מישהו נישק אותי מלמעלה

חשבתי וחשבתי על מה אכתוב הפעם ובאמת לא ידעתי כל כך איפה להתחיל. אז קודם כל רציתי להודות על הביקורות המדהימות שלכם. אני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה של תגובה טובה באמצע היום. זה מעלה חיוך כל כך גדול על הפנים, שזה נותן לי עוד כוח להשקיע ולתת את כולי במחזמר.

נראה לי הכי טבעי לשתף אתכם בחוויה הכי גדולה בחיים שלי, החוויה של היי סקול מיוזיקל. כל חיי חלמתי להיות על הבמה - לשיר, לשחק ולרקוד. זה כל כך אני. ועכשיו, כשאני נוגעת בחלום, זה מפחיד.

החברות הכי טובות

עכשיו, כשאני מגשימה, מפחיד להתרגל למצב החדש. ההכנות, החזרות, ההקלטות, הצילומים, האיפור, הלבוש - זה טירוף! אני ממש מרגישה כאילו מישהו נישק אותי מלמעלה. אמנם בעבר כבר הופעתי, אבל בעיקר שרתי. היום אני משלבת ריקוד ומשחק עם שירה.

בנוסף, הצילומים תוך כדי עשייה הם חוויה חדשה ולא פשוטה. צילום הקליפים של המחזמר דורש מאיתנו לא מעט. ברגע שמשהו לא עובד בצורה מושלמת, עוצרים הכל ומתחילים מחדש. אבל בינינו, מה יותר כייף מלרקוד ולשיר כל היום?!

אז רגע לפני שנפרדים, חשוב לי גם לספר לכם על החברים החדשים שרכשתי בחודשים האחרונים. צירפתי לחיים שלי אנשים מדהימים. כאילו בהזמנה. מאיה, שוקו, עידן, נצנת ולירן הם באמת חברים קרובים וטובים. הפכנו ברגע למשפחה קטנה.

עם עידן בהכנת הקליפ

התמיכה, הצחוקים שלא נפסקים והעבודה ביחד, פשוט הופכים את החוויה למיוחדת יותר. אבל מעבר לכיף, פשוט נבחרו לצידי חבורה של אנשים מוכשרים. כל יום אני לומדת משהו חדש. משוקו על ריקוד כמובן, מעידן על משחק, עם נצנת ולירן אני צוחקת כל היום וכמובן זכיתי לחברה מדהימה - מאיה. כל יום אנחנו מתקרבים יותר. כל יום אנחנו אוהבים יותר. אני בטוחה שתרגישו את הכימיה הזו, גם כשנעלה לבמה.

אז להתראות במחזמר. ותכתבו לי. אני קוראת. 

שלכם עמית 

לבלוג הראשון של עמית פרקש

לבלוג השני של עמית פרקש