שתף קטע נבחר

"מי צריך גלריה כשיש בית?"

"נמאס לי שהאומנים הם הפלנקטון של עולם האומנות" מסביר איתמר רז, אמן תל אביבי עצמאי שהחליט לקיים בביתו תערוכת אומנות חברתית הכוללת לדבריו אלכוהול, מוסיקה, דגי זהב, סוכריות, קטלוגים ודשא סינטטי. תהיה שם גם "תארוחת בוקר" והרבה מאוד אידיאולוגיה

"מה שאני מחפש כיום הוא סוג של כנות שאינה חייבת להיות בעלת מסר חיובי או מוסרי, אך חייב להיות בה מתאם של מאה אחוז בין האומן הפרטי לבין דמותו הציבורית ולבין מה שהוא מייצר: אם הוא שקרן, שישקר לי בפנים ואני אדע את זה". מתאם הכנות הגבוה הזה הוא מה שהוביל את איתמר רז (32), אומן עצמאי תל אביבי, לפתוח את ביתו ולקיים בו תערוכת אומנות המציגה את יצירותיו והשקפת עולמו. "כמו שהיום במוסיקה האומנים מפיקים לבד, פותחים לייבל ומוציאים את האלבום באופן עצמאי - ככה גם אני: פתחתי גלריה, בינתיים לעצמי".

 

כ-90 עבודות אומנות יוצגו בחלל ביתו בדרום תל-אביב אותו הוא הופך לגלריה לתקופה מוגבלת. "חייבים להגדיל את שוק התרבות בארץ, חייבים יותר אנשים. תמיד ניסיתי שאנשים יבואו ויישארו, שזה לא יהיה להם מנותק, ובעיקר שלא ישעמם אותם. אני חושב שהעומס שאני יוצר הוא בחלקו מהידיעה כי אני נלחם, בזמן שיש לי, מול החיים אבל גם, בעיקר, מול מה שהרגילו אותנו בטלוויזיה". מסביר רז, המכנה עצמו איתמרז, את הרציונל מאחורי ההחלטה להיחשף אומנותית ואידיאולוגית.

 

שנתיים של לימודי אדריכלות וחמש שנים במדרשה לאומנות סיפקו לרז את הכלים ליצור, אבל ההנעה לפעולה מגיעה אצלו בעיקר מהבטן: "לא קונה את כל הסיפור הזה של העקידה על מזבח המדינה, על ידי האברהם התורן, כל פעם על הר פוליטי אחר, הסכין אותה סכין, ותמיד אתה יצחק. לא קונה את עגל הזהב, לא קונה את מגש הכסף, לא קונה", מסביר רז בלהט. "אני נעקד כל יום על מזבח הכביש, על מזבח החאפר, על מזבח החיים פה בארץ. ניסיתי לשרוד במשך שנים, היום אני מבין כי מי שאני, אינו מוכן להיעקד, דווקא בשל האמונה כי אני חלק ממשהו יותר גדול וכולנו אותו הדבר". 

 


inintifada 

"אנחנו רפוליקת בננות, רק בלי הקטעים הטובים"

לשאלה למה לא להציג בגלריה, הייתה לרז תשובה ברורה: "גלריות הן כספות מבחינתי, יש להם את האומנים שלהם. אין להם רצון או עניין לתת במה לאומנים חדשים. הגלריות היום זו הקצנה של המוזיאון, אין שום חיפוש אחרי חידושים". 

רז מכריז על קרן מילגה על סך 5,000 שקל  שתוענק מדי שנה מטעמו, לפי קריטריונים שיפורסמו במעמד פתיחת התערוכה. "המלגה היא ערעור על מעמד הגלריות, הקרנות, בתי הספר- אני לוקח את הכוח לידיים שלי בעצם הענקת המילגה, זה מס התרבות שלי מבחינתי, ואותו אני לא מקבל חזרה מהממשלה". 

 

"היום כל אחד יכול לשנות את שמו על פי הבאבא, ויכול לקרוא לעצמו חתלתולת22 למרות שהוא גבר מזדקן בן 64, במרחב הווירטואלי בו אנו, חיים ואני  מברך על כך", שופך רז אור על האידאולוגיה שעל פיה הוא מתנהל. "אני מנסה לחפש בעצמי ובאחרים את האינדיבידואל האמיתי, זה שרואה את עצמו לא רק כאדם בעל דעות רבות ומנוגדות, אלא גם את זה שישנה את דעתו בכל רגע נתון".

 

את הזעם הנאגר לו בבטן על חוסר צדק חברתי והתנהלות קלוקלת שלנו כחברה הוא פורק אל הקנבס בעזרת טושים או צבעים "האומנות בשבילי היא הרבה פעמים כלי לדבר על פוליטיקה, על חברה, על מי מחזיק את הכוח. כל הראייה שלי בטווח הארוך היא פוליטית במובן של היחסים בין אנשים בתוך העם. מבחינתי אנחנו רפוליקת בננות רק בלי הקטעים הטובים כמו כדורגל, קוקוסים בים, וחופים צלולים ונהדרים".

 

פתיחת התערוכה תמשך יומיים 6-7/6/2008, 12:00-23:00 ותכלול בשבת גם "תארוחת בוקר". בהמשך תהיה התערוכה פתוחה לקהל בתיאום מראש. לפרטים: איתמרז 052-3126867 ,"גלריה בבית" רחוב העלייה פינת י.ל.פרץ, תל אביב. הכניסה ללא תשלום.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
איתמר רז
once there was a bomb
איתמר רז
איתמר רז
איתמרז
איתמר רז
איתמר רז
suranos
איתמר רז
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים