דרוש מנהיג ירא שמיים

טועים הקוראים לראש ממשלה דתי בישראל, כאילו דתיות היא ערובה למנהיגות לה אנו זקוקים בשעה הזו. אנו זקוקים למנהיג ירא-שמים. ואם יש קונפליקט בין השנים, דהיינו יש מנהיג חילוני אך ירא שמים ויש מנהיג דתי אך איננו ירא שמים - אני מעדיף מנהיג חילוני ירא-שמים.

אני מניח שהצלחתי לבלבל חלק מקוראי הנאמנים. האם זה לא הכרחי שכל אדם דתי יהיה ירא-שמים? התשובה היא – לא! האם אדם חילוני יכול להיות ירא שמים? התשובה היא כן!

והנה הדוגמא הקלאסית ביותר בתנ"ך להפרדה האפשרית בין דתיות ליראת-שמים. "העדה", שלפי חז"ל הינם ראשי העם ושופטיו, דהיינו האליטה הרוחנית והשלטונית, קוראת תיגר על ההבטחה האלוקית ומכריזה: "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז, הלא טוב לנו שוב מצרימה". ההכרזה הזו באה על רקע הדיווח הקודר שמשמעים המרגלים הנשלחים לבחון את מצבה של הארץ המובטחת. המרגלים שהם "ראשי בני ישראל" חוזרים מלאי חרדות ופחדים. הם יראים את יושבי הארץ הכנענים יותר מאשר את האלוקים שבכוחו העצום הם חזו ביציאת מצרים. הם דתיים ואפילו צדיקים ברמה שאיננו מכירים היום, אך הם חטאו בכמעט גדול שבחטאים, כי הם לא היו יראי שמים.

לכן אני מפחד מרבנים, חשובים ככל שיהיו, שנכנעים לדעת הקהל, שנכנעים לבעלי הון, למנהיגי פוליטיים. לעומת זאת, אני חושב, למשל, שחסידי סאטמר, איתם יש לי מחלוקת חריפה, הם 'יראי שמים', כי האמת שלהם איננה מתפשרת. אני מעריץ של נטורי קרתא בירושלים. הם לא מתגייסים ולא משלמים מיסים, אך גם לא מקבלים שום הטבה מהמדינה - לא ביטוח לאומי ולא חינוך. אני מעריץ אנשים עקביים ובלתי מתפשרים. אני מפחד ממנהיגים שקשורים בעבותות להון ומחברים אותו לשלטון. לעומת זאת, אני מעריץ את אנשי השמאל שלא גרים בבתים של פליטי 48' בשכונת בקעה בירושלים, ולא באדמות שייח' מוניס, ולא מבקרים ב'התנחלויות'. אלה אנשים שיש להם התחלה של יראת-שמים, שהרי יראת שמים מתחילה ביראת האמת. אז גם אם אני חושב ש'השמים' הם אחרים ושהמסר אותו הם מעבירים לנו הוא שונה מהקצוות שהזכרתי, עדיין הם יראי-אמת, וזאת ההתחלה (גם אם לא הסוף) של יראת שמים.

אין זאת אומרת ש'ירא שמים' חייב להיות קיצוני, אך הוא חייב להיות בעל דרך שהוא מאמין שהיא אמיתית, שהיא מוסרית, שהיא מה ש'השמים' מחייבים אותו. כמובן, כל אדם וכל מנהיג חייב לעשות סדרי עדיפויות. הוא יכול להחליט שהוא נשאר בממשלה שהוא לא שלם עם כל מיני דברים שהיא עושה, אך מבצעת דברים שהם הכי חשובים בעיניו. אבל השיקולים הם נעדרי פניות, הם נעדרי נגיעות אישיות, הם מה שנקרא בשפה היהודית 'לשם שמים'. נכון. יש אנשים שהם שוגים לחלוטין, אך הם אידאליסטים. האידאליסטיות היא הבסיס ליראת שמים.

יש עוד מאפיין חשוב לאדם 'ירא-שמיים': הוא לא אגואיסט, הוא חושב על הכלל. הוא לא מרוכז בעצמו ובתאוותיו המצומצמות, הוא מסור לכלל. כל מי שמסור לכלל הוא אדם רוחני. זאת כיוון שאגואיסטיות הינה גשמית. הגוף הוא מקור הפרטיות והאגואיסטיות, שהרי הוא המפריד בין אדם לרעהו. היכולת להתאחד ולאהוב, היא ברוח.

חשבו על ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. לא היה לו כסף לדיור סיעודי, הוא יצא חסר כל משירות ציבורי לאורך כל שנותיו, מהלח"י, שירות הביטחון והממשלה. שמיר הוא אדם 'ירא שמים'. הוא אדם אמיתי ואידיאליסט. הכלל עניין אותו ולא הפרטיות שלו. גם שר האוצר המנוח ספיר היה כזה. הוא, שסידר את המדינה בפתקאות המפורסמות, יצא אדם דל מהשירות הציבורי ליד קופת המדינה. הוא רצה לבנות את המדינה, הוא היה מסור לכלל. הייתה בו בסיס של 'יראת שמים'. כמובן שהאמונה בה' והמחויבות למצוות הן מהותיות והכרחיות, אך הם הקומה השניה. חטא המרגלים מלמד אותנו מה קורה כשהמחויבות למצוות ולדתיות נשענת על בסיס רעוע, על אי יראת האמת, אל אי יראת שמים.