שתיקתו המהדהדת של אולמרט
ראש ממשלה שבוחר שלא לומר דבר לציבור אחרי עדות כמו של טלנסקי, הופך את השיקול המרכזי לגביו לשיקול אתי. לא מדובר בחזקת החפות ולא בסיכויי ההרשעה והזיכוי של אולמרט הפרטי, אלא באחריות של מנהיג
האם צריך ראש הממשלה אולמרט לפנות את התפקיד (בהתפטרות, יציאה לחופשה, הודעה על נבצרות וכיו"ב) או שמא זכותו להליך משפטי הוגן, ולחזקת חפות מחייבת שלא יפגע בכל דרך שהיא? השאלה אינה שאלה משפטית. מבחינה משפטית, כל אדם הוא חף מפשע עד שמוכחת אשמתו מעבר לספק סביר, ואדם אינו נדרש להתפטר מתפקידו אלא לפי הוראות החוק. אכן, לא בית המשפט נדרש לשאלה זו, אלא הציבור, שליחי הציבור הפוליטיקאים וראש הממשלה עצמו.
ראש ממשלה הוא, כמובן, גם אדם פרטי, ויש לו זכויות וחובות של אדם פרטי. עומדת לו חזקת החפות, והוא זכאי להתגונן כיאות מפני אישום פלילי חמור. אין לזלזל בכך. אולם ראש הממשלה הוא קודם כל אדם ציבורי, וכאדם ציבורי, כמוסד שלטוני, הוא חב חובת נאמנות מיוחדת לציבור ומדינה שאותם הוא מוביל.
השיקול המרכזי כרגע אינו משפטי אלא השיקול אתי. לא מדובר בחזקת החפות ולא סיכויי ההרשעה והזיכוי של האדם הפרטי אולמרט, אלא באחריות של מנהיג כלפי הציבור. יש רגעים בחייו של קברניט שבהם האחריות לגורלה של הספינה גובר על כל שיקול אישי.
כל עורך דין מכיר את ערכה העצום של חקירה נגדית (של טלנסקי). עדות יכולה להתהפך שבעתיים בחקירה הנגדית. בשיקולים המשפטיים האישיים יש לכך חשיבות רבה ומכריעה. אילו היה מדובר בחריצת דין – אסור היה לעשותה על-פי עדות ללא חקירה נגדית. אבל אנו מצויים במקום אחר לגמרי. אנו בוחנים את עמדתו של ראש הממשלה (ולא של האדם הפרטי אולמרט) כלפי הציבור שאותו הוא מנהיג.
איש לא מונע מראש הממשלה להופיע בפני הציבור ולומר לו שאין ממש בעדותו של טלנסקי, שלא היו העברות מעולם, שלא היו מעטפות, שלא היו בקשות ושלא היו הלווואות שלא הוחזרו. זהו ראש הממשלה שבוחר שלא למסור אמירה ציבורית וישירה כזו. במישור של האתיקה הציבורית שתיקתו של ראש הממשלה מהדהדת.
אכן, אפשר שיש לכך נימוקים משפטיים חזקים, המיועדים להגן על האזרח אולמרט בהליך הפלילי (למשל, לא למסור גרסה מפורטת מדי בטרם עת). ככל חשוד בעבירה פלילית הוא זכאי לכך. אולם הציבור זכאי לראש ממשלה שמסוגל לומר בפניו שלא היו דברים מעולם. ואם הוא בוחר שלא לעשות כן – ראוי שלא ימשיך להיות ראש ממשלה.
אין בדרישה זו להתפטרות (או ליציאה לחופשה, או לנבצרות) כל פגיעה בחזקת החפות. איש לא ימנע מאולמרט להתגונן כיאות ככל אדם. אפשר שלאחר תום ההליכים יתברר שנגרם לו עוול. אולם העוול הפרטי שלו אינו שקול לנזק הנגרם לכלל מהמשך כהונתו לנוכח ההאשמות הכבדות, כאשר הציר המרכזי שלהן אינו מוכחש.
אחריותו של קברניט לספינתו מחייבת אותו להמעיט במשקל האינטרס הפרטי שלו (ובכלל זה לא רק חזקת החפות אלא לעתים חייו ממש). הדוגמאות לכך רבות. ראש ממשלה אינו רשאי להזהיר את בני משפחתו מפני הפצצת אויב אם אינו מזהיר את כלל הציבור. ראש ממשלה אינו רשאי להוביל את המדינה לאסון אם השיקול המרכזי הוא שרידותו הפוליטית. קברניט ספינה אינו רשאי למלט את עצמו מפני טביעה אלא רק לאחר שדאג לאחרון הנוסעים. באחריות שנוטל מנהיג לכלל מצויה גם הסכמתו לשאת בעוֹל אישי, ולעתים בעוול אישי, ובלבד שהכלל לא יפגע. חובתו של הקברניט היא הקוראת לראש הממשלה אולמרט לפנות את ההגה לאלתר, גם במחיר פגיעה אישית כואבת.
דרור ארד-אילון, עורך דין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
