שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מנחם בן מוכיח לכם שיש אלוהים
    אין שום ספק שאלוהים יצר את העולם, תיאוריית האבולוציה של דארווין היא שטות מוחלטת, וחלק מהמצוות דינן להתבטל. כך מצהיר מנחם בן בתחילת ספרו החדש "מי צייר את הרקפת", שאותו הוא מגדיר כ"ספר לימודֵי אלוהים". הצצה

    ההוכחה הסופית לאלוהים

    זה לא רק שאני מאמין באלוהים. אני יודע באופן מוחלט שיש אלוהים. מלשון דעת. מלשון שכל. מלשון הבנה שיכלית. כמו שכתב אורי צבי גרינברג: "אני מאמין-יודע". ויותר מזה: מי שאיננו מאמין באלוהים, ואיננו רואה את נוכחות אלוהים בעולם בכל רגע, הוא בעיני עיוור גמור ("החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך", אמר קהלת). איזה אלוהים? כאן אני צריך לצטט את אורלי קסטל-בלום, שכששאלו אותה (בשיחה בגלי צה"ל, נדמה לי) "באיזה אלוהים את מאמינה?", היא ענתה בהומור האופייני המקסים שלה: "הרגיל ,אני חושבת"...

     

    גם אני מאמין באלוהים "הרגיל". האלוהים מהתנ"ך. בורא הכול. אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, גם אם אלוהים שלי הוא לא אורתודוקסי בכלל. להיפך. יש לו גמישות יהודית נפלאה.

     

    אני גם טוען תמיד שאני יכול להוכיח לכל אדם שפוי, תוך שתי דקות, שיש אלוהים. רוצים הוכחה? הנה היא כאן, לפניכם (למרות שאני יודע שחלק גדול מכם לא ישתכנע משום דבר, בוודאי לא מנסיון שיכנוע הגיוני כלשהו). ובכן, הנה ההוכחה: נגיד שאתם הולכים במדבר, חול וחול וחול מסביב, רק חול, והנה אתם מגלים פתאום, באמצע הישימון, כמה אבנים מסודרות במעגל. מה המחשבה הראשונה שתעלה בדעתכם? אין ספק: שמישהו כבר היה כאן לפניכם. שמישהו בעל תבונה סידר את זה. עכשיו תחשבו רגע על האישון בעיניכם: הוא מכיל שני עיגולים מושלמים, העיגול הגדול והעיגול הקטן, שניהם צבועים תמיד בצבעים נפלאים, צבעי העין. עכשיו תחשבו רגע: אם על מעגל מחוספס, לא מושלם, פשוט, של אבנים במדבר, אמרתם שמישהו סידר את זה, בוודאות, איך אתם יכולים לחשוב ברצינות שאף אחד לא סידר את העיגולים המושלמים בתוך העין שלכם? איך אפשר להאמין לרגע שהם "נוצרו מעצמם, בהשפעת האוולוציה" , נניח, כגירסה הדארוויניסטית השוטה מאין כמוה?

     

    וזה כמובן משל לכל הטבע: תסתכלו על הכתר בראש הדוכיפת. לא אלוהים צייר את זה? האם מישהו יכול להעלות בדעתו הניקלֵית שזה צוייר מעצמו? תסתכלו על הכלנית, על הנמר, על החתול. אף אחד לא צייר את זה? אף אחד לא פיסל את זה? 47 מיליון דולר שילמו על ציור החמניות של ואן גוך. ומה בסך הכל רואים בציור? נכון, חמניות, שוואן גוך הצליח איכשהו בכישרונו הציירי ללכוד משהו מן הזוהר החי שלהן. אבל מה על האיכות האמנותית של החמניות עצמן? מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על חמניות השדה עצמן - בדרככם למוזיאון כלשהו, נניח, אולי אפילו למוזיאון ואן-גוך - והתפעלתם מהן עצמן? והרי ברור שהאיכות האמנותית של החמניות החיות, חמניות השדה, עולה לאין ערוך על האיכות האמנותית של החמניות שצייר ואן-גוך. הרי פרט לכל יופיין של החמניות האמיתיות, הן גם צומחות וזזות ומסתכלות לשמש וצומחות כל שנה מחדש. אז איך אפשר להשוות אותן לחמניות דוממות מצויירות על דף? נו, ומי צייר את החמניות אם לא אלוהים?

     

    אנחנו חיים בעולם טבע מופלא, אלוהי, ואנחנו לא רואים אותו באמת. אנחנו מוקפים בציורים מדהימים, חיים, של עצים, חיות, פרחים, שמים, אדמה, הרים, אנשים, נשים. ואנחנו פשוט לא רואים אותם, מרוב עיוורון פנימי: "ראיתי אותָךְ כל יום כמעט / עד שמראה פנייך כמעט נמחק", כתבה פעם יונה וולך בשיר זוגיות כלשהו. וכך אנחנו: חיים עם העולם כך וכך שנים, ומראה העולם כמעט נמחק בתוכנו. אנחנו לא רואים אותו. רק בחוויות הארה למיניהן אנחנו מצליחים לראות את העולם מחדש, והוא מדהים לחלוטין. תיאטרון אלוהי כל שנייה.

     

    ואגב, איינשטיין התחיל כמדומה להאמין באלוהים אחרי שחקר את מסתורי האטום והתוודע לחוקים הפיזיקליים המדהימים הקיימים בעולם החומר. אבל אני שואל: למה לנו לחקור את מסתורי האטום כדי לדעת שיש אלוהים? לא די לראות שיש לנו שתי עיניים, שתי ידיים, שתי אוזניים? מי אחראי לסימטריות הזאת? ומי צייר, הינדס, פיסל והפיח חיים בכל תא מתאי גופנו? למה צריך לרדת לחקר האטומים כדי לגלות את ההנדסה האלוהית המדהימה מכל מדהים שסביבנו? לא מספיק לראות את האישונים בעינינו? לא מספיק לראות את הכתר בראש הדוכיפת? לכן, כל חלק מן הטבע מספר בכל רגע שאלוהים עשה אותו ("השמים מספרים כבוד אל"). מי שלא רואה את זה, לא רואה כלום. אז איך זה שפרויד, למשל, חושב שאין שום הוכחה לקיום תבונה עליונה, אלוהית, בעולם, ואף כתב על זה כמה חיבורים? פשוט, עוד טעות פרוידיאנית.

     

    ומה על דארווין? הבל מוחלט

    מה שקרוי "תיאוריית דארווין" איננו אלא הבל מוחלט שאיננו עומד בשום מבחן של היגיון מינימלי. אגב, כל מי שיקרא את "מוצא המינים" של דארווין (ואני קראתי חלקים נרחבים מתוכו) יבין שדארווין עצמו מתייחס לכל תיאוריית האבולוציה שלו כאל תיאוריה בלבד. רק שוטים ובערים חושבים שמדובר באמת מדעית מוכחת כביכול. כי הרי אין לדארוויניזם אפילו בדל הוכחה, פרט לדמיון הברור מאליו בין יצורים שונים. כלומר, ברור שהחתול דומה לנמר. האם זו הוכחה שהחתול הוא ממוצא נמרי (או להיפך)? ברור שהאדם דומה לקוף. האם זו הוכחה שהאחד הוליד את השני? לא, בוודאי שלא. זה אומר רק שאלוהים ברא את העולם בסדרות, כנראה. זה הכול. כל מה שתיאוריית האוולוציה עוסקת בו למעשה הוא במיקום בעלי החיים על ציר ההתפתחות המודרג כביכול , אבל אין לה אפילו בדל של הוכחה שמשהו הוליד משהו אחר ממנו, ולו במעט, אי-פעם. איך כתב פעם פנחס שדה באחד משיריו: "אין ואף לא ייתכן מיקרה./מִזֶרַע תמר לא תצמח שעורה".


    תוך שתי דקות אני מוכיח לכם: יש אלוהים

     

    איך אפשר בכלל לראות את כל היופי האמנותי וההנדסי הפלאי לגמרי של העולם ולחשוב "שאף אחד לא עשה את זה, שזה נוצר מעצמו"? תסתכלו על הדג הפלאי. על הכיבשה הפלאית. על הפיל הפלאי, האריה הפלאי, הכלב הפלאי, הפרפר הפלאי, הדוכיפת הפלאית. ככה במיקרה, "בהשפעת תנאי הסביבה" (שמש, גשם, קור, חום, זה הכול בערך), נוצרו כל היצורים המדהימים האלה?! מעצמו נוצר כל השיכלול ההנדסי והאמנותי המדהים בלי גבול הזה?! ההשקפה הדארוויניסטית האוולוציונית הזאת היא נחותה כל כך, חשוכה כל כך, שאין טעם לדבר עליה (למרות שאני עוסק בה בכמה מאמרים בספר הזה). נכון שרוב העולם האקדמי ה"נאור" נוטה להאמין בדארוויניזם המטומטם הזה (משום שלא התחיל לרגע לחשוב עליו מחדש, והוא ממשיך להתבונן במיקרוסקופים שלו בדמיון הגנטי בין היצירים השונים, כאילו שזה אומר משהו) , אבל זוהי רק הוכחה למידת החושך הגדול המתקיימת ב"נאורות" הזו כביכול.

     

    וכבר העירו בעניין זה הערות מבריקות אנשים שונים. הסאטיריקן האנגלי הגדול יונתן סוויפט, מחבר "מסעי גוליבר", אמר פעם, עוד לפני דארווין, כשהתיאוריות האוולוציוניות רק התחילו להלך בעולם: "אני מוכן להאמין שהעולם הוא צירוף מקרי של אטומים בערך כמו שאני מוכן להאמין שהמאמר הגאוני ביותר הוא צירוף מקרי של מילים". אין תגובה מוחצת מזו לתיאוריה הדארוויניסטית. ואולי כדאי לצטט גם את מאיר אריאל שלנו, המשורר הטרובאדור הנפלא, המאמין, שכתב בשיר לעג על הדארוויניזם (השיר "מה חדש במדע"), את המילים המשעשעות הבאות:

     

    ועוד על פי המדעים

    נוצרו העולם והחיים

    בשל נסיבות ותנאים

    שנתהוו מן הסתם.

    מן הסתם, מה זאת אומרת?

    שהתרחשו בשרשרת

    שלא מתחילה או נגמרת

    אקראית, מאז ומעולם...

     

    נגיד: סתם שוטטו להם כמה חוקים,

    כמה חוקי טבע זרוקים.

    איך הם הגיעו לכאן בכלל?

    סתם שוטטו להם בחלל.

     

    והנה עולה ממש לקראתם

    עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם,

    ואם כבר אז התחברו הקבוצות

    והיו פיצוצים ושלל ניצוצות...

     

    ...כך סתם פגש חלבון את חלבון

    בחום היפה, באור הנכון

    ומהם יצא חלבון עם כישרון...

    נו, והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון!

     

    עד כאן מאיר אריאל. הדארוויניסטים בטח לא ממש מבינים את הבדיחה.

     

    • "מי צייר את הרקפת", מנחם בן, הוצאת "ידיעות ספרים", 315 עמודים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מנחם בן
    צילום: יבגני אפשטיין
    מי צייר את הרקפת
    עטיפת הספר
    מומלצים