הישבן שתקע אותי

תקשיב", פותחת מרינה קבישר, כמעט חודשיים אחרי הראיון הקודם שערכתי איתה לכבוד השער האישי שלה. "אני לא מדברת על התחת שלי יותר!", היא נובחת, "ואין לי גם כוח לדבר על התוכנית, על מה היה שם, על ההפקה, על המתחרים... די, נמאס!". היא מזמינה לעצמה אבטיח עם גבינה בולגרית ומתמקמת עמוק בתוך הספה שלידי באחד מבתי הקפה הטרנדיים של תל אביב. "כן, אני מוכנה", היא מדווחת.

אישה נעלה. מרינה בשוק (צילום: רועי חביב)

אוקיי, אז על מה את כן רוצה לדבר?

"לא יודעת. על דברים עמוקים, דברים שיאתגרו אותי".

כדי שלא תתבאסי שוב, מה היית רוצה שישאלו אותך ולא שאלו?

"אז זהו, שאני לא מראיינת, אני לא יכולה גם לשאול וגם לענות".

טוב, אני רואה שאנחנו במצב רוח פילוסופי היום, ננסח את זה אחרת: מה היית רוצה לספר?

"הייתי רוצה שמישהו יבוא ואגיד 'יאו! הפעילו לי את הראש, המעגלים שלי התחילו לזוז', לא על איך שאני נראית, 'מה את אומרת על התחת שלך?', כל מיני שטויות, על מירי בוהדנה וההשוואה שהדביקו בינינו, דברים שטחיים ולא מעניינים. מעצבן אותי לענות על זה".

אחרי התוכנית, מה את מתכננת לעשות כדי להבליט את האישיות?

"לכתוב ספר... נו, באמת... תערוכת ציורים... חחח".

נו, אז הכל יהיה שטחי, לא?

"כל התעשייה הזו שטחית".

ובכל זאת, עבדת קשה כדי להיכנס אליה ולא למכון ויצמן.

"תראה, אני לא רוצה להמציא את הגלגל. אני מדברת על שאלות ששואלים אותי. כמו שאני לא בונה את הקריירה והעתיד שלי על המראה שלי, אני לא רוצה שאנשים יתעסקו בזה כל הזמן. זה משהו חולף, אני מודעת לכך ונמאס לי לטחון את זה כל היום".

בינינו, את קצת מתאמצת שישימו לב לתחת שלך.

"ממש לא".

די, בואי לא ניתמם. מדינה שלמה ראתה אותך מענטזת.

"מה זה מענטזת? זו ההליכה שלי! איך אני יכולה לענטז כשאני נראית כמו איזה ג'יפה? אני מופתעת בכלל שיצאתי טוב בתוכנית ושאנשים מתלהבים מאיך שאני נראית שם, כי כשהייתי שם הרגשתי שאני נראית הכי זוועה שיכול להיות. בוא נגיד ככה: לא הייתי צריכה להשתמש במיניות שלי במשחק הזה... אם יראו לי קטע קטן שהשתמשתי בזה כדי להשיג משהו, מאוד אשמח כי זה לא קרה. הייתי מעדיפה לשחק את כל המשחק הזה עם שק ולא עם בגד ים, כי הוא רק הפריע לי במשחק הזה".

מישהו כבר ביקש סליחה על ששפט אותך בגלל המראה?

"כן, בטח. עידן קפון התקשר וביקש סליחה. הוא אמר שהוא מצטער על ששפט אותי לפני שהכיר אותי".

את מרגישה ששופטים אותך בצורה קשה יותר מאחרים?

"המון. אנשים מפחדים ממני...".

למה את חושבת?

"לא יודעת, אני נראית ביצ'ית".

גוררת מבטים זימתיים. מרינה (צילום: רועי חביב)

אם בבית הקפה מרינה עדיין מצויה תחת השפעת קפאין של בוקר, קצת ממורמרת על כל העולם, חושבת ש"הישרדות" זה פאסה ואין לה כוח לדבר על זה כי "נמאס לנו מזה כבר, כמה אפשר?", הרחוב מוציא ממנה את הבסט. כבר בשינקין תוקפים אותה כמה צלמי פפראצי והיא מחייכת ולוחצת ידיים. אחר כך ניגשות אליה כמה בנות מאשדוד, מבקשות תמונה משותפת ומנסות להתעדכן מי שלישיית הגמר הסופית בהחלט. אחד הסממנים הכי בולטים להליכה עם מרינה ברחוב היא זווית המבט הזימתי של האנשים שעוברים מולה.

את רגילה לזה שקודם נועצים מבט בחזה שלך?

"נו, מה אתה רוצה שאעשה עם זה? ככה הם".

ואפרופו חזה - כדי לפתור את הסוגיה אחת ולתמיד ביקשו ממני לבדוק אם הישבן שלך אמיתי.

"(צוחקת) זה הדבר הכי דבילי ששאלו אותי בחיים! מחמיא לי שחושבים שהוא לא. באמת. אני כנראה לא מודעת לעובדה שהוא כזה יפה עד כדי כך שחושבים שהוא ניתוח פלסטי. זה מחמיא".

"יש לי המון חומות". מרינה עושה אהבה  (צילום רועי חביב)

אחרי כל האהבה ההיא והישבן ההוא, מרינה ניאותה לתקן את עצמה ומסבירה לי כי למרות הצהרותיה הקודמות, היא דווקא כן היתה רוצה לנסות את מזלה בתחום הבידור. תודה באמת. אבל זה עוד כלום לעומת מה שקורה כשהיא נוחתת במעוז תעמולות הבחירות לדורותיהן, בשוק הכרמל. את השיחה המרתקת שלנו קוטע ההמון המשולהב שלא מוכן לקבל "לא" או "חכו שנייה" כתשובה. הם רוצים לקבל את המרינה שלהם כאן ועכשיו, ממש לא משנה מה היא עושה באותו הרגע. "קחי", מגישה לה אשה מאותגרת דנטלית את הטלפון הסלולרי, "הבן שלי על הקו". "כפרה עלייך, יא מרינה!", צווח הקול מתוך הפומית, "מתי את באה לביקור?". מרינה ההמומה לא יודעת מה נפל עליה וכבר האם מאגפת אותה וממליצה בחום: "דברי איתו, הוא ממש חתיך". מבין הבסטות קופץ בחור שממבט ראשון נראה כמי שיושיע את מרינה המחויכת, אבל מהר מאוד מתגלה כבעל אינטרס לא פחות חשוב משידוך הצאצאים. "בואי, אנחנו פותחים פה מסעדה", הוא מצביע על חורבה נטולת רצפה, צבע על הקירות, או כל צורה שאמורה להזכיר מקום שאמורים להגיש בו אוכל מתישהו.

אבל לבחור זה לא מפריע, הוא צריך תמונה של מרינה אצלו במסעדה ולכן הוא גורר אותה לתוך החלל השחור, מעמיד אותה מול קיר חצי מטויח ומצווה עליה לחייך. "תקבלי חומוס לכל החיים אצלנו", הוא מבטיח ומשחרר אותנו לבסוף. מלבד ההבטחה לחומוס און דה האוס לכל שארית חייה, השלל שאספה מרינה מאותו ביקור קצר בשוק היה חופן דובדבנים, פיסת אבטיח, לק ותחתונים וכוס מיץ שעליהם ויתרה בסופו של דבר. אבל זה לא נגמר: "מי זו, נעמה?", פונה אליי בחור מפחיד, "תגיד לה שאני מת עליה, היא הכי כוסית על האי, כפרה עליה, אבל גם מרינה בסדר". מרינה זורמת, נחמדה לכולם, ומלבד לנשק ראשי תינוקות בני יומם היא נכנסת בקלות לחליפת יו"ר אופוזיציה או קואליציה זה או אחר. מישהי ניגשת אלינו ביציאה מהשוק ואומרת "בעלי על הקו". "תגידי לה איך אני קורא לך בבית", שואג הבעל המרוצה מתוך הספיקר. "מרינה, הוא קורא לי מרינה", היא מודיעה בגאווה.

גם במיטה הוא קורא לך ככה?

"לא. במיטה הוא קורא לי בשמי".

מרינה ואני נושמים לרווחה. "אני לא מאמינה שיצאנו מהשוק ולא קניתי כלום", היא ממלמלת כשאנחנו מתרחקים.

נבהלת מהבסטיונרים?

"לא, הופתעתי. לא חשבתי שאמשוך תשומת לב בכלל, זה עשה לי מצב רוח טוב. לא ידעתי שזה יהיה ככה בכלל... אני בשוק. האמת היא שלא ציפיתי לקבל פידבקים חיוביים מהקהל".

למה?

"אני כל כך רגילה לקבל ביקורות רעות, אז כשאני כבר מקבלת משהו חיובי אני לא מאמינה. אני רגילה רק לצרות עין וקנאה".

למה שונאים אותך? למה לדעתך את לא מקבלת פידבקים?

"לא יודעת... יש לי המון חומות, אני לא נותנת לאנשים להתקרב אז לא רואים את מרינה האמיתית. רואים אותי קשוחה וקשה, אבל לא יודעים הרבה דברים...".

מה למשל?

"שיש בי עוד דברים חוץ מתחת. קשה לאנשים לראות מעבר, הם מעדיפים לא לראות מעבר. בגלל זה לא ציפיתי לקבל פידבקים כאלה מהקהל. אבל אתה יודע מה? זאת אני".

מה, שוק?

"לא, זיקית. אני יכולה להתאים את עצמי לכל מקום, לקניון, לשוק...".

לכיכר המדינה...

"לא, איזה כיכר המדינה? פה, זה העם! לא שינקין ולא שומקום. זו ישראל!".

בין ניסיון לעשות לה ילד לשאלות על מתמודדים אחרים, איזה עובר אורח מעודכן הצליח להגניב תמיהה על כך שהיא יוצאת רק עם אנשים בלי מינוס בלשון המעטה. יהיו שיאמרו כי מרינה היא גולד דיגרית, אחרים יגידו שהיא סתם בת מזל. לאחרונה היא חזרה לאקס המליין דייוויד פישר, כמה חודשים אחרי שעזבה אותו לטובת איש העסקים עופר עמיר, גרושה של סיגל שחמון. "אני לא רוצה לדבר על החיים הפרטיים שלי", מזדקפת הזיקית. "אתה צריך להבין שזו לא בחירה שלי. דייוויד ביקש להיות כמה שפחות באור הזרקורים. אחר כך יהיו לי בעיות איתו, אז אני לא רוצה לדבר עליו".

פייר. אז בואי סתם נדבר על כסף. מה תעשי אם תזכי?

"(חושבת) כמה כבר כסף נשאר? יש מצב שיביאו לנו תלושים למשביר. אף אחד לא הבטיח כסף. יש ג'יפ ומה שיישאר יכול להגיע בכל צורה, אז אני לא עושה תוכניות".

ובכל זאת?

"אכסה להורים שלי את המשכנתה".

לשימוש פנאי פלוס בלבד!!! הישרדות מרינה קבישר (צילום: רועי חביב)

היתה שמועה שההפקה שולחת אתכם לאירועים תמורת כסף.

"הזויה השמועה שלך... אם זה היה ככה, הייתי מתעשרת, עושה את המיליון הרבה לפני הגמר הזה".

יש לי הרגשה שאת הכסף את תעשי דווקא אחרי הגמר.

"אני מקווה".

מה שווי השוק שלך?

"אני לא יכולה להגיד... אני רק יודעת כמה הציעו עליי...".

יאללה, אני מנחש... 100 אלף?

"משהו כזה".

150?

"לא להגזים".

עברו שמונה חודשים מאז שחזרתם לארץ ויכולתם לשכנע את מועצת השבט לבחור בכם. מישהו הרים את הכפפה?

(מחייכת) "לא יודעת".

את מחייכת. אז שמעת על מישהו כזה?

לשימוש לאשה בלבד! החברות של נטשה שמלות מקסי שמלה פרחים פרחוני ויקה הישרדות (צילום: אבי ולדמן)

"שמעתי על משהו כזה...".

החזרה לארץ לא היתה פשוטה לה. "אחרי שחזרנו לא רציתי לראות אף אחד", היא מספרת. "הייתי בטיפול פסיכולוגי מטעם ההפקה, כי הייתי ממש רגע מלקבל התקפי חרדה. אני יודעת שכמעט כל המתמודדים היו בטיפול".

בחודשים שהעבירה עד הגמר המשיכה קריירה את התחביבים שלה - רכיבה על סוסים וגלישת גלים - וגם פיתחה תובנות מז'אנר הראוי/לא ראוי שממנו סלדה. "אני חושבת שלבחורה מגיע לזכות יותר מאשר לגבר", היא מודיעה.

למה?

"אני חושבת שלבחורה הרבה יותר קשה להיות בתנאים האלה ולעבור את מה שעברנו, מאשר לגבר".

טוב, יש דברים יותר חשובים מהגמר, כמו הקריירה. בינתיים מי שקוטפת את הקוקוסים זו ויקה שהולכת ל"רוקדים עם כוכבים". לא מבאס אותך? אתן הרי יושבות על אותה משבצת.

"ויקה ואני ממש לא על אותה משבצת. ובכלל, 'רוקדים עם כוכבים' תהיה גם בשנה הבאה, זה לא בורח לשום מקום".

הציעו לך בכלל?

"כן, הציעו לי. אבל זה לא היה הזמן הנכון".

לשימוש פנאי פלוס בלבד!!! הישרדות מרינה קבישר (צילום: רועי חביב)

• את הראיון המלא עם מרינה תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס