מכת חשמל

"פעם הלכתי לאסוף מערכת חשמלית שעובדת על 400 ווולט, 200 אמפר, 60 הרץ. בכל מקום היו מפתחות ברגים קבועים בכל פאזה. האיש הדליק את החשמל בצד השני והעיף אותי כמעט 7.5 מטר. הידיים שלי, הכתפיים שלי והגב שלי כאבו במשך שלושה ימים. התאוששתי כעבור חמש דקות. הפנים שלי היו כחולות וכולם אמרו: 'אתה בסדר?'. עניתי: 'כן, בסדר גמור. זה בסך הכל חשמל". הטקסט הזה הוא לא וידוי מרגש של חשמלאי שעבר תאונת עבודה. זהו קטע שלקוח מתוך יצירה חדשה של הכוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת המחול הקיבוצית, רמי באר.

שולח זרמים ומחשמל. מתוך "60Hz" של רמי באר (צילומים: גדי דגון)

"60Hz", שתנעל את עונת המחול במשכן האמנויות בתל אביב, הוא ניסיון של באר לתרגם לשפת הבמה את השדה החשמלי שבתוכו מתנהלים חייהם של תושבי מדינת ישראל מזה 60 שנה. שנתיים אחרי מלחמת לבנון השנייה שבה הופקר הצפון, ובכללו קיבוץ געתון בו פועלת להקת המחול הקיבוצית לגשמי הקטיושות של חיזבאללה, המסננת של באר מציפה שאלות.

"60Hz" מציגה תמונת עולם דמיוני-קיים. התלבושות, שרקח ביחד עם המעצב מאור צבר ("פוראמן מאגנום", "וכשהגיעה לשמש", "אקודום"), מציגות ציפורים סוריאליסטיות בהשראת סרטו של היצ'קוק. "החיפוש שלי הוא תמיד אחרי זווית ראייה. אני יוצא מתוך המציאות ובדרך לבמה מעביר אותה בפריזמה שיוצרת את הקסם הזה על הבמה. יצירת המרחק נותנת לעבודות שלי את תחושת החלום", אומר באר בראיון ל-ynet, "אני יודע שמאוד במוֹדָה להביא את המציאות לבמה ללא פילטרים. יש תנועות שונות שיוצאות נגד האסתטיקה והתיאטרליות ומבקשות לשים את החיים כמו שהם על הבמה. זו לא דרכי.

"אני מחפש מקום אחר שמאפשר לאמנות, לתנועה ולגוף, לחיבור בין המוזיקה ועיצוב הבמה, לייצר אחדות שמתקיימת בעולם שאומר משהו על הקיום שלנו. זו לא רק פנטזיה או רק סיפורי אגדה ומצד שני גם לא מעניין אותי לעסוק רק באסתטיקה, קומפוזיציה וחקר התנועה לשמה. חשובה לי האמירה, סימני השאלה ונקודות המחשבה שהאמנות יכולה להעלות".

בסביבה של מכות

היחס בישראל בכל הנוגע לאמירות של יוצרים הוא אמביוולנטי ולפרקים צבוע. מצד אחד אנחנו רוצים שהמוזות שלנו לא ישתקו בעיתות מלחמה ושלום. מצד שני, כשהן לוקחות לעצמן את החופש להביע את דעתן, יש התוהים מדוע חושבים אמנים-יוצרים-סלבריטאים לרגע, שעמדתם חשובה. באר מתרחק מניסוחים קונקרטיים של עמדות פוליטיות או חברתיות. בדרכו העדינה הוא נוגע לא נוגע, מרפרף בכלליות סביב נושאים נפיצים לכאורה. גם ביצירה הנוכחית, עושה הרושם, הוא מתפתה לרקוד על גבול הסכנה.

הגוף מבקש לחזור לעצמו  

"60Hz מתקיים בעולם שמדבר במושגים של זרם, מכות חשמל, שוקים חשמליים. דרך זה אני רוצה לומר משהו על הקיום שלנו כאן ועכשיו במדינת ישראל 60 שנה לאחר הקמתה", הוא אומר, "ישראל היא כמו שדה פתוח שחווה פעם ועוד פעם מכות חשמל. אני לוקח את הקהל למסע אסוציאטיבי נטול נרטיב בתוך אלבום תמונות שמתרחשות בסביבה של מכות".

אני משערת שכשהשרה רוחמה אברהם-בלילא תכננה את חגיגות ה-60 למדינת ישראל, מכות חשמל לא היו ברפרטואר. זו אמירה חזקה ולא מאוד חגיגית.

"זו החוויה הפרטית שלי, כמי שנולד כאן ובחר לחיות ולהמשיך ליצור כאן. זו התבוננות שלי שיוצאת מתוך חוויות של התבגרות וחיים בארץ. אני באמת חושב שהמקום הזה לא מפסיק לחטוף מכות חשמל, ובכל זאת, בכל פעם מחדש, אנשים פה קמים על הרגליים, אומרים לעצמם שהכל בסדר וממשיכים הלאה. לא הכל שחור, זו כמובן הכללה וביצירה יש לא מעט מוטיבים 'חגיגיים', יש פה לא מעט תזזיתיות בתוך השדה הפתוח הזה כי ככה אנחנו חיים, זו ההוויה שלנו".

נקודת המוצא היא אישית.  

באר יודע שכשהוא מדבר במושגים של "שוקים חשמליים" וזרמים הוא מקפל ביצירה אלימות גדולה. "אני חושב שאנחנו חווים בהוויה שהאלימות היא חלק ממנה", הוא אומר, "אי אפשר שלא לראות ולהרגיש בזה. אז כן, זה קיים בטקסט. זה קיים גם במוזיקה ובקונספט הבימתי והתנועתי. מדובר בגופים שחווים שוקים חשמליים, מחפשים להתאושש מהם ולחזור לעצמם".

יש לעבודה קשר לחוויות שלך ושל הרקדנים במלחמה האחרונה?

"יש לזה קשר למכלול חוויות שבוודאי זו אחת מהן. חשוב לי להשאיר את זה פתוח על מנת לתת לצופים לחוות את העבודה דרך עולם האסוציאציות שלהם ולכן אני מעדיף לא לחבר אותה לאירועים ספציפיים אישיים. אני יוצר מתוך מקום של שאלות. אני מוצא את עצמי עוסק בשאלות על המקום שלי כאינדיבידואל, כחלק מחברה, כחלק מעולם אוניברסלי גדול יותר.

נקודת המוצא היא אישית כי השאלות האלה מעסיקות אותי והבמה מאפשרת לי לבטא ולתקשר את מה שהמילים מגבילות אותי להעביר".

בלהקת המחול הקיבוצית עסוקים עד מעל לראש לא רק בהכנות לקראת הפרמיירה העולמית שתיערך ביום חמישי הבא בתל אביב, אלא גם בהכנות לקראת מסע הופעות בארה"ב ובקנדה והשקתו החגיגית של כפר המחול בקיבוץ הגעתון שתיערך בחודש ספטמבר.

מדובר בחזון מרחיק לכת של באר שעד לפני כמה שנים נשמע כמו חלום רחוק וכעת עומד להתגשם. את חדר האוכל של הקיבוץ, שעבר תהפוכות רבות עם המגמה הנרחבת להפרטת הקיבוצים, הפכה הלהקה לאולמות חזרות. חדר שטיפת הכלים יהפוך בקרוב לחדר כושר. החל מספטמבר יהפוך המקום למרכז פעיל שבו יפעלו באופן סדיר כיתות לתלמידי מחול מהארץ ומחו"ל. מסלול מיוחד, שייכלל בתכנית הלימודים של מכללת הגליל המערבי, יעניק בעתיד תואר אקדמי לתלמידיו. במקום ימשיכו לפעול כתמיד להקת המחול הקיבוצית ולהקת העתודה שלה. סטודיו החזרות הגדול שפעל עד כה כבמה אלטרנטיבית הוסב לאחרונה לתיאטרון ממוזג עם פואייה ומזנון. בעתיד מתכוונים בלהקה להפוך את המקום לאולם מופעים שבו תארח הלהקה גם יוצרים ולהקות מהארץ ומחו"ל. "אני חושב שיש מקום לכפר של מחול בצפון ושמבחינת חזון הוא יכול להביא תנופה אדירה", אומר באר.

פרמיירה לעבודה חדשה. השקה של כפר מחול. יש מקום לנשום?

"ואל תשכחי שרק חזרנו מסיורים בדרום אמריקה ובאירופה בשבוע שעבר. ומייד אחרי הפרמיירה אנחנו נוסעים להופיע בסנטרל פארק בניו יורק ובפסטיבל מונטריאול לאמנויות הבמה. זו בהחלט עונה עמוסה".