הזיכרון שלי

היי חברים. אני שמחה לחזור ולכתוב לכם. האמת שכל השבוע חיכיתי לזה; יש לי כל כך הרבה מה להגיד.

חלקכם אולי זוכרים אותי מהשיר "מיליון כוכבים". השיר ששרתי לאח האהוב שלי, תם, לאחר שנהרג במלחמת לבנון השנייה. הוא היה טייס בחיל האוויר. חכם, מקסים, יפה תואר. כל מה שאי פעם רציתי להיות - אח שלי היה בשבילי. הערצתי אותו. תמיד קיוויתי להיות כמוהו.

הבטחתי לעצמי שאחייה את החיים של שנינו. שאגשים את החלומות ואלך עד הסוף. אולי בגלל זה אני פה, משחקת את גבריאלה ב HIGH SCHOOL MUSICAL. מגשימה חלום.

אני יודעת שיום העצמאות חלף וגם יום הזיכרון, אבל בכל זאת אני רוצה להתייחס לימים האלה. לצערי, יום הזיכרון לעד יהיה חלק מחיי. תמיד כיבדתי את ימי הזיכרון, אבל אני חושבת שמעולם לא הבנתי את העוצמה שלהם כפי שאני מבינה היום. הכל קיבל משמעות אחרת. ימים רגילים הפכו לימי זיכרון וימי זיכרון הפכו לימים עם עוצמה כפולה ומכופלת.

עמית פרקש על גב אחיה תם ז"ל

ביום הזיכרון האחרון שוב לא היה לי קל, אבל היו לי דברים להספיק. התחייבתי לשיר בהרבה מקומות. אני חיילת ומשרתת בלהקת חיל האוויר ולכן ביקשו ממני להופיע בבסיס שאח שלי שירת בו במצפה רמון.

המשפחה והחברים הגיעו לבסיס לראות אותי שרה את "מיליון כוכבים" וכמובן גם להשתתף בטקס. יום לאחר מכן, הופעתי בעיר מגורי, קיסריה. באותו לילה כבר הייתי על טיסה לארה"ב. הזמינו אותי לשיר בניו יורק, מול הקונסוליה הישראלית.

אז נכון, היה לי קשה מכל הבחינות, אבל המאמץ לא היה לשווא. חשוב לי ולמשפחתי להזכיר את תם בטקסים. לנצור את זכרו. חשוב שגם אתם תזכרו תמיד את החיילים מדהימים שבזכותם אנחנו עדיין פה - בארץ ישראל. 

לבלוג הראשון של עמית פרקש