דרושים: הורים אוהבים לחמש משפחות אומנות

ילדים שנותרו יתומים לאחר פיגועים, תאונות קשות או שהוצאו מבתיהם בעקבות פרשות התעללות קשות מוצאים מענה מיידי ובית חם במשפחתונים, אבל אלו הולכים ופוחתים ועל חלקם מרחפת סכנת סגירה.

השבוע ביקרנו באחד המשפחתונים. מבחוץ זה נראה כמו כל משפחה ברוכת ילדים. בבית פרטי גדול יחסית, בשכונה טובה מתגוררים שני הורים יחד עם 10 ילדים ובני נוער. כשנכנסים פנימה, הכל הופך להרבה יותר מורכב. הבית "הרגיל" הוא בעצם משפחתון - מסגרת ייחודית, שאמורה ללמד ילדים שלא יכלו להמשיך ולחיות עם הוריהם, כיצד אמורה לתפקד משפחה אוהבת.

את המשפחתונים מפעילים משרד הרווחה ועמותת "אור שלום" ובכל מוסד כזה מתגוררים זוג הורים ביחד עם בניהם ובנותיהם הביולוגים, אליהם מצטרפים הילדים שנשלחו למשפחות אומנה.

עבור הורי האומנה, זו לא רק משפחה, אלא גם עבודה לכל דבר. בכל רגע נתון צריך אחד מהם להיות בבית, כאשר השני יכול לצאת לעבודה. על-פי הנוהל הקיים, הורי האומנה משמשים כאבא ואמא עבור הילדים במשך כ-5 שנים, אחר-כך הם אמורים להתחלף. בימים אלה זה אמור לקרות ובחמישה משפחתונים ברחבי הארץ יסיימו הורי האומנה את תפקידם. הבעיה היא שטרם נמצאו להם מחליפים ועשרות ילדים עשויים למצוא את עצמם ללא מסגרת.

עבור חלק מהילדים, הפרידה מהמשפחתונים עלולה להיות קשה במיוחד. הם הגיעו למשפחות אחרי שהתמודדו עם מצבים קשים במיוחד. ילדה אחת למשל הוצאה מביתה לאחר שעברה התעללות מינית מצד אחיה, במקרה אחר הוריו של נער התגרשו ופשוט איבדו בו עניין.

"קשה לעזוב"

במשפחתון של בני הזוג מירב ויגאל גבאי מתגוררים 11 ילדים ובני נוער. שלושה מהם הם ילדיהם הביולוגיים ו-8 אחרים הופנו על-ידי רשויות הרווחה. מירב ויגאל חרגו מתקופת הזמן המקובלת ונשארו במשפחתון יותר משש שנים. "עכשיו זה נורא קשה לעזוב. הילדים הללו הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו", מספרת מירב.

בעלה יגאל מוסיף: "זה דבר נפלא להיות אבא ל-11 ילדים. "אם מסתכלים לאחור על היום הראשון שהגענו לכאן , אפשר לראות את התוצאות. היום אנחנו גאים בילדים הללו על מה שהם עברו מאז שהגיעו לכאן. בית כזה נותן לילדים את האפשרות להבין איך המשפחה אמורה לתפקד עם ההורים נורמטיביים, מהו סדר יום בבית נורמטיבי".

י' בת 17 הצליחה למצוא במשפחתון את הבית שאותו חיפשה כל כך: "הגעתי לכאן כשהייתי בת 10, אחרי 3 משפחות אומנה שלא הסתדרתי בהם והיו לי המון חששות שאני לא אסתדר גם כאן. קיבלתי פה המון תמיכה והיום אני יודעת שלא הייתי מגיעה להישגים כל כך גבוהים. אני מעיר קטנה שיש בה המון פשע וסמים ואפשר בקלות להתדרדר למקומות הכי נמוכים. הייתי בטוח נושרת מבית הספר והיום אני מסיימת את הלימודים ועושה בגרויות. אני שואפת להיות בצבא ובאוניברסיטה ופעם לא ידעתי מה אני רוצה, נדדתי ממקום למקום".

לדבריה, גם המריבות במשפחתון מזכירים משפחה רגילה: "כולם כאן כמו משפחה אחת גדולה. רבים משלימים, כמו למשל הריב על השלט של הטלוויזיה. זה בדיוק כמו הבית שלי אפילו קצת יותר ואני גם שומרת על הקשר עם המשפחה הביולוגית שלי ומגיעה אליהם לחופשות ושבתות."

נ' בת ה-16 מספרת על ההתאקלמות הקשה במשפחתון: "הגעתי בגיל 10 עם אחותי הקטנה. בהתחלה היה לי מאוד קשה קשה, כי הייתי מאוד קשורה למשפחה שלי למרות שכל האחים שלי הועברו למסגרות שונות. רק בשנים האחרונות התחלתי להבין שזה המקום שלי. בהתחלה אם משהו היה לא לרוחי, פשוט הייתי בורחת אבל מירב ויגאל לא ויתרו עלי, חיפשו אותי, החזירו אותי ותמיד ניסו לדבר ולהסביר. ולמרות שהקשר עם שלי עם ההורים הביולוגים שלי טוב היום, אני מרגישה שמירב ויגאל הפכו להיות כמו הורים בשבילי".

מירב דדיה-מולד, סמנכ"ל עמותת "אור שלום", מחפשת בימים אלה הורים נוספים שיסכימו להצטרף למשפחות האומנה: "למרות התגמול, זה קשה. זו עבודה מיוחדת עם נשמה. לא חייבים להיות עם השכלה מיוחדת, פשוט צריכים להיות חמים וחכמים", היא אומרת.

"ילדים שמגיעים לכאן , אלו ילדים בעלי פוטנציאל תקין, שהיו בסביבה שאינה מתאימה להם: הורים שהתעללו מינית או פיזית, הורים שהזניחו אותם בגלל מצב כלכלי קשה או הורים שלא הצליחו לתפקד בשל מוגבלותם הנפשית", היא מוסיפה.

ניתן ליצור קשר עם עמותת "אור שלום" בטלפון‭.03-5293733