הכרה בהוצאות מטפלת - לא החלטה משפטית
על הממשלה לעודד יציאת נשים לעבודה באמצעות העמקת הסבסוד של מעונות היום. ואולם, זו החלטה ערכית, כלכלית ותקציבית, אך לא משפטית
החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר הכרה בהוצאות מטפלת ועוזרת למשפחות עבור ילדיהן היא שגויה תיאורטית וביצועית, ואינה תואמת את יסודות החשיבה והביצוע של מדיניות המסים והמדיניות הסוציאלית בישראל. ההחלטה גם חודרת באופן בלתי סביר לתחום הסמכויות של הרשות המבצעת והמחוקקת מבחינת מסגרת התקציב ודרך הביצוע.
בשיטה הישראלית, שבה אין חובת דיווח שנתי משפחתי על ההכנסות, והשכירים אינם מגישים דו"ח, נקבעו שתי הקלות בולטות בתחום האמור: האחת היא נקודת זיכוי לאם עובדת עבור כל ילד, כתחליף חלקי להכרה בהוצאות, והשנייה סבסוד מעונות סלקטיבי על בסיס סוציאלי, כמשלים.
כתוצאה מהקלות אלה ואי קיומו של צירוף הכנסות משפחתי היא שכשני שליש מהאימהות העובדות אינן משלמות מס הכנסה, וממילא אינן יכולות כלל ליהנות מעוד הטבה. השיטה הישראלית היא פרוגרסיבית מאוד ומסייעת למעשה רק לקבוצות החלשות והבינוניות באוכלוסייה.
נורמות של דיווח
יישום ההצעה ללא חיוב כללי בדו"ח יביא לאי מיצוי גדול של הזכויות מ"חשש" להגשת דו"ח מלא על ההכנסות. בישראל אין נורמות של מתן קבלות, חשבוניות וכדומה, כך שהיישום יהיה גם כך בלתי יעיל באופן קיצוני.
בשיטה האמריקנית־צרפתית, שבה יש דיווח כללי על הכנסה המשפחתית, מוכרות בדרך כלל ההוצאות על מטפלת ועוזרת לאישה או למשפחה בהתאם למס השולי הרלבנטי ולהחלטת המחוקק (בצרפת המס השולי משפחתי, בארצות הברית אופציונלי).
במדינות אלה יש נורמות של דיווח, הצגת חשבוניות וקבלות, ולכן יש מיצוי של ההטבה. עקב סיבות פיסיקליות קובעות מדינות אלה מגבלות שונות על ההכרה בהוצאות, ואולם בכל מקרה השיטה שם היא רגרסיבית בתחולתה, המבוססים נהנים ממנה מאוד (לפי המס השולי), והמעמד הבינוני נמוך נהנה מעט, אם בכלל. פער זה בין השיטות משפיע על תחומים רבים נוספים. למשל, בארצות הברית יש הכרה כהוצאה בריבית על משכנתאות ומשלמים מס שבח על דירות שנמכרות. בישראל, שבה אין חובת דיווח כללי, אין אפשרות לבצע זאת, ולכן הסבסוד ניתן דרך סיוע למשכנתאות, ואין חיוב מס שבח במכירת דירת יחיד.
טכנאי ניטרלי
בית המשפט המחוזי ממליץ לנו לעבור לשיטה האמריקנית־צרפתית ללא חיוב בדיווח כללי, וכצפוי, גם אינו מפרט אם הוא ממליץ לבטל את נקודות הזיכוי לאמהות עובדות עבור ילדיהן ואם אין צורך לסבסד מעונות. החלטות בית המשפט לקויות ואינן עקביות עם שיטה זו או אחרת. אפשר לטעון שאין זה תפקיד בית המשפט, ואכן, אין זה מתפקידו בכלל לעסוק בנושא.
ראוי לבית המשפט העליון לבחון את כל הנושא מחדש ולשאול עצמו אם ראוי לו להתערב ישירות בנושאי תקציב וביצוע ואם ראוי לו להכריע בין שיטות מיסוי שונות, ואולי עדיף שישאיר משהו למחוקק ולרשות המבצעת. לדעתי אסור לבית המשפט העליון להיות טכנאי ניטרלי שאינו בוחן את הנושא בכללותו.
מומלץ למדינת ישראל לעודד יותר יציאת נשים לעבודה באמצעות העמקת הסבסוד של מעונות היום, שם אפשר לבצע עידוד סלקטיבי ופרוגרסיבי שיתמרץ יותר נשים מן המעמד הבינוני והנמוך לצאת לעבודה. נמצא שתמרוץ נשים באמצעות מעונות יום הוא יעיל לשיעור ההשתתפות שלהן ובעיקר נכון הדבר ביחס לקבוצות החלשות והבינוניות. ואולם שוב, זו החלטה ערכית, כלכלית ותקציבית, ודאי לא משפטית.
הכותב הוא יו"ר דירקטוריון "פעילים" ניהול תיקי השקעות בע"מ והממונה לשעבר על הכנסות המדינה
