שש על האש

שישיית "היי סקול מיוזיקל" הישראלית יושבת סביב שקית במבה ומעבירה צחוקים על קלמרים ופריקים וערסים. רק אחד מהם הוא עדיין תלמיד י"ב, אבל נדמה שדבר לא יקרע אותם מהקיום התיכוניסטי הנצחי שלהם, שהדאגה היחידה שבו מורכבת מהמילים "העתק לתיק האישי". בתווך יושבת אני, מבוגרת מהם ביותר מעשור, ומרגישה כמו הפעם ההיא שהמחנכת החליטה להגיע למסיבת הכיתה. הם מנומסים, כלל לא חושדים כי אני מהלכת על בהונות, לאור יחסי הכוחות שישתנו בינינו בקרוב, כאשר האחייניות שלי יגלו שאני מכירה את הגרסה הישראלית לחבורת זאק אפרון.

מיה שואף מעדכנת על טלפון ממעריץ: "התקשר אליי ילד ששמע שלוהקתי למחזמר, ואיחל לי בהצלחה. זה היה הכי חמוד בעולם".

 הנה הם באים מלכי הילדים החדשים. הקאסט של "הייסקול מיוזיקל" (צילום: דביר כחלון)

"גם מנהלת הבנק של אבא שלי אמרה על זה משהו", מוסיף לירן נוטיק. "לא יודע איך, אבל היא אמרה לו שהיא יודעת על זה ומזל טוב. וגם אני כבר מרגיש שהתחילו להתחבר אליי אחרת מאז שזה התחיל. זה מוזר, לא הגיוני".

התכנסנו כאן היום אם כן, כדי למשוח את המלכים הבאים של אחת הקבוצות המשפיעות, מאיימות וחזקות ביותר בחברה המערבית: ילדות בנות תשע. הן אלה שהפכו את "היי סקול מיוזיקל" מבית וולט דיסני לסרט הכבלים הנצפה ביותר בהיסטוריה, שגרף מאות מיליוני צפיות מעולם ושני סרטי המשך; הן אלה שהפכו את הפסקול שלו לאלבום הנמכר ביותר בשנת 2006, עם פלטינה משולשת (שבעה מיליון עותקים); והן אלה שמאיימות להדיח אותי מהמשפחה אם לא אשיג להן את החתימות הנדרשות. ישראל היא המדינה השלישית - אחרי ארצות הברית ובריטניה - שתעלה את העיבוד הבימתי של הסרט בתחילת אוגוסט, בהפקת יוכלמן אשר, סוכנות לוק ודורי מדיה גרופ.

כבר עכשיו ניתן לצפות ב־HOT VOD באחורי הקלעים ובאודישנים, שבהם נבחנו 4,000 מועמדים לגרסה הישראלית. שניים מהשישייה הנבחרת אולי מוכרים לכם: עמית פרקש, 20, זמרת הפלייליסטים של "מיליון כוכבים", המשרתת בלהקת חיל האוויר, שתגלם את כוכבת המחזמר גבריאלה; ושוקו, 21, פליט "נולד לרקוד", שיגלם את צ'אד, חברו הטוב ביותר של טרוי. השאר אלמונים לגמרי: עידן אשכנזי, 17, נבחר לגלם את טרוי, בן זוגה של גבריאלה; שואף, 20, חיילת בלהקת זרועות היבשה, תגלם את שארפיי, הדמות שהפכה את הבלונד של אשלי טיסדייל לאימת הפקאצות; נוטיק, 21, בתפקיד ראיין, אח של שארפיי, הוא משוחרר טרי; ונצנת מקונן, 19, חיילת ירושלמית בתיאטרון צה"ל, נבחרה לתפקיד טיילור, ה־BBF של גבריאלה.

דווקא נחמד להכיר אותם ככה, לפני המניירות והאצבעות המשולשות לעבר הפפראצי, כשהם לא יותר מדף חלק שמחכה לקשקושים. עמית מסכימה שאנחנו בעצם נמצאים במסיבת כיתה מאולתרת: "מה נשחק? סטירה-נשיקה? חבילה הגיעה? עידן, זה היה תורך להביא את החבילה".

אתם צוחקים איתי? אלה היו המשחקים במסיבות שלי. תכף תגידו לי שגם אצלכם יש ערסים ופריקים.

שוקו: "בטח שיש, מה חשבת?".

האמת, חשבתי שבדור שלכם כבר אין הפרדה, כי כולם ערסים.

"היום באמת קשה להבדיל בין הקבוצות, כי הערסים השתלטו על התאגידים הגדולים - דיזל והכל".

עמית: "אין מה לעשות, ערסים יודעים להתלבש, יש להם טעם. ופריקים זה יותר בקטע של שחור בעיניים".

מיה: "ויש גם מאגניבים. שוקו בטח היה המאגניב בשכבה".

המאגניבים זה אלה שמעשנים סיגריות?

שוקו: "לא, לא בהכרח. אלה החשישניקים".

לא במקרה נקלענו לשיחה על המעמדות הברורים בעולם הטינאייג'רים. שיטת הקסטות האמריקאית, השלטת בעיקר בגיל התיכון, היא הציר שסביבו נעה עלילת המחזמר "היי סקול מיוזיקל". ואם להאמין למה שמספרים נציגי הדור - מחנאות, סטיגמות וסמלי סטטוס הם גם חלק בלתי נפרד מחיי הצעירים בארץ. אבל ב"היי סקול מיוזיקל" מלמדים שאפשר לחיות בדו קיום: הספורטאי המחונן מגלה שהוא גם נפש רגישה, החננה מכיתת המדע מגלה שהיא חיית במה, מלכת הכיתה מגלה שהיא לא חייבת להיות במרכז, ובסוף, אם אני לא טועה, כולם רוקדים ביחד באמצע אולם ספורט ומנצחים באליפות הכדורסל. לפעמים קשה להאמין עד כמה תמים ומזין הוא הלהיט הבינלאומי הזה. בעוד שמיילי סיירוס ("האנה מונטנה") מתפשטת בעיתונים וג'יימי לין ספירס נכנסת להריון - וחכו, עוד לא הגענו למה שקורה כרגע עם אפרון, הדג'ינס וטיסדייל כשהם חוזרים מהעבודה - קהל היעד האמיתי של המוצרים הללו לא מושפע מהדרמות סביב כוכביו וקונה את התדמית המצוחצחת שהם מספקים לו.

"הסיפור של 'היי סקול מיוזיקל' הוא קיטשי, אין מה לומר", מודה מיה. "אבל המוזיקה והריקודים - זה מה שמגניב בו".

"לי אין בעיה עם הקיטשיות של זה", טוענת נצנת. "אני אוהבת שהדמויות אפילו לא מתנשקות, אין שום סקס, בניגוד למה שפעם הילדים אהבו, כמו 'המורדים'. כאן זה באמת תמים".

ואתם לא חוששים שידבק בכם דימוי ילדותי מדי עכשיו?

מיה: "אין לי בעיה עם זה שהקהל יורכב מילדים. הם קהל נפלא, הם לא מסננים כלום ואומרים הכל, לטוב ולרע".

שוקו: "וזה גם אנחנו, כולנו ילדים. זה לא שאנחנו צריכים להפסיק לשתות אלכוהול או משהו כדי להיכנס לתפקיד, כי אנחנו גם ככה נורא טובים ולא עושים שטויות".

מיה: "אבל זה כן קצת מלחיץ לחשוב שאם נתפוס, אז כולם יסתכלו עלינו כל הזמן וילמדו מאיתנו. ברור שנצטרך יותר לחשוב יותר על מה שאנחנו עושים".

לא כל מי שמתלבש יפה הוא הומו. לירן (צילום: דביר כחלון)

לירן הוא המשוחרר היחיד בחבורה ומתפקד גם בתור הקשיש שלה. הדמות שהוא משחק היא דווקא בין הילדותיות והאווריריות ב"היי סקול מיוזיקל", אך תרומתו לתרבות הפופ כבדה למדי, בהתחשב בכל הדיונים בפורומים המוקדשים לשאלת זהותו המינית של ראיין, נער במה המהדס כבר שלושה סרטים בברמודה ורודות ולא מגלה עניין מיוחד בבנות. "אני מכיר את השמועות האלה", אומר לירן, "אבל מה שאהבתי בסרט הזה זה שהוא נקי וטהור מכל דבר שקשור למיניות. זה לילדים קטנים, העולם שלהם זה לא הומואים או סטרייטים, זה במבה וביסלי".

אוקיי. אבל ראיין הומו.

"נו, למה את אומרת את זה? כי הוא מתלבש יפה?"

.

עמית: "הוא קצת נשי, זה נכון".

שוקו: "אני חושב שזו סטיגמה. למה, כי הוא שר ורוקד? בסוף גם הדמות של עידן שרה ורוקדת, אז גם הוא הומו?".

צריך להוכיח את עצמו ביותר מריקוד. שוקו (צילום: דביר כחלון)  

בשלב זה, מאזן הפנויים-תפוסים עומד על 50־50: לירן, מיה ושוקו חופשיים מזוגיות, בעוד שמאחורי עמית, עידן ונצנת יש בני זוג שעומדים להתחרות בלוחות זמנים גדושים. "האמת שהזוגיות האמיתית שלי כרגע היא עם מיה", אומרת עמית, "אני רואה אותה יותר מאשר את חבר שלי והזוגיות שלנו פורחת".

איך את מתכוננת לרומנטיקה על הבמה?

עמית: "האמת? אני קצת נבוכה לקראת הסצינות עם עידן".

עידן: "מה יש להיות נבוכה? אנחנו אפילו לא מתנשקים".

עמית: "כן, אבל לתת לך יד או להסתכל לך בעיניים, זה דברים שבעיניי הם אפילו יותר אינטימיים. אני בטוחה שנהיה טובים בזה ונעשה את ההפרדה, אבל בינתיים זה מלחיץ אותי".

עידן: "אנחנו עוד לומדים להכיר אחד את השני. היום גיליתי שעמית מתקלחת כמה פעמים ביום. לא ידעתי את זה".

"אמא של חבר שלי קוראת לי שוקולית". נצנת (צילום: דביר כחלון)

נצנת, קיבלת תפקיד שבסרט מגלמת שחקנית שחורה.

"ברור לי שהצבע שלי הוא חלק מהסיבה שקיבלתי את התפקיד. ההפקה היתה צריכה מישהי שנראית כמו בגרסה האמריקאית, כדי שהילדים יוכלו לעשות את השיוך. בסך הכל אנחנו לא מדברים על איזה סרט הוליוודי עמוק. יש כאן טייפ קאסט, אין מה לעשות".

עמית: "גם אם גבריאלה היתה בלונדינית, לאנשים היה קשה".

נצנת: "כשהייתי קטנה חשבתי שלא אוכל לשחק במחזות של שקספיר, בגלל הצבע שלי. ואני הכי אליזבתית ומתה על הדברים האלה. היום אני לא יודעת עד כמה הצבע משחק. למרות שבדיוק עשיתי פרסומת למילקי ועכשיו אני חושבת שאולי זה קשור".

שוקו: "אוי, זה נשמע רע. אבל עזבי, אין כאן אפליה מתקנת, בסך הכל מחפשים ניואנסים קטנים שאנשים יזהו איתם".

ובתוכם, בטח כולם יגידו שאתם נראים נפלא ביחד.

נצנת: "כן, אני ושוקו קצת דומים. אמא של חבר שלי קוראת לי שוקולית, אז בכלל זה שוקו ושוקולית".

למרות הרסטות וצבע העור, שוקו ושוקולית לא הגיעו מאותו המקום: היא ממוצא אתיופי וגרה בירושלים עם אבא וחמישה אחים. הוא יליד שכונת התקווה, עם שורשים סוריים ותימניים ועם השם אבי־אסף שילוח בתעודת הזהות. שנתיים אחרי שייצג את ההיפ הופ ב"נולד לרקוד", דומה ששוקו הצליח לגזור את הקופון לא רע וכעת הוא צריך להוכיח את עצמו גם בשירה.

אין המון כוכבי תקשורת שיצאו מ"נולד לרקוד".

"יש אותי ואת רונה לי ואת דנה פרידר. זה לא הרבה, אבל זו תחרות ריקוד ואנשים לא הגיעו אליה עם רצון להתפרסם".

איך העבודה עם סטיבן דקסטר, שביים גם את "מרי לו"?

שוקו: "אנחנו נורא נהנים ממנו. מרגישים הבדלי מנטאליות עם במאים ישראלים. בארץ כולם לחוצים יותר והכל מהר. עם סטיבן דקסטר יש איזה רוגע, אנחנו מרגישים שאנחנו בתוך בועה".

מיה: "הוא גם מבין שהוא צריך ללמד אותנו דברים. הוא מתייחס אלינו כאל הפלסטלינה שלו".

גם אני מתחילה להרגיש כמו פלסטלינה. לא בא לכם לעשות לי קצת רעש? לריב? ללכלך?

מיה: "על מה נריב? אנחנו מתים אחד על השני".

עמית: "אנחנו אנשים נורא שונים שמשלימים אחד את השני".

לירן: "אין פה תחרות, כולנו יחד באותה רמה".

מיה: "באנו לעשות כיף, לא לדרוך אחד על השני".

שוקו: "וגם אם היית נכנסת למריבה שזורקים דברים, זה לא היה מעניין. מה כבר יש כאן לזרוק בחדר, במבה?". k