שתף קטע נבחר

הביעור מתחיל בתוכנו

אם ניפרד מכמה מנהגים קלוקלים אפילו לשבוע בלבד - נגלה שלווה כלכלית מהי

במהלך חג הפסח אסור להחזיק חמץ, להימצא בקרבתו ואפילו להרהר בו. לשם כך צריך לבער - כלומר לשרוף את שרידיו מהבית ולבצע תרגיל מחשבתי-הגותי לביטול החמץ מהזיכרון ומהתודעה.

 

אם נתנתק מההגדרה מסורתית של "חמץ" ונתייחס אליו במשמעותו הישראלית היומיומית כחטא, עוול, עוון, הרגל פסול, משגה החוזר ונשנה. ביטולו וביעורו ולו ל-170 שעות עשוי להיות נקודת מפנה התנהגותית, זרע ראשון להתנתקות מהעבר. בעת הימנעות מה"חמץ" – מעשיית המובן-מאליו במציאות הכלכלית הישראלית, יהרהרו רבים באופציות שלא העלו קודם לכן על דעתם.

  

הייתי למשל רוצה לבער מהמגזר העסקי את השכר הפנטסטי של חלק מבכיריו ולהגדירו כ"חמץ": המנהלים תאבי הכסף יחמיצו את ההזדמנות להיות מנהיגי עסקים אמיתיים, המקרינים דוגמא אישית. תשאלו: מה הטעם לבער חמץ שכזה לשבוע ימים בלבד? תשובתי: ב-170 שעות ייחשפו המנכ"לים ליופיו של ויתור-מרצון על עודף השררה ועודף התגמול וייתכן שיפנימו אותו. ואהבת לשכירך כמוך, יאמרו, ולא רק לשבוע.

  

ואם נניח שבמאמץ איתנים יצליח המנגנון הציבורי בארץ לבלום את השחיתות בפסח: שבעה ימים קצרים שבהם לא יעשו עסקאות אפלות של תן וקח, שמור לי ואשמור לך, אקדם אותך ותקדם אותי. שבוע ימים בו לא יוטו המכרזים ולא יסופקו ג'ובים נחשקים למקורבים. המרחב הציבורי ייראה לשבוע טהור ונקי.

  

ברכה לבטלה? לא בהכרח. כשהמושחתים יגלו עולם חדש של יושר ויושרה, מי יודע, אולי יתאהבו בו? אולי תעלה בהם המחשבה להתנתק מהרגליהם הרעים?

  

מדינה יכולה לבחור להשתמש במטבע מקומי משלה, כמו השקל, או במטבע חיצוני כמו האירו (המשותף לתריסר כלכלות אירופה) וכמו הדולר. ישראל בחרה בשקל, אבל כל הזמן פוזלת לעבר הדולר, נצמדת אליו חלקית, מחבקת ודוחה אותו לסירוגין. ההצמדה חצוית-הלב הזו רעה ליציבות, רעה לצמיחה ורעה לביצועי המשק. לו רק ניתן היה לבער אותה אחת ולתמיד, לו רק ניתן היה לבטל מהתודעה שלנו את התרגום הכמעט - אוטומטי של כל מחיר משקלים לדולרים - היינו יוצאים מרווחים.

  

הבה נתחיל בכך בפסח, נבער את הדולר מקרבנו ונתאמץ לשכוח משער החליפין המשתולל ליומיים של חגים ולחמישה ימים של חול המועד. נגלה-נא את השלווה הכלכלית שבמעבר, אפילו זמני, מהדולר אל השקל - וייתכן שבעקבות ההתגלות העזה הזו נסרב לחזור אל העולם הדואלי והמקולל דולר/שקל.

  

צריך לחשוב אפוא על ביעור החמץ כעל התנסות ראשונה ולכן חשובה, פורצת-דרך בהימנעות ממעשים לא נכונים, לא רצויים. כעל חוויה מטהרת, מזקקת ובעיקר מתקנת: ביעור חמץ במשמעות של תיקון עולמנו הכלכלי, או לפחות תחילת תיקונו בתוכנו.

 

לביעור החמץ הכלכלי המורחב של סבר פוצקר, לחצו כאן

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים