חידת האורז הגדולה

כמה עובדות מרגיעות על האורז:

התייקרות האורז היא בבחינת חידה למומחים, שהרי לא קיים כעת מחסור באורז וגם בעתיד לא צפוי מחסור שכזה, לא בישראל ולא בעולם.

השנה תעלה תפוקת האורז הגלובלית בכ-2%, יותר מהגידול החזוי בביקוש. "גידול משמעותי בתפוקת האורז חזוי השנה בכל מדינות אסיה המייצרות אורז: סין, הודו, אינדונזיה, תאילנד ופיליפינים", כך הודיע ארגון המזון והחקלאות של האו"ם FAO. מומחי הארגון מצפים גם ל"התאוששות חזקה במיוחד" בגידול האורז באפריקה ואמריקה הלטינית.

האורז הוא בדרך כלל מוצר נחות: צריכתו לנפש יורדת עם העלייה ברמת החיים. שנים רבות הוא היה זול והמגדלים ברחו ממנו ליבולים חקלאיים אחרים, אופנתיים יותר, בעלי ערך מוסף גבוה יותר. עכשיו הם חוזרים לגדלו. בכך שונה האורז, ובכך שונים כל המוצרים החקלאיים מהנפט. את הנפט, כידוע, אי-אפשר לגדל. חיטה, שעורה, סוכר, סויה ותירס אפשר גם אפשר. די בקלות ודי מהר ניתן להגדיל את היבולים, אם רק לא משבשים את האיתותים מהשווקים.

ייצור האורז בעולם יגיע השנה ל-662 מיליון טון, מזה 600 מיליון טון באסיה. המדינות שאוכלוסייתן צורכת הרבה אורז - סין, הודו וייטנאם, תאילנד ואינדונזיה - מגדלות אותו בעצמן. אצלן ייקור האורז משמעותו העברת הכנסות בתוך המדינה דווקא לטובת החקלאים העניים.

הסחר הבינלאומי באורז מצומצם ביותר, כ-5% מהתפוקה העולמית. די לכן בתזוזת ביקושים או היצעים קלה מצד אחת המדינות כדי להפר את שוויי המשקל. "משבר האורז" מקורו העיקרי במדיניות המעוותת של ממשלות. אחדות מהן הגבילו זמנית את יצוא האורז וגרמו בכך לעליית מחירו. אחרות (ממשלות פיליפינים ואיראן) מייבאות את האורז בעצמן, באמצעות מונופולים המונעים משיקולים פוליטיים ועמוסים בשחיתויות ובזבוזים. כדי להרגיע את האופוזיציה בביתה, מוכנה עכשיו ממשלת הפיליפינים לקנות אורז "בכל מחיר", אף שמגדליה כבר מדברים על עודפי ייצור לקראת סוף השנה.

מצוקת אורז ממשית קיימת רק בכמה מדינות באפריקה. ניתן לפתור אותה באמצעות סיוע בינלאומי קטן-מימדים, של כמה מאות מיליוני דולרים.

ועכשיו לישראל:

משפחה ישראלית ממוצעת השקיעה בשנה שעברה באורז כ-13 שקלים לחודש, חצי מההוצאה החודשית על ביסקוויטים. זהו 0.1% מההוצאה השוטפת על צריכה ו-0.7% מהוצאה על מזון של אותה משפחה.

לפי דווחי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האורז כבר התייקר מ-6.7 שקלים לקילוגרם בחודש מארס 2006, ל-9.3 שקלים במארס השנה. התייקרות מצטברת של 40% . במחירים אלו, ההוצאה החודשית על אורז למשק בית ישראלי מגיעה לכ-15 שקלים. אם האורז יתייקר בעוד 60%, ההוצאה החודשית תגדל בעוד 9 שקלים.

יש הבדל דרמטי בצריכת האורז בין יהודים לערבים: משפחות יהודיות צורכות מעט אורז, בכ-8 שקלים לחודש במחירי השנה שעברה. משפחות מוסלמיות צורכות אורז בכ-50 שקלים לחודש – כחצי אחוז מכלל הוצאות הצריכה שלה - והן הנפגעות מההתייקרות שהייתה ושתהיה.

ייבוא האורז לישראל הסתכם ב-2007 ב-76,000 טונות, כשטונה אחת של אורז עלתה אז כ-330 דולר. בסוף השבוע שעבר נפוצו בבורסות הסחורות ידיעות על תוכניות קניית אורז ממשלתיות גדולות נוספות ומחירו עלה ל-1,100 דולר לטונה. במחירים הגבוהים ובלתי-סבירים הללו ישראל עשויה להוציא השנה כ-90 מיליון דולר על יבוא אורז. זאת בהשוואה ל-30 מיליון דולר ב-2007. אך לא נתקשה לממן את הגידול הזה.

האורז כמשל

האורז הוא רק משל: ממשלות בארצות מפותחות ומתפתחות כאחת מתערבות בגסות ובחוסר יעילות משווע בהחלטות של חקלאים ומשבשות את כל מערך התמריצים והעדפות היצור. בשל התערבות זו השתגעו גם מחירי החיטים. לפני כשנה, כשממשלת אוקראינה היטלה לראשונה מגבלות כמויות על יצוא החיטה, קפץ מחירה ב-150%. אלא שבמהרה התברר כי ב-2008 צפויים יבולי שיא של חיטים: תפוקת החיטה העולמית תגדל השנה ב-8%. באין חשש ממחסור בחיטה לסוגיה, ממשלת אוקראינה נאלצה להסיר חלק מהמגבלות על יצוא החיטה ומחירה ירד ביותר מ-40%.

התנודות החריפות בשוק החיטים דומות להפליא למה שהתחולל ועדיין מתחולל בשוק האורז וחלק ממוצרי חקלאות אחרים. מדיניות ממשלתית חסרת אחריות מוסיפה שמן למדורה, מחמירה את תחושת המשבר ומונעת חזרה ליציבות.

לבהלה תורמים גם הציטוטים של מחירי הסחורות החקלאיות בבורסות הסחורות, שאינם משקפים נכונה את הנעשה בשווקים עצמם. הכשלים בתפקודן של בורסות אלו נחקרים בקונגרס האמריקני.

ישראל ייבאה אשתקד חומרי גלם חקלאיים (כולל מוצרי מזון גולמיים) בשני מיליארד דולר. זו עליה דולרית של 24% בהשוואה ל-2006. ברבע הראשון של 2008 גדל ערך היבוא החקלאי בעוד 35%, תוצאה של ההתייקרות. כמות היבוא לא גדלה כלל.

האם המחירים של מוצרי המזון עשויים לחזור לרמתם מלפני שנה וחצי? לא, כל עוד לא יוזל הנפט. התייקרות הנפט (ב-800% מאז 1999 וב-200% בשנתיים האחרונות) היא המקור לכל צרותיו הכלכליות של העולם. מצד אחד, עליית מחירי הנפט גוררת אחריה עליית מחירי האנרגיה, תשומה מרכזית ביצור חקלאי וסעיף ענק בהוצאותיו של משק הבית. מצד שני, עודפי הכספים המצטברים במדינות הערביות מפיקות הנפט גורמים לשליטיהן להופיע בשוקי המזון כקונים ללא אבחנה וללא מגבלת מחיר.

אילו היו רק הם משלמים את המחיר, ניחא. אבל סרטן הנפט היקר מתפשט בכל חלק של המשק העולמי ותוקף בעוצמה ובאכזריות את העניים.

מה שמכונה "משבר מזון" בפי ארגוני הסיוע הבינלאומיים, מכונה "בועת המזון" בפי הכלכלנים. מחירם של מוצרי חקלאות נופחו, לדעתם, מעבר להיגיון העסקי ובלי להתחשב במהירות התגובה של החקלאים בעולם, שסבלו דור שלם משפל עמוק במחירי המזון וציפו בכיליון עיניים למפנה. מפנה לטובה מבחינתם, מפנה לרעה מבחינת הצרכנים.

בשל יכולת התגובה הזריזה של החקלאים לעליות המחירים, הכלכלנים של הבנק העולמי ומוסדות מחקר בינלאומיים כבר מזהירים מפיצוץ בועת מחירי המזון. שיא האינפלציה, לדעתם, מאחורינו. מגדלי האורז, החיטה ופולי הסויה הנוספים עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם מחסור בקונים, עם עודפים של יבולים ועם ירידה דרמטית במחירים. מפנה לרעה מבחינתם, מפנה לטובה מבחינת הצרכנים.