כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

חללים בלבנו: אתם מספרים על הנופלים

זו המסורת העצובה שלנו, שנה שמינית ביחד: ערב יום העצמאות ה-60 לישראל עוצר היום ynet את הרצף החדשותי, ומרכין את כותרתו הראשית בדממה לזכר האהובים שלנו, ששילמו בחייהם את מחיר העצמאות. גם השנה גולשי ynet מהארץ ומהעולם מוזמנים לספר ולהזכיר כאן את השמות והפנים, ולאפשר לכולנו לא לשכוח

ynetפורסם: 06.05.08 , 17:58

יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה הוא אולי היום היחיד בשנה שבו כולנו בני משפחה אחת: חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, מהעיר ומהפריפריה, מהמיעוטים ומהרוב - כולנו אחים במשפחת השכול הישראלית. ב-60 שנים של עצמאות גדלה המשפחה העצובה הזו שלנו, והתרחבה לממדים מבהילים. אין כמעט בית בישראל שאין לה בו נציג, קרוב או רחוק.

ערב יום העצמאות ה-60 לישראל, עוצר ynet ל-24 שעות את הרצף החדשותי באתר, ומרכין את כותרתו הראשית בדממה לזכר האחים והאחיות של כולנו, האהובים ששילמו בחייהם את מחיר הדמים של "להיות עם חופשי בארצנו".

כמדי שנה בשמונה השנים האחרונות, גולשי ynet מוזמנים להתכנס סביב מדורת השבט הישראלי ולהדליק נר-תמיד לזכרם: לכתוב קווים לדמותם של קרובים ורחוקים, להנציח את סיפור חייהם ומותם, להזכיר לכולנו שלא שכחנו.

אין מועד תפוגה

אלפי סיפורי זיכרון מרגשים, קורעי לב, פורסמו כאן בפרויקט "החלל שלי" בשמונה השנים האחרונות. מילים וגעגועים שחנקו את הגרון ולפתו את הלב, קשרו מחדש גולשים מהארץ ומחו"ל, חיילים מפעם וצעירים מעכשיו, וציירו את המפה האנטומית של החברה הישראלית, שהדם הזורם בעורקיה הוא אותו הדם. כבר שמונה שנים מפרסם ynet את הסיפורים שלכם, וכל "יזכור" מתגעגע כזה רק ממחיש עד כמה לכאב אין מרפא, אין תאריך תפוגה.

גולשים מהארץ ומכל העולם, בהם ישראלים שעזבו והתבססו בקהילות רחוקות, חברים שהתרחקו מהכאב עד קצה העולם, תרמילאים ישראלים בגסט-האוס נידח - חזרו בשנים האחרונות ליום אחד אל התחושה הכל-ישראלית המייחדת רק אותנו ביום הזה, ובאו לכאן לשתף, להשתתף, ולחבק את החברים ואת המשפחות השכולות במילים זוכרות ומנחמות. המעטה הציני, המחוספס והנוקשה שלנו, התרסק, וליום אחד אנו שוב הכתף האמיצה והאוהבת שתמיד רצינו להישען עליה.

השמות, המקומות, הקולות

כמחווה לסיפורי הזיכרון שלכם בחרנו מבין מאות הסיפורים שכתבתם כמה מההודעות המרגשות והמייצגות, והקלטנו אותן, במלואן או בחלקן.

לטקסטים המרגשים, המדממים, שכתבו 'האחות של גיא', 'אילת האחות של תומר', 'אבא של אסף', 'אמא שרה', 'זו שזוכרת' ו'האחד מהגדוד' - דמויות שנגעו כאן ללב כולנו - הוספנו את הקולות שלנו, וסרטונים שצולמו בימים האחרונים בנופים היפהפיים של שדות הקרב עליהם נפלו חללים. כשיר הנושא בחרנו ב"מיליון כוכבים" שכתבה ומבצעת עמית פרקש לזכר אחיה, הטייס תֹם, שנהרג במלחמת לבנון השנייה.

אתם מוזמנים ללחוץ על Play, להאזין, להיזכר.