שנה לעליית חמאס בעזה: המגמה הירוקה תימשך
שחיתות הרשות והמנגנון הוותיק והמשומן מאפשרים לחמאס לתמרן ולשרוד - השלטון יעיל יחסית, הביטחון האישי דווקא השתפר ורוב הציבור לא מאשים את התנועה במצור. גם אם הירוקים לא יישארו כשחקן הראשי, הם לא מתכוונים לרדת מהבמה
שנה להפיכה. במקביל ללחימה בדרום ולשיחות הרגיעה בתיווך מצרי, יציינו היום (שבת, 14 ביוני) ברצועת עזה שנה להפיכה של חמאס - או למה שכינו מנהיגי הרצועה החדשים "ההכרעה הצבאית", שבסופה הובסו הרשות והפתח ועל עזה השתלטו תלמידיו של השייח אחמד יאסין.
ברקע ההפיכה עמדה שקיעת הרשות הפלסטינית בהנהגת בכירי הפתח, בשחיתות שאפיינה אותה כבר אחרי הסכמי אוסלו. במקביל, עסקו הירוקים מחמאס בבניית כוחם. הזרוע הצבאית התאמנה והתחמשה, ומנגנון ה"דעווה" (ההחזרה בתשובה וההטפה) החשוב ביותר עסק באיסוף צעירים מהרחוב למסגדים. משם, הדרך למחנות גדודי אז א-דין אל-קסאם נראתה טבעית.
זרוע הפעילות העממית סייעה מצדה לדרג הפוליטי בבניית המוסדות השונים - בתחומי הרווחה, הרפואה, החינוך והצדקה - וכך השתלט חמאס על האיגודים המקצועיים והעמותות והניח את הבסיס למדינת חמאס בתוך הרשות. משם, הדרך להשתלטות על העיריות בבחירות המקומיות ועל הפרלמנט בבחירות הכלליות הייתה קצרה, ובעיקר לא מפתיעה.
חמושי חמאס בלשכתו של אבו מאזן בעזה, לפני שנה (צילום: AP)
ברקע מהדהדים בציבור הפלסטיני "הישגיו" הצבאיים של הארגון - שבפיגועיו נרצחו מאות ישראלים - מה שהעלה את קרנם של יאסין, רנטיסי ויורשיהם. הרחוב רצה ש"הלוחמים הנקיים" יחליפו את המושחתים - לכן ההפיכה התקבלה על-ידי חלקים רחבים בציבור הפלסטיני כצעד מבורך. אך האם שנה אחרי, הלך הרוח ברחוב הפלסטיני, ובמיוחד העזתי, עדיין נוטה לטובת הירוקים? תלוי את מי שואלים.
משכורת עוד לפני סוף החודש
נראה כי הילת "הלוחמים הנקיים" דעכה מעט כשזו התמזגה עם אילוצי השלטון ומנעמיו. עם זאת, המערכת השלטונית והמנהלית ברצועה ממשיכה לתפקד כמעט ללא בעיות,
למרות הימנעות חלק גדול מפקידי הרשות לשוב למשרדיהם אחרי ההפיכה, ולמרות המגבלות של המצור הישראלי.
בחמאס מיהרו למלא את השורות בפקידים מטעמם, שמצליחים לנהל למרות חוסר הניסיון. אלפי פקידים חדשים חבים את משרתם לחמאס ונהנים מהמשכורת כבר ב-27 מידי חודש. לעומתם, עובדי הרשות זוכים לתלוש רק ב-5 בחודש שאחריו - וגם זה, אם אין עיכובים.
למרות תקיפות צה"ל הרבות, האנרכיה ברחובות נעלמה עם הסתלקות הפתח, והביטחון האישי והקהילתי השתפר פלאים. לא רק המליציות החמושות נעלמו - גם החמולות, שבעבר אחרי כל ויכוח קטן עם חמולה מתחרה היו שולפים נשק, הבינו שיש בעל בית חדש וקשוח.
"ההשתלטות לא דרך בחירות - אלא בכוח הזרוע" (צילום: AFP)
כאן בערך נגמר הצד החיובי. רוב תושבי הרצועה אמנם לא מטילים על חמאס את האחריות למצור, אך הוא הוביל להידרדרות כלכלית ומחסור כמעט בכל דבר, למעט מזון ומוצרים אלמנטריים. רבים מתלוננים שחלוקת הדלק, הגז והסולר נעשית בצורה לא שוויונית ומיטיבה עם תומכי חמאס ואנשיה.
המעצרים הפוליטיים ברצועה התגברו, ונראה שהם כבר לא מתבצעים רק כפעולות תגמול למעצר אנשי חמאס בידי הרשות בגדה. "הדיכוי הוא של כל מי שמתנגד אליהם וההשתלטות שלהם על כל המוסדות הציבוריים ואפילו על מועדוני הספורט היא לא בכוח החוק והבחירות - אלא בכוח הזרוע", אמר ל-ynet פעיל זכויות אדם עזתי.
השלום? הוא יחכה
במקביל, ההתעסקות בענייני מינהל החלישה את הזהות הג'יהאדיסטית-לוחמת של חמאס. עזתים רבים היו רוצים שחמאס תשוב להיות תנועת התנגדות לוחמת, שמבצעת פיגועים ולא מתעסקת בניהול חיי היום-יום. "שיהיו גוף שיפקח וימנע את השחיתות ברשות וינקום באויב הציוני באמצעות פיגועים כמו שהרגילו אותנו", דורש בעל מלאכה מעזה, "אבל שלא ינהלו את העניינים - גם כי ניהולם לא מקצועי וגם כי העולם סגר לנו את הברזים".
לחמאס עשרות אלפי לוחמים מאומנים היטב (צילום: AFP)
תומכי חמאס מדגישים כמובן את הניהול של התנועה כמושחת פחות, שוויוני יותר וסביר במידת יעילותו. המצור והמחסור מיוחס על-ידיהם לרצון האמריקני-ישראלי, עמו משתף פעולה חלק מהרשות והעולם הערבי, להיאבק באפשרות שניהול מטעם ארגון איסלאמי יוכיח תוצאות חיוביות.
בשורה התחתונה, נראה כי בגלל הבסיס העממי-דתי העצום שיצרה חמאס שנים לפני ההפיכה, וממשיך לגדול, הפגיעה בפופולריות התנועה אינה משמעותית. המנגנונים העממיים, הצבאיים, הפוליטיים והדתיים לא ייאפשרו לחמאס להיעלם מהרצועה, למרות תקוותם של רבים.
עשרות אלפי לוחמים חדורי אידיאולוגיה ושנאה לישראל ולרשות הפתחית, ובעיקר מאומנים היטב, שכמאחוריהם מערכת פוליטית ודתית מטיפה משומנת היטב - ישאירו את הירוקים שחקן מרכזי בשטח. זאת, גם אם בקונסטלציה מסוימת כבר לא יהיה מדובר בשחקן הראשי כמו עכשיו.
ומה נדרש כדי שחמאס לא יוביל? "צריך שיתוף פעולה ישראלי, מצרי ופלסטיני מצד הרשות, הן במישור הצבאי-פוליטי והן באמצעות העמקת המצור והחרם, וכן הפסקת ההברחות", אמר ל-ynet פרשן פוליטי עזתי. לדבריו, בחמאס מתמרנים בין כל אלה ומצליחים לשרוד. את המחיר, כמו תמיד במשחקים הפוליטיים הללו, משלמים האזרחים שמצוקתם מעמיקה.
המשותף לכל המעורבים - אנשי פתח, אנשי חמאס ופעילי זכויות אדם ואזרחים רגילים - היא הפסימיות. "הסכם שלום לא יהיה בדורות הקרובים, לפחות לא בדור הקרוב", הסכימו כולם. דאגתם נתונה בעיקר למתרחש בחברה הפלסטינית, השלום יחכה להזדמנות אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
