ככה לא שוברים כלים
גם כשהם צודקים, יוצא שהם נלחמים על הכיסא ורק על הכיסא. למה כלום לא מצליח לעבודה - ולמה בכל זאת חבריה מרוצים?
איכשהו, למרות הכוונות הטובות, הכל יוצא להם הפוך שם, במפלגת העבודה. גם כשהם כבר רוצים לעשות שרירים ולהראות שהם לא אסקופה נדרסת שנגררת אחר התרגילים הפוליטיים של אהוד אולמרט, יוצא שהם עושים את זה דווקא בנושא פרסונלי - בגלל כיסא.
לא על וינוגרד איימה היום העבודה להפיל את הממשלה, לא על התקציב ולא על השחיתות. על הכיסא של אבישי ברוורמן כן. זה לא שאהוד ברק טעה כשהחליט להצביע נגד מינוים של אלי אפללו ורוחמה אברהם, ולתמוך בהצעת האי-אמון בממשלה. הוא לא טעה, אבל האמת היא שפשוט לא הייתה לו ברירה. אחרי התרגילים של קדימה וחיים רמון, שהחלו כבר בבוקר, ואחרי שהתברר כי אפללו כן, אברהם-בלילא כן וברוורמן לא - העבודה הייתה חייבת להצביע נגד. כל הצבעה אחרת הייתה מציבה אותה בעמדת הסמרטוט, החביבה כל-כך על גדעון סער.
אלא שההצלחה של העבודה להוכיח עצמאות ואומץ הינה חלקית בלבד, שכן למרות ההתנגדות הדרמטית במליאה, שני השרים זכו לבסוף לאמון הכנסת. העבודה התנגדה, אך לא קבעה. היא לא קבעה סדר יום ולא שינתה את המציאות. היא לא הוכיחה שהיא יכולה לקבוע שעל פיה יישק דבר בממשלה המתנדנדת הזו.
שהרי, אם יו"ר הסיעה איתן כבל כל-כך התנגד למינוי השרים, מדוע לא עשה כל מאמץ ממשי כדי להשיג רוב במליאה נגד המינוי, ואת הטלפונים החשובים באמת עשה שלום שמחון, שניסה לשכנע את ש"ס לתמוך במינויו של ברוורמן לראשות ועדת הכספים? ואיך ייתכן שהעבודה נכנסה למהלך פוליטי כה דרמטי, כשמבחינה מעשית אין לו גיבוי פרלמנטרי אמיתי?
כבל עצמו טוען שהופתע מכל הסיפור: "זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר", הסביר אחרי ההצבעה. "לא יכולתי לעשות מסע קניות. לא יכולתי לקנות אנשים, להביא אותם להצביע נגד. לא ידעתי שההצבעה הזו תתקיים היום. עבדו עלינו, בניגוד לסיכום עם אולמרט".
אברהם ואפללו (צילום: דודי ועקנין)
הפער בין מתנגדי המינויים לבין תומכיהם היה קטן ביותר: בהתחלה חמישה, אחר-כך שלושה. עמיר פרץ ויורם מרציאנו נעדרו מהמליאה, שני חברי סיעה נמצאים בחו"ל, סגן השר וילנאי שוכב בביתו אחרי ניתוח. אבל בעבודה לא באמת טרחו לשנות את מאזן האימה במליאה. אף אחד לא ניסה להשאיר את פרץ בכנסת, ואף אחד גם לא רץ לחפש את מרציאנו במזנון, שם נשנש אבטיח להנאתו בעודו צופה בחבריו מצביעים בערוץ הכנסת. בקיצור, העבודה עשתה את כל הרעש הנדרש כדי להוכיח שהיא נלחמת על כבודו של אבישי ברוורמן, אך לא עשתה הרבה כדי למנוע את מינויים של שני השרים.
מה שמחזיר אותנו לכוונות הטובות של אהוד ברק, ולהתעוררות המסוימת שנרשמת בשבועות האחרונים במפלגת העבודה. אחרי חודשים ארוכים בהם ספג ביקורת אינסופית מחבריו לסיעה, עושה יו"ר העבודה מאמצים כדי לספק את הסחורה לחברי מפלגתו: הוא נאבק בדניאל פרידמן וברמון, מגלה התעניינות בקומבינות, מתערב בפוליטיקה הקטנה, קובע פריימריז בקדימה, נאבק למען שלטון החוק, דופק על השולחן ומוריד את הכפפות בקרבות הרחוב העסיסיים עם ראש הממשלה. החברים מרוצים: מר ביטחון יוצא מהתרדמת. הוא רוצה להוכיח שהוא כאן, קובע סדר יום.
ההתעוררות האיטית הזו של ברק היא כנראה רק תחילתה של תקופה פוליטית סוערת. בסביבתו מבטיחים כי לאחר שייבחר יו"ר חדש לקדימה, העבודה תעמוד על הרגליים האחוריות כדי להשיג הישגים משמעותיים במשא-ומתן עם קדימה. על הפרק תיק המשפטים ודרישות בנושאים של חברה, כלכלה ומה לא. בסוף ספטמבר נוכל לראות כמה מההבטחות הללו גם ימומשו.
לפנייה לכתב/ת 
לא על טלנסקי, כן על ברוורמן
צילום: דני מכליס
מר ביטחון קם מהתרדמת
צילום: דודי ועקנין
מומלצים
