מסך אחרון

שבועות ספורים לפני מותו של השחקן מוסקו אלקלעי ערך תיאטרון "קרוב", בניהולו של ניקו ניתאי, ערב מחווה לשלושת הטנורים שלו - מוסקו אלקלעי, אלברט כהן ושמואל וולף. שלושתם זכו לחיבוק חם ואוהב מקהל הבית הנאמן של התיאטרון במסגרת אירועי "לילה פרינג'" שביקש להוקיר להם תודה.

"אני נמצא פה מפני שבגיל מסוים, אחרי 60 שנה במקצוע, אתה מקבל חלודה", אמר אלקלעי לקהל בדרכו הישירה, מסרב לעשות הנחות לעצמו ולסביבתו. גם אחרי ששה עשורים בהם חי את הבמה, אלקלעי לא הכיר במושג לנוח על זרי הדפנה.

"שחקן מקבל חלודה כשהכל הולך לו בקלות, כשהוא כבר לא מתאמץ ולא חושב", אמר באותו הערב. כמבקר הקשוח ביותר של עצמו הוא ידע לזהות את חוסר הנוחות של במאים ומבקרי תיאטרון כלפי בכירי-במה שכמותו. "לבמאים לא נוח לתת הוראות או ביקורת ולמבקרים גם להם לא נוח לכתוב 'הוא רע' אז הם כותבים על כשרון מתבזבז. אבל אז אתה בא לפרינג' וזה מלהיב, זה מעלה את האדרנלין", אמר.

אחרי 21 שנה בתיאטרון הבימה ושנים של נוכחות בימתית גם בתיאטרון ה,קאמרי", אלקלעי מצא לעצמו בית חם בפרינג'. "כל החיים הפרינג'יסטים שלי החלו בסימטה ואחר כך פה בתיאטרון 'קרוב'", אמר והסביר, "פה עסקנו בחומרים שאף תיאטרון 'נורמלי' לא יעשה".

על הבמה לצדו של ניקו ניתאי, האיש שהמציא את הפרינג' בישראל, מוסקו אלקלעי פרח. בתפקידים קטנים כמו בתפקידים ראשיים הוא כבש את הבמה ואת לב הקהל. "לדעתי הוא שחקן נצחי, כזה שכל הזמן נמצא בנקודת הזינוק כאילו שאין רקורד מאחוריו, כאילו שכל פעם זו הפעם הראשונה", אומר ניתאי, "התיאטרון החזיק אותו חי, היה לו צימאון למשחק והוא כל הזמן התחדש בו. אל התיאטרון הוא נכנס כמו אל מקדש. הפנאטים של התיאטרון, אלה שמאמינים בו כמו בדת, הם ספורים. התיאטרון היה הדת של מוסקו". עם תום השלושים למותו יקיים תיאטרון "קרוב" ערב שיוקדש לאלקלעי ובמהלכו יוקרן הסרט מאירוע המחווה.