בשם הבן

אם יון תומרקין היה מגיע לעולם כמה עשורים קודם לכן ושותה איזה דרינק עם זיגמונד פרויד, סביר מאוד להניח שכמה מהתיאוריות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר היום היו נראות אחרת לגמרי. בסך הכל, הצופן הגנטי של תומרקין כולל את כל המרכיבים הדרושים כדי שיהפוך לחושף הישבנים ושובר הלבבות הבא של ישראל: הוא צעיר, יפה, כיכב בסדרת טלוויזיה מצליחה ("האי"), יש לו כמה חברים סלבז ולאחרונה זכה בתפקיד ראשי בטלנובלה ("חשופים"). ואם כל זה לא מספיק, הוא גם הצאצא הישיר של האמן השנוי במחלוקת וחתן פרס ישראל, יגאל תומרקין, האיש שאמר ש"כשאני מסתכל על הדתיים, אני מבין את הנאצים".

אלא שיון הוא ילד רע כמו שהמגזין שאתם אוחזים בידיכם כרגע הוא מוסף כלכלי. במילים פשוטות, הוא הדבר הכי רחוק מבאד גאי שניתן להעלות על הדעת. "אני מזהיר אותך... סליחה, לא מזהיר, מבהיר", הוא מצמצם לי את הציפיות לאפס כבר מהרגע הראשון. "אני לא רוצה שתחשבי שאני משתעמם מהשאלות או שהראיון לא מעניין אותי, אני פשוט בנאדם שקט, שקט מאוד".

שקט? הבן של יגאל תומרקין?

"כן, אני יודע. בגלל ההתבטאויות שהיו לאבא שלי מצפים ממני להיות איזה דגם משודרג שלו, אבל אני עומד בזכות עצמי. ומה שאני זה בנאדם ביישן. זה לא שאני לא מדבר, אני פשוט אוהב להקשיב".

ביישנות, אם כן, היא מילת המפתח בעניינו של תומרקין. הבן, לא האב. בעוד שאביו משחרר סקנדלים תוך כדי לגימת קפה, תומרקין ג'וניור, אוטוטו 19, הוא היצור הכי מפויס, פגיע ומתוק שנתקלתם בו מאז שתום אבני השתחל לחיתול האדום של מוגלי. עד כדי כך, שאפילו בעיתונאי המושחז ביותר יבעבע הצורך לקשור לצווארו רצועה וללטף את שערו, משל היה כלבלב טרוט עיניים בצער בעלי חיים. יון מודה שקשה לו להביע את דעתו בקול רם ומעריצים מביכים אותו. הוא אפילו לוקה בפחד במה. כן, מה שקראתם. שובה לב. ועם זאת, יש רק בעיה אחת: אם הקריירה שלו תוסיף להתפתח בכיוון הנוכחי, קרוב לוודאי שהמתיקות השופעת הזו תתפוגג במהרה. אחרי שגילם את דמותו של טומי ב"האי", הבייבי של גיורא חמיצר שעשתה היסטריה בקרב בני ה־12 ומטה, הוא יפסע לסלון שלכם השבוע על תקן אלקנא, הכתב לענייני מתנחלים בטלנובלה "חשופים", שמגוללת את המתרחש מאחורי הקלעים של מהדורת חדשות, לצד יעל בר־זוהר, גיא לואל ואנחל בונני. כל מומחה יגיד לכם שמספיקות כמה סצנות לצד יב"ז כדי לאדות גם את אחרון ניצוצות הביישנות. יון מצידו, לא כל כך אופטימי. "בגלל שאני מתחיל לאט לאט להיכנס לתחום הזה, אני מנסה למתן קצת את הביישנות שלי, אבל זה קשה. זה פשוט חלק ממני ואני באמת צריך ללמוד להתגבר על זה".

קורה שאנשים מפרשים את הביישנות שלך כהתנשאות?

"כן. היו גם הרבה פעמים שבהן קראו לי 'סנוב'. בגלל זה חשוב לי להסביר לך שזה ממש לא מגיע משם, אני פשוט כזה. גם בבית ספר זה היה ככה. בשכבה שלי הסתדרתי עם כולם, אבל תמיד היו כל מיני אנשים שלא ידעו איך לאכול אותי בגלל שהייתי שקט ולא יזמתי שיחות. הם חשבו שאני לא מעוניין בקשר איתם, למרות שזה ממש לא נכון. אני בעד להיות בסדר עם כולם ולהסתדר עם כולם, אבל אני פשוט לא יודע איך להתחיל שיחות".

אתה חושב שלביישנות שלך יש קשר להתבטאויות של אבא שלך?

"יכול להיות שבגלל איך שאבא שלי היה מתבטא בתקשורת והתגובות שהיה מקבל נעשיתי שקט, נזהר ומתנצל. אני ממש מקווה שלא ירצו שאני אהיה הילד הרע ואם לא אעשה את זה אז ימחקו אותי. אני מייצג את עצמי. זה כמו סתם בנאדם שלהורים שלו אין שום קשר למקצוע והופך להיות שחקן. אני באמת מגיע מהמקום הזה".

למעשה הוא מגיע מיפו, שם גדל רוב חייו עם אבא יגאל, אמא (נעמה), עובדת באגודת דורשי הטכניון ואחיו הגדול (דור), בן 22. למשחק הוא הגיע בגיל תשע. "אמרתי לאבא שלי משהו על זה שאני רוצה לנסות משחק או להיות בטלוויזיה, נראה לי שכל ילד קטן חולם להיות בטלוויזיה. ואז במקרה פגשנו בבית קפה את המלהקת יעל אביב, שאבא שלי הכיר. הוא שאל אותה אם יש לה משהו בשבילי ויום למחרת היא שלחה אותי לאודישן. מאז זה התגלגל ולא נעזרתי יותר באבא שלי בשביל זה".

כשהיה בן 13 הוריו התגרשו והוא עבר לגור עם אמו לתל אביב. רק לאחרונה הם חזרו ליפו. "הקשר עם אבא שלי מאוד התהדק מאז הגירושין", הוא מספר. "לפני כן, הוא תמיד היה עסוק ולא היה לו ממש זמן בשבילי, אבל מאז הגירושין התחלנו להיפגש בבתי קפה או אצלו בבית, זה הפך להיות זמן של שנינו לבד. אנחנו עושים כל מיני דברים ומדברים".

איזה מן אבא הוא?

"הוא בעיקר מאוד אוהב אותי ואת אח שלי ואנחנו באמת האנשים היחידים בעולם שיכולים לפגוע בו. מה שהוא מראה לאנשים או לתקשורת זה ממש לא מה שהוא מראה לנו. מולנו הוא בנאדם רגיש שיכול להיפגע מאוד בקלות".

קרה שהתביישת בו?

"היו כמה פעמים כאלה. לפעמים הוא מתבטא לא בדרך שהוא רוצה ואז לא מבינים את מה שהוא מנסה להגיד. כמו במקרה ההוא, על הנאצים והדתיים. אלה לא דברים שאני גאה בהם, אבל תמיד אחרי כל התבטאות כזו הוא מסביר למה התכוון. הוא אף פעם לא מוכן להתנצל בפני אחרים, אבל אם אני נפגע, הוא תמיד יתנצל בפניי".

אתה חושב שלהיותך בן־של יש קשר להצלחה הנוכחית שלך?

"אני באמת באמת מקווה שלא. אני לא רוצה שום קשר לזה. אני גאה בו והכל, אבל אני לא רוצה שהשם שלי יקדם אותי, אז אני באמת מקווה שעד היום התקבלתי לדברים בזכות עצמי ולא בגלל שהוא התערב או משהו".

אחרי שגילם כמה תפקידים בסדרה "הילדים מגבעת נפוליאון" ובסרטים "שישה מיליון רסיסים", "מי גנב את ההצגה" ו"להיות אחים", הגיע האודישן לסדרה "האי", שעבורו דחה תומרקין את הגיוס לצה"ל בכמה חודשים ("אני בשום פנים ואופן לא מתכוון לוותר על השירות, אני עושה את העונה השנייה של 'האי' ואת 'חשופים' ומתגייס. אני חושב שזה יותר חשוב מהכל"). התפקיד של טומי הפך אותו לאליל ילדים, ובעיקר ילדות, מה שכמובן לא הסתדר במקשה אחת עם הביישנות שלו. "אני זוכר שמצאתי את עצמי עומד מאחורי הקלעים של הקרנת פרק הסיום של הסדרה", הוא מספר. "והאולם היה כל כך מפוצץ שנאלצו לערוך שתי הקרנות, כי המון ילדים נשארו בחוץ. עמדתי שם ושמעתי את השאגות וההיסטריה וזה בעיקר הלחיץ אותי מאוד. כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שאני חייב להגיד איזה משפט חכם כשנעלה לבמה. 'חייב להגיד משפט חכם, חייב להגיד משפט חכם'. בסוף, כשטל מוסרי העביר לי את המיקרופון, כל מה שיצא לי היה 'אה...תודה לכולם!'".

זה לא קל לו גם כשזה נוגע לאחיות הגדולות של המעריצות שלו, סוג של צ'ופר שמגיע בחבילה אחת עם המקצוע. למרות שיון ידע כבר כמה מערכות יחסים קצרות ("לא, אף אחד מהן לא היתה מפורסמת"), הוא עדיין מתקשה להשתלט על מערכת ההסמקה הפנימית שלו. "בחורות מתחילות איתי לפעמים, אני גם מרגיש שהן מסתכלות עליי ברחוב. גם אז זה מביך אותי. אם אני נניח יושב עם חברים שלי באיזשהו מקום ומישהי ניגשת אליי, החברים שלי אחר כך צריכים להגיד לי 'נו, אתה לא רואה שהיא מנסה להתחיל איתך?'. אני אף פעם לא שם לב לדברים האלה, אני חושב שמרוב ביישנות כבר נעשיתי אטום".

ומה קורה כשכבר יש דייט?

"זה קשה עם הביישנות, זה תלוי ביום שיוצא הדייט הראשון. לפעמים אני לא יודע מה להגיד ולפעמים אני מוצא נושאי שיחה וזורם, אבל זה באמת תלוי. באמת קשה לי עם זה".

כל הביישנות הזו לא כל כך מסתדרת לי עם העובדה שמכל המקצועות בעולם בחרת דווקא במשחק.

"זה נכון, מצד אחד. באמת יש לי פחד במה. אבל יש הבדל בין פחד במה לפחד מצלמה. בימים הראשונים על סט זה יכול להיות קשה, אבל אחרי כמה זמן, כשכבר מכירים את הצוות והשחקנים האחרים, מתרגלים לזה וזה נעשה ממש כיף. המקצוע הזה הוא סוג של תרפיה בשבילי".

איך אתה מסתדר עם סצנות סקס?

"ב'חשופים' הילי ילון מגלמת את בת הזוג שלי, וכבר היתה לנו סצנה אחת של נשיקה. זה היה קצת מוזר אבל מסתדרים עם זה. כשיש אווירה טובה על הסט ומול הפרטנרית שלך, זה באמת בסדר. בינתיים אין ממש סצנות סקס, הכל נעשה מאוד בזהירות ואני מניח שגם אם יגיע משהו יותר הארד קור מזה, אתמודד עם זה".

ואם ימתגו אותך כסמל סקס?

"זה מאוד יחמיא לי, אבל אני באמת לא מסתכל על עצמי ככה. אני יודע שכן מסתכלים עליי ודברים כאלה, אבל תמיד כששמים אותי באותה כתבה עם רן דנקר ויהודה לוי, שהם אנשים יפים לכל דבר, אני פשוט לא יודע איך לאכול את זה. אני יודע שאני לא מכוער, אבל מוצא בעצמי פגמים".

כמו מה למשל?

"לא יודע, יש לי כל מיני קטעים לפעמים. יש לי אף עם בליטה, שקיות מתחת לעיניים. כל מיני שטויות".

אבל אל תתנו לפגמים הקלים שלו להדאיג אתכם. בינתיים הוא מצא לעצמו חונך פרטי לענייני כריזמה ופלרטוטים. אחד, אנחל בונני, שמגלם ב"חשופים" את דמותו של אופיר, הכתב לענייני צבא. "אני מרגיש שאנחל קצת שומר עליי, כי טיפה מסתכלים עליי בתור הילד הקטן של הסט. הוא מלמד אותי קצת את הקסם הדרום אמריקאי ואני לגמרי סומך על זה שיעזור לי לצאת מהביישנות. אם זה יקרה, זה יהיה מצוין. פגשתי אותו במסיבה לא מזמן ודיברתי איתו, ובאמצע עברו כל מיני בחורות שהסתכלו עליו והוא פלרטט איתן, קריצות וחיוכים. הבנתי שכדאי שאלמד את זה".

הילד הרע שלך בטח מסתתר איפשהו.

"אני לא בטוח לגמרי. ברור שאני כמו כולם ויש לי את הקטעים שלי שאני רוצה להתפרע, אבל אף פעם לא לגמרי. אני הולך למסיבות עם חברים שלי אבל קצת נבוך לרקוד, במיוחד מאז שמזהים אותי".

וכשאתה מסתכל על כוכבים אחרים בגילך, כמו תום אבני או אושרי כהן, שמשתרללים בכיף שלהם, אתה לא מרגיש שאתה מפספס משהו?

"לא. מבחינת לצאת עם בחורות וליהנות במסיבות, זה משהו שאני באמת רוצה וזה גם קורה. אבל בלי קשר למי שהזכרת, מבחינת סמים ואלכוהול אני באמת באמת חושב שכשזה מגיע בצורה טבעית ולא דרך סמים ואלכוהול, זו תחושה הרבה יותר טובה. התחושה שאני צלול ובשליטה ושום דבר לא משפיע עליי, זו התחושה הכי טובה בעיניי".

באמת קשה לומר על יון שהוא סלב טיפוסי. בזמן שהוא מטפח חברות עם הקולגה ל"האי", ליאת בלו ("היא הידידה הכי טובה שלי, וזה ממש לא בגלל שהיא מהתעשייה") ועם פליט "נולד לרקוד", שוקו (שמככב בגרסה העברית של המחזמר "הייסקול מיוזיקל"), הוא עדיין מתרגש כשפרסונות מוכרות ממנו מזהות אותו באקראי: "ישבתי היום עם מנכ"ל לוק, הסוכנות שלי, בשדרות רוטשילד ויהודה לוי עבר שם. המנכ"ל קרא לו והציג אותי בפניו ויהודה אמר 'אה, כן בטח. זה אתה מ'האי', לא?'. זה מאוד החמיא לי לדעת שהוא מזהה אותי. או למשל כשצילמנו את הפרומו ל'חשופים' זו היתה אחת הפעמים הראשונות שראיתי את יעל בר־זוהר ולא היה לי אומץ לדבר איתה. היינו בחדר הלבשה והיא אמרה לי 'היי, נעים מאוד'. אמרתי לה 'היי, אני יון', אז היא אמרה לי 'כן, אני יודעת. האחיין שלי כל הזמן מדבר עליך'. זה גם מאוד החמיא לי, זאת בכל זאת יעל בר־זוהר".

אז מה יהיה יון? מתי השתן יעלה לראש?

"אני עדיין באמת מתסכל על עצמי כאחד שעדיין עושה את הצעדים הראשונים שלו ועדיין לא הבטחתי את המקום שלי בתעשייה הזו. משחק הוא מקצוע מאוד מתגעגע. יום אחד הולך לך, אתה מקבל הרבה תפקידים ועובד כל הזמן ויום אחר כך אתה לא מכניס שקל לבנק. אז אני עושה את זה צעד צעד ולא חושב יותר מדי קדימה. כרגע כל מה שחשוב לי הוא להיפטר מהביישנות שלי".