שתף קטע נבחר

מערכת השמש השבוע

מה כדאי לראות בשמיים השבוע? כבכל סוף שבוע, ד"ר יגאל פת-אל מגיש לכם מדריך צפייה למדיום העתיק מכולם - כוכבי השמיים

ב-4 ביולי יהיה כדור הארץ במרחק הגדול ביותר מהשמש. זו אינה טעות. אמנם חגגנו את תחילת הקיץ בשבוע הקודם, אך דווקא עתה כדור הארץ מצוי בנקודה הרחוקה ביותר מהשמש במסלולו. יש לזכור כי בעוד שבחצי הכדור הצפוני קיץ, בחצי הכדור הדרומי חורף ושם העובדה שכדור הארץ מצוי כעת בנקודה הרחוקה ביותר מהשמש לא מתקבלת בתמיהה. עונות השנה נגרמות בעיקר בשל נטיית הציר של כדור הארץ ביחס לשמש, שהשפעתה על עונות השנה גדולה בהרבה מהשפעת מרחקו המשתנה של כדור הארץ מהשמש. יום קודם לכן, ב-3 ביולי, הירח יהיה במולד ולאחר מכן ילך ויתמלא ויראה כסהר דק מעל האופק המערבי, מיד לאחר השקיעה כשהוא מתקרב מדי יום אל הצמד מאדים ושבתאי.

 

כוכב חמה, הקרוב ביותר לשמש, נראה מיד לפני עלות השחר מעל האופק המזרחי. ב-1 ביולי הוא יהיה במרחק הזוויתי המרבי מהשמש ולמעשה זה יהיה השבוע בו כוכב חמה יהיה הנוח ביותר לצפייה בו, שכן פרק הזמן שבו הוא מקדים את זריחת החמה הוא הגדול ביותר. לאחר מכן הוא ינוע מדי יום מזרחה ויתקרב אל השמש, עבודה שתקשה על התצפית בו. נוגה, הבהיר שבכוכבי הלכת, עדיין מצוי סמוך מאוד לאופק המערבי מיד לאחר השקיעה. כעת עדיין מוקדם להבחין בו על רקע השמים המוארים אך במהלך חודש יולי נוגה יתרחק מהשמש ויהיה נוח יותר לצפייה.

 

מאדים, אותו סקרנו בהרחבה במאמרים הקודמים, ממשיך לנוע כאמור מזרחה והוא מצוי מעט מערבית לרגולוס ולכוכב הלכת שבתאי, שטבעותיו וירחו הגדול טיטאן נראים היטב גם בטלסקופ איכותי קטן. ב-1 ביולי מאדים ימצא ממש מצפון לרגולוס וניגוד הצבעים בין מאדים האדום ורגולוס הכחול יהיה מרהיב לאלה שיצפו בזוג במשקפת שדה או בעין.

 

צדק נראה היטב בכיוון דרום מזרח כבר בשעה 10 בלילה והוא ניכר באורו הבוהק בגוון לבן-צהבהב. קל מאוד לראות את ארבעת ירחיו הגדולים גם במשקפת שדה קטנה. מידע נוסף על התצפית בכוכבי הלכת ועל אירועים אסטרונומיים נוספים אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי.

 

האריה שסיפק השראה לספינקס

 

לפני שבועיים צפינו במזל בתולה, המזל המשויך לחג הקציר. הכוכב הבולט בקבוצה הוא ספיקה – שיבולת בעברית. היום אתמקד במזל המצוי ממערב לבתולה. זהו מזל אריה המוכר לנו בזכות דייר מפורסם המתגורר בו בשנה האחרונה וכן דייר חדש, שזה עתה הגיע. הדייר הוותיק הוא כוכב הלכת שבתאי והדייר החדש הוא כוכב הלכת מאדים, שהגיע אל קבוצת אריה לאחר שבילה זמן מה בתחומי קבוצת סרטן. קבוצת אריה מצויה מעל האופק המערבי (ראו מפה) מיד לאחר שקיעת השמש ותום הדמדומים וקל לזהותה הודות למאדים ושבתאי המצויים בה, שהם גרמי השמים הבהירים ביותר באזור זה של השמים.

 

קבוצת אריה היא אחת מקבוצות השמים העתיקות יותר, וצורתה אכן מזכירה אריה. האריה נראה כסימן שאלה הפתוח כלפי מערב וטרפז כוכבים שקצהו פונה מזרחה. צורה זו של האריה הרובץ על גחונו מזכירה מאוד את הספינקס ולא בכדי. קיימת סברה שהספינקס נבנה בהשראת קבוצת אריה שהייתה קבוצה חשובה מאוד לקדמונים.

 

לפני כ-4000 שנים, היה הכוכב הראשי בקבוצה – רגולוס – ממוקם בנקודה שבה הייתה השמש ביום הארוך בשנה, בשיא הקיץ. באותה תקופה היו מצויים כוכבים בולטים נוספים בנקודות בהם שהתה השמש בימי השוויון והחורף – הכוכב אלדברן בקבוצת שור היה מצוי סמוך לנקודה שבה השמש שהתה בעת שוויון האביב, הכוכב אנטרס בקבוצת עקרב, היה מצוי סמוך לנקודה שבה השמש שהתה בעת שוויון הסתיו, וקבוצת דלי, הייתה מצויה בנקודה שבה השמש שהתה ביום הקצר ביותר בשנה בשיאו של החורף.

 


הספינקס בפירמידת גיזה שבמצרים. בהשראת קבוצת הכוכבים אריה? (צילום: עינב ברזני)

 

בקבוצת דלי אין כוכבים בהירים והכוכב הבהיר ביותר הקרוב לנקודה שבה שהתה השמש ביום הקצר ביותר היה הכוכב אלטאיר בקבוצת נשר. ארבעת הכוכבים האלו היו קרויים: הכוכבים המלכותיים. במיתולוגיות רבות מתוארות מפלצות המורכבות מארבעת החיות האלה – אריה, נשר, עקרב (או נחש) ושור. במיתולוגיה היוונית זו הייתה הכימרה שראשה ראש אריה ומגבה מזדקר ראש של עז (שור), גופה גוף אריה וזנבה זנב עקרב. נשימתה הייתה להבת אש.

 

באזור הסהר הפורה היה יצור מיתולוגי מכונף בעל רגליים אחוריות של עיט, ראש וחזה של אריה, קרני שור וזנב עקרב, שסימן את ארבעת העונות. גם בספר יחזקאל מתואר משהו דומה: "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל-הימין לארבעתם ופני-שור מהשמאול לארבעתן ופני-נשר לארבעתן" (יחזקאל, א, י'). כנראה שבספר יחזקאל הוחלף העקרב בדמות אדם שמסמל את קבוצת נושא הנחש הגובלת בעקרב.

 

כאמור, הכוכב הבולט בקבוצת אריה הוא רגולוס. כוכב זה מצוי השבוע בין מאדים המצוי ממערב לו ובין שבתאי המצוי ממזרח. הגוון של הכוכב הוא כחול והוא מהווה ניגוד יפה לגוון האדום של מאדים ולגוון הכתום-צהוב של שבתאי. כפי שהסברתי בשבוע שעבר, צבעם של הכוכבים מעיד על הטמפרטורה של פניהם (כוכבי הלכת יוצאים מכלל זה כיוון שאורם הוא אור השמש המוחזר מפניהם וצבעם קשור רק למבנה פני השטח שלהם).

 

רגולוס הוא כוכב חם שטמפרטורת פניו גבוהה מ-12 אלף מעלות (כפליים מזו של השמש שלנו) וקוטרו גדול מקוטר השמש פי 3.5 בערך. לו היה מצוי במקומה של השמש, היה רגולוס מאיר בעצמה של 130 שמשות. שמו נגזר מהמילה רקס, שמשמעותה כביר. הערבים קראו לו ק'לב אל-אסד שפירושו – לב האריה. סמוך מאוד לרגולוס מצוי זוג כוכבים – שני אלה הם כוכבים קטנים וקרים מהסוג הקרוי – ננסים אדומים וכתומים. הם קטנים מהשמש שלנו וקרים ממנה. אחד מהם נראה גם בטלסקופ קטן אך כדי להבחין בשני יש צורך בטלסקופ גדול יחסית. שני הננסים סובבים סביב מרכז כובד משותף אחת ל-2000 שנים. כל שלושת הכוכבים – רגולוס והזוג – מצויים במרחק של 77 שנות אור מהשמש, הם נעים באותו כיוון ביחס לשמש ואנו מסיקים כי יתכן ומדובר במערכת אחת בת 3 כוכבים שבה זוג הננסים מקיף את רגולוס.

 

מעל רגולוס, מצפון לו, במקום בו סימן השאלה של דמות האריה מתעקל מערבה, מצוי הכוכב הקרוי ג'בה, שם שמקורו במילה הערבית אל-ג'בה, המציינת את קדמת (מצח) האריה. כוכב זה הוא בעל עניין לחובבים שיש ברשותם טלסקופ איכותי. הכוכב, שנראה בעין ואפילו במשקפת קטנה ככוכב בודד, הוא למעשה מערכת של שני כוכבים צמודים שאפשר לראותם מופרדים בהגדלה של פי 100.

 

שני הכוכבים המרכיבים את המערכת הם ענקים כתומים גדולים, קוטרו של כל אחד מהם גדול מקוטר השמש פי כמה עשרות וכל אחד מהם מאיר בעצמה של 200 שמשות, אך הם מרוחקים מאתנו 126 שנות אור. שני הכוכבים סובבים מרכז כובד משותף, ומשלים הקפה סביבו אחת ל-620 שנים. המרחק ביניהם גדול פי 100 לערך מהמרחק שבין כדור הארץ לשמש.

 

מערכות כוכבים כאלה, שמכילות יותר מכוכב אחד קרויות – כוכבים כפולים – והם בעלי עניין רב לבעלי טלסקופים, כיוון שאפשר לצפות בהם גם מתוככי עיר מוארת. לעתים הם כה קרובים שהאתגר הכרוך בהפרדתם גדול (לראותם כשני כוכבים ולא כנקודה אחת) ולעתים הבדלי הצבעים בין שני הכוכבים הוא מרהיב. במערכות המכילות יותר מכוכב אחד, בהן שני הכוכבים כה קרובים, אי אפשר להפריד כלל ביניהם ואנו יודעים כי המערכת מכילה יותר מכוכב אחד רק הודות לניתוח קרני האור המגיעות מהמערכת.

 

קבוצת אריה מגיעה לכותרות בדרך כלל במחצית חודש נובמבר, אז ניתך מתחומה מטר המטאורים הקרוי על שמה – מטר הליאונידים (ליאו – אריה). בשנים 1998 עד 2000 נצפו במטר זה מטאורים בקצב של אלפי מטאורים בשעה. לאחר מכן המטר דעך והוא כנראה ישוב לתת תצוגות מרהיבות כאלה רק בשנת 2032. תצוגות מרהיבות היו גם בשנים 1799, 1833, 1866 ו-1966. מקור המטאורים בשביט שהקיף את השמש ואבק רב נזרק ממנו, אבק הממשיך להקיף את השמש במסלולו של השביט אחת ל-33 שנים. כאשר כדור הארץ חוצה את מסלול השביט, אחת לשנה בחודש נובמבר, ניתך עלינו מטר מטאורים.

 

מלבד הכוכב הכפול המעניין יש בקבוצת אריה כמה קבוצות קטנות של גלקסיות המצוינות במפה. אפשר לראות את הגלקסיות האלה גם במשקפת שדה גדולה בתנאי שהתצפית נעשית מחוץ לעיר בלילה חשוך ללא ירח. אז הן תיראנה ככתמים חיוורים, המזכירים עננים קטנטנים. קבוצה אחת מכילה 3 גלקסיות – M95, M96 ו- M105 (האות M מציינת את העובדה שהן כלולות בקטלוג של הצרפתי שארל מסייה). מעט ממזרח להן מצוי צמד נוסף – M65 ו-M66. כנראה ששתי הקבוצות קשורות ביניהן ומהוות למעשה קבוצה אחת כיוון שכולן מצויות במרחק של 50 מיליון שנות אור מאיתנו. בתחומי קבוצת אריה מצויות גם 3 גלקסיות ננסיות, השייכות לקבוצה המקומית של הגלקסיות עליה נמנית גם שביל החלב שלנו. למרות שאלו הן בין הגלקסיות הקרובות ביותר אלינו, ומרחקן "רק" כמה מיליוני שנות אור, הן כה קטנות ואורן כה קלוש שהן מתגלות רק בקושי ורק בצילומים.

 

 

ד"ר יגאל פת-אל, היל"א – המרכז הישראלי למידע אסטרונומי , מנהל פורום אסטרונומיה ב-ynet, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ויו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ארז ארליכמן
יגאל פת-אל
צילום: ארז ארליכמן
מומלצים