הרובוט מחפש משמעות

תגידו שלום ל"WALL-E" – אתם בוודאי תראו אותו בכל מקום במהלך הקיץ הקרוב. "WALL-E" הוא סרט האנימציה הממוחשבת החדש מבית היוצר של "פיקסאר". את הסרט ביים זוכה פרס האוסקר, אנדרו סטנטון ("למצוא את נמו").

בהתאם למוטיב שהופך חיות או חפצים ליצורים רגשיים, הסרט החדש מלא בהומור, רגש ודימיון, ולוקח את הצופים למסע מדהים ברחבי הגלקסיה בעקבות רובוט אחד חמוד ונחוש. לאחר מאות שנים בהן ביצע את ייעודו המקצועי, WALL-E חושף משמעויות חדשות בחיים בעקבות מפגש עם רובוטית חיפוש בשם EVE. אותה רובוטית מבינה כי WALL-E גילה, באופן מקרי לחלוטין, את הסוד שבכוחו להציל את עתיד הפלנטה. היא שבה לחלל על מנת לדווח על הממצאים לבני האדם, שהמתינו עד כה בחללית יוקרתית לבשורה כי הם יכולים לחזור לכוכב הבית שלהם. במקביל, WALL-E רודף אחר EVE ברחבי הגלקסיה, וכך יוצאת לדרכה אחת ההרפתקאות הקומיות הגדולות ביותר שנראו על מסך הקולנוע. 

"WALL-E" הוא הסרט התשיעי שיוצא תחת ידיהם של אולפני דיסני בשיתוף עם "פיקסאר", וממשיך את רצף ההישגים המשותפים שלהם – האחרון שבהם, "רטטוי", גם זכה בפרס האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר. בדיוק כשחשבנו שכבר אין להם לאן לצמוח, אנשי "פיקסאר" שוב מוכיחים כי מגמת השיפור טרם הגיעה לקיצה.

רובוט עם סיפור אהבה אנושי

הרעיון המקורי שמאחורי "WALL-E" נולד ב-1992, במהלך פגישת צהריים בה נכחו אנדרו סטנטון, ג'ון לסטר, פיט דוקטר וג'ו רנפט. הללו חשבו כבר אז על דמות הגיבור, אך מיד פנו לעבוד על "באגלייף" ו"מפלצות בע"מ", והרעיון נותר במגרה. אולם בזמן שסטנטון עבד על "מוצאים את נמו", הוא החליט כי עליו להחיות את הרעיון המוזנח ולהפוך את "WALL-E" לסרט באורך מלא. העבודה

 על הסרט נמשכה כארבע שנים, וסטנטון מספר כי כתב 7 או 8 טיוטות תסריט עוד לפני שהחלה מלאכת האנימציה.

הסרט לא עמוס בדיאלוגים, אלא בטווח רחב של צלילים רובוטיים, אותם יצר מומחה הסאונד בן בורט, שזכה בשני פרסי אוסקר על עבודתו ב"אי.טי" וב"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון". בורט צבר נסיון רב ביצירת קולות קובוטיים במהלך עבודתו על סרטי "מלחמת הכוכבים" - אך המקרה של "WALL-E" הציב בפניו אתגר חדש: קולות מכניים ולא אנושיים, אך עם זאת כאלה שיאפשרו לקהל לזהות את הרגש והחום שבדמויות.

המראה של הסרט כולו שונה מכל מה שנעשה עד כה בתחום האנימציה הממוחשבת. היוצרים השתמשו בשפה הוויזואלית של סרטי מדע בדיוני משנות ה-60 וה-70 כנקודת מוצא, והשימוש המתוחכם בתאורה ובתנועות מצלמה ווירטואליות כה מדויק, עד כי ניתן לחשוב שישנה באמת מצלמה אמיתית שמלווה את הגיבורים.

סטנטון טוען כי הוא תמיד עושה דברים שהוא אוהב לצפות בהם – ודמותו של "WALL-E" היתה מושכת בעיניו מכיוון שהתאהב ברעיון של מכונה עם אופי. ובאמת, בעת הצפייה בסרט, קשה שלא להתרגש מהתסכול ומהבדידות של הרובוט המגושם והמשעשע.  

מגמת השיפור טרם הגיעה לקיצה (צילום: באדיבות אולפני דיסני-פיקסאר)

סטנטון מספר כי אהב את ההדמנות להראות שמה שמכוער ומגעיל בעינינו, יכול להיות יפהפה בעיניו של אחר – וכזה הוא המקרה של אותו רובוט, שאוסף פריטי אשפה שהותירו בני האדם ומפתח חיבה כלפיהם. "WALL-E" הוא בעצם הקצנה של מצבנו על פני כדור הארץ: מחפשים אחר משמעות, במהלך חיי השגרה של היומיום. עבור סטנטון ו"WALL-E" כאחד, המשמעות הזו היא אהבה.

ממלכת גוגל, גרסת האנימציה

בדרכי לאולפני "פיקסאר", לא ממש ידעתי למה לצפות. כחובבת סרטי אנימציה, התרגשתי מאוד לפגוש את הגאונים שעמדו מאחורי יצירות המופת המקוריות והמרגשות.

חברת "פיקסאר" הוקמה לפני 21 שנים, והחלה את דרכה כמחלקת המחשוב של אולפני "לוקאס פילם". סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, רכש את המחלקה הגרפית של האולפנים ב-1986, והפך אותם לאולפני "פיקסאר". הוא כיהן כיושב-ראש החברה לאורך 20 שנה, עד שנרכשה על-ידי דיסני ב-2006. ג'ובס ביקש ליצור מבנה שיוכל להעצים את שיתוף הפעולה שבין היוצרים והעובדים השונים.

ובהתאם לחזונו של ג'ובס, הסרטים של "פיקסאר" אינם פרי חזונו של יוצר בודד, אלא תוצר של שיתוף פעולה, כשכל יוצר תורם מחוויותיו ומדמיונו שלו. העבודה המשותפת היא חלק בלתי נפרד מהאווירה באולפני "פיקסאר", ואפשר להרגיש בזה ברגע שנכנסים לבניין – במרכזו נמצאים בית קפה, חדר הדואר וחדר משחקים. כשהעובדים מגיעים, בכל בוקר הם נפגשים ומשוחחים על העבודה, על הילדים, על הספרים שהם קוראים ועל הסרטים שראו לאחרונה.

"WALL-E", הסטוריבורד (צילום: באדיבות אולפני דיסני-פיקסאר)

ב"פיקסאר" מאמינים שעל מנת לספר סיפור מוצלח, חייבים לצאת אל העולם – אל הלקוחות, אל הצופים עצמם. רק באמצעות שאיבת רעיונות מחוויות אמיתיות ניתן לספק סרטים אמינים. מבחינתם, הרעיון הוא ליצור תמונות בנפשותיהם של הצופים, ולאו דווקא להכתיב להם כיצד לחשוב או להרגיש.

במקום ישנו חדרי טיפולים והרפייה, מגרשי כדור-עף וכדורגל ושולחנות ביליארד. אין זה מפליא, אם כן, שמנהלי המחלקות נאלצים לוודא שהעובדים עוזבים את המקום בסוף היום – גם אני לא הייתי רוצה ללכת ממקום עבודה שמספק כל מה שאוכל להעלות על דעתי. 

וישנה גם אוניברסיטת פיקסאר – שמהווה מרכיב חשוב מהחברה מזה 11 שנים, ולא רק מכשירה את היוצרים לעבודתם – אלא גם מחנכת אותם. לא רק האנימטורים לוקחים חלק בשיעורים: כל אחד בחברה מקבל כאן יחס של קולנוען – בין אם הוא אכן עובד בתחום, ובין אם הוא משתייך למחלקת הנהלת החשבונות. העיקר שכל אחד בחברה יידע שכל רעיון טוב שעולה על דעתו – מקומו באחד הסרטים.

הקירות מכוסים כולם בציורי סטוריבורד. ב"פיקסאר" מייצרים עשרות אלפי ציורים כאלו לכל סרט. במהלך העבודה על הסרט, כל העובדים בבניין מוזמנים להתבונן בתהליך היצירה ולזרוק הצעות משלהם. בין כתלי האוניברסיטה ישנה גם גלריה, שמוקדשת תמיד לסרט האחרון של האולפנים שכבר עשה דרכו

 לקולנוע. כעת, זו עדיין מציגה תמונות מתוך העולם הוויזואלי של "רטטוי", אך בחודשים הקרובים תוחלף בתערוכה המוקדשת ל"WALL-E".

הגלריות מורכבות מכל השלבים שעברו היוצרים עד לתוצר הסופי – הסרט עצמו. למרות שבסופו של דבר, הסרט נעשה באמצעות טכנולוגיות של אנימציה ממוחשבת, במהלך העבודה נעשה שימוש גם בציורים ובדגמים מפוסלים – הכל במטרה לתת ביטוי לכל אפשרות, כך שהתוצר הסופי יהנה מתרומתם של כל העובדים.