שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס

    ולבן עם שחור ירבץ

    מציאות חברתית עגומה עולה מתוך "אידישע מאמע", ששודר אמש בערוץ יס דוקו. התנגדות אם המשפחה כי בנה יינשא לבת יוצאי אתיופיה מעיד יותר מכל על התבדלות שבטית מקומית


    בסרטו המצליח של דובר קוסאשווילי "חתונה מאוחרת" נתבע הבן האקדמאי זאזא להיכנע לתביעה המשפחתית, לוותר על אהובתו המרוקאית, ולשאת לאישה אחת מבנות שבטו. גרוזינית, הכוונה. בסרטם התיעודי היפה של פימה שליק וגנאדי קוצ'וק, "אידישע מאמע", שזיכה את יוצריו בפרס בפסטיבל "דוקאביב" האחרון, מסרבים בני משפחתו של הקולנוען הרוסי גנאדי להאמין כי הוא אכן מתכוון להתחתן עם חברתו, בת ליוצאי אתיופיה, נורית-נגיסטה. או, כמאמר האם היהודייה שבכותרת: "למה לא הסתכלת על מישהי לבנה?".


    החתונה המאושרת 

     

    לו היה "אידישע מאמע", ששודר אמש בערוץ "יס דוקו", סרט בורקס, סביר להניח שהחתונה המתממשת בסופו היתה מבשרת את התגשמות מיזוג הגלויות המיוחל שעמד בבסיס האידיאה הציונית. בבחינת וגר זאב עם כבש, ואשכנזי עם מזרחי ירבץ.

     

    אלא שבעידן השאיפה לבידול תרבותי וההגירה ההמונית, נתפס סיפור האהבה הבין עדתי הזה כאות קלון על מצח המשפחה הרוסייה. ושוב, מיטיבה לנסח זאת האם זינה באוזני בנה יחידה: “תראה בשביל מי אתה עוזב אותנו". בעבר, בימי "אסקימו לימון" הנאיביים, הזהירה אמו של בנצי את בנה לבל יביא לה "איזו פרענקיניה". עתה מקוננת אם גנאדי כי כלה אתיופית "זו הרמה הכי נמוכה שיכולה להיות". אבל כל מי שמצפה לאיזו חותנת מהגיהינום – מתבדה. שליק וקוצ'וק משכילים לעצב את דמותה לא כגזענית חשוכה אלא כדמות אנושית מאוד, מעוררת רחמים אפילו.

     

    מי המתבדל?

    באחת הסצינות בסרט, בעת ביקור בבית הוריה של נורית, חולפת המצלמה, כאילו באקראי, על פני קיר שעליו מתנוססים תצלומי אחיה ואחיותיה – כולם נשואים לבני עדתם. גם בכך יש מעין עדות בדבר ההתבדלות העדתית, משני הצדדים.

     

    לזכותם של צמד יוצרי הסרט, אחד מהם הוא גיבורו, ייאמר, שהם לא הופכים את

    דמותה של האם זינה לקוריוז קומי, אפילו שבחתונת בנה היא מסבירה-מתנצלת בפני חברתה כי "המקרה שלנו קצת שונה". במה שנוגע לשמירה על הצביון העדתי הלבנבן, זאת אומרת.

     

    מה שבולט בסרט הוא העדרה המוחלט של ההגמוניה הצברית-אשכנזית. כמו חדלה זו מלשמש האופציה הנכונה היחידה למהגרים שזה לא מכבר באו. "תו התקן" של קליטה כהלכה. אם כבר, האווירה השלטת בסרט מזכירה את סיפורי התאטרון היידי, כשהאם זינה – שהיא, אגב, מורה במקצועה – מקוננת על השידוך הלא ראוי שמצא לו בנה, ואף מתביישת להפיץ את דבר החתונה ברבים. כאילו מתעתד גנאדי להינשא לאיזו שיקסע, רחמנא לצלן.

     

    לזכותו של "יידישע מאמא" ייאמר, שהוא רחוק מלהסתיים ב"הפי אנד". הסיפור הפרטי שהוא מגולל בהחלט משליך על מציאות חברתית עגומה למדי. נקודת התורפה העיקרית שלו נעוצה בהעדרה של דרמה אמיתית – למשל, במפגשיה של האם עם הכלה ומשפחתה. וכך, ככל שההכנות לחתונה הולכות ונשלמות, מוסיפה דמותה של זו ונותרת כשהייתה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אהבה לבנה. אהבה שחורה.
    לא חותנת מהגיהנום
    לאתר ההטבות
    מומלצים