בטריות אינן כלולות

האם זאק הלם הוא איש הכמעט? אחרי שכתב תסריט כמעט-מבריק-אך-לבסוף-מאכזב ל"מעבר לכל דמיון" הוא מגיע כעת עם סרטו הראשון כבמאי שסובל מתסמונת זהה: כמעט-מוצלח-אך-לבסוף-מאכזב.

הרעיון חמוד, בסגנון עדות הווילי וונקה: דסטין הופמן הוא מיסטר מגוריום בן ה־243, שיש לו חנות צעצועים קסומה, שרק ילדים מבינים עד כמה היא מלאת קסם אמיתי. נטלי פורטמן היא הפסנתרנית שעובדת בחנות והופכת לבת טיפוחיו (יש לו גם זברת מחמד).

בסגנון עדות הווילי וונקה. "חנות הפלאים"

הלם ברא לוקיישן מקסים, שבו כל הצעצועים קמים לתחייה (כולל קרמיט הצפרדע בהופעת אורח זעירה), ודמותו של מיסטר מגוריום כאילו נשלפה מספר ילדים קסום שגם מבוגרים היו שמחים להתרפק עליה. אבל אז הוא הולך ומקלקל את הכל: הסרט הוא בעצם על כך שנטלי פורטמן צריכה לשוב ולהאמין בעצמה, לחזור להיות ילדה ולא להפנות עורף לקסם שמקיף את חייה. פיהוק גדול.

וכך סרט, שנראה ברבע הראשון שלו כבעל פוטנציאל הקסמה גדול, הופך עד סופו לסרט מאכזב ונטול ברק. מסרט מרובה הברקות ואקסצנטרי הוא נותר, אחרי שדילג על כל הדמויות שהפכו אותו לכה ייחודי, די בנאלי, גם אם האפקטים והעיצוב חינניים.

שחה בן סוסים

אנגוס הוא ילד סקוטי בשנות ה־40 שמתמודד עם היעדרו של אביו שגויס למלחמת העולם השנייה. כשהילד מוצא ביצה קסומה שממנה בוקע יצור ימי אגדי, הוא צריך להתמודד עם גידול החיה המוזרה, בשעה שסביבו המבוגרים מוטרדים מהאפשרות שהנאצים יפלשו לסקוטלנד דרך הים.

החמצה כפולה. "סוס המים".

סוס המים, שהולך וגדל להיות המפלצת מלוך נס, מרכז את ההיקסמות הילדותית מאגדות, אך גם את הפחד של המבוגרים מהשונה והמאיים. אבל "סוס המים" נותר החמצה עגומה: עבור ילדים בני פחות מגיל 10 סרט תקופתי על פחדים מפני הנאצים נראה אפלולי ובלתי מזמין. עבור המבוגרים המיזוג בין העלילות הבוגרות והילדותיות, עשוי להיראות החמצה כפולה. וכך, למרות סצינות מתוקות נורא בכיכובו של אותו ייצור – המוגשם באנימציית מחשב די חיננית – הסרט לא מצליח לסחוף. הוא עגום מדי – ובעיקר נורא מיושן – כדי להקסים את הילדים או את ההורים.