואל התיאטרוני ואופן ההתעסקות בתכנים. "לצד תמיכה בגישה רדיקלית אנו מקווים שהפסטיבל מטפטף אומץ וסקרנות וזוויות הסתכלות חדשות על העשייה התיאטרונית", אומרים מארגני הפסטיבל שיפתח ב-28 באפריל, יימשך ששה ימים וישלב לצד ההצגות מפגשים עם היוצרים ורבי שיח.
"תשוחרר אנטיגונה". באדיבות וולקסתיאטר, דרזדן (צילום: HL Bohme)
יעלי רונן, מהבמאיות הצעירות הבולטות בישראל, תציג בפסטיבל את "תשוחרר אנטיגונה", עיבוד בועט וחדשני משלה למחזה מאת סופוקלס בהפקת התיאטרון העירוני של דרזדן, גרמניה. ההפקה עלתה לראשונה בדרזדן בנובמבר 2007 ועלילת המחזה הועתקה לאירופה של ימינו.
כדרכה של רונן גם ההצגה הנוכחית נכתבה בתהליך מורכב בשיתוף עם השחקנים. תהליך העבודה נעשה בשפה האנגלית כשבשלבים מאוחרים שוכתב המחזה בעברית ותורגם לגרמנית. ההצגה מתרחשת בעתיד הקרוב לאחר התקפת טרור של ארגון מוסלמי רדיקלי.
אנטיגונה של רונן היא טורקיה מוסלמית, דור שלישי של מהגרים, הנשואה לבנו של ראש הממשלה הטרי. המשפחה כולה מסוגרת בבונקר לאחר מתקפת הטרור. כשמגיעות החדשות על כך שאחד הטרוריסטים המעורבים בפיגוע הוא אחיה של אנטיגונה, המציאות האישית והפוליטית משתנה בין רגע.
"מלבד הקונפליקט הקלאסי של המחזה המקורי, העיבוד החדש עוסק גם בשאלות שבהן עומדת הדמוקרטיה בעיתות משבר ובהתמודדות מול טרור", אומרת רונן, "שאלות של נאמנות, מדינה מול ערכי משפחה ומסורת ושאלות מוסריות שונות שעולות באופן טבעי מהמצב הייחודי של דמוקרטיה שמתמודדת עם איום קיומי".
מהדהד מוכר? זו בהחלט לא הפעם הראשונה וסביר להניח גם לא האחרונה שרונן מניחה על הבמה את המסה הקריטית של החיים במדינה מסוכסכת, למודת טרור וניסיונות התמודדות עמו. היא עשתה את זה קודם עם "המדריך לחיים הטובים" ו"שנה טובה לחקלאים בצפון" שהתגבשו בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין והשתלבו כהצגות אורחות בתיאטרון הרפרטואר והמשיכה עם "פלונטר" ו"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" שהציגו בתיאטרון הקאמרי של תל אביב.
גם האג'נדה הפמיניסטית אינה זרה לרונן שביימה בעבר את "הנשים של פיקאסו" שהציג באנסמבל תיאטרון הרצליה או "כישוף" שיצרה ביחד עם חברי אנסמבל עתים של רנה ירושלמי. הביקורות בגרמניה על ההפקה של רונן היו מחבקות ונלהבות.
"רונן רוצה שנבין שהחברה המערבית נמצאת במלחמה נגד עצמה בכך שהיא יוצרת פערים חברתיים ואינה מסוגלת ליצור דרך אמיתית של הבנה וסובלנות כלפי הזר", נכתב ביומון MorganPost שהוסיף, "על פי מחיאות הכפיים הממושכות עושה רושם שהמסר נקלט".
בעיתונות המקומית בדרזדן הדגישו כי רונן נותנת לחומרים הקלאסיים של סופוקלס מציאות חדשה. "המבנה הקלאסי של המחזה מתחבר באופן אינטליגנטי לטקסט מודרני שמשתמש בחוכמה בציטוטים מתוך המחזה ההיסטורי, התמונות הבימתיות והשפה הפשוטה יוצרים אפקט שפוגע כמו אגרוף בבטן".
- לצפייה בקטעים מתוך ההצגה וראיון עם הבמאית לחץ כאן
