שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ספרות זולה
    בספרי הילדים החרדים מחנכים לתפילה בלבד בזמן ובמקום בהם נדרשים נחישות ופעולה, וגם לכך ש"הכשר הבד"ץ" דוחה פיקוח נפש. ויש גם צדקנות, נימה לועגת כלפי גויים ונפקדות מוחלטת של נשים מן העלילה. נועם סרי ממליץ לכם במה לא להעסיק את הילדים בחופש הגדול

    בשנים האחרונות גברה ההטפה בחוגים חרדים וחרד"ליים להקפדה יתירה על רכישת ספרים בעלי "אישור כשרות". לעתים, דווקא המאמץ להיות צדיק הרבה, גורם לשיממון ואף לתקלה חינוכית-דתית, כזו שאף ישראל סבא לא היה מצדד בכשרותה.

     

    "הכירו נא את אלחנן השב לביתו מן התלמוד תורה". במילים אלו נפתחת עלילת "מחיר יקר" - מספרי הילדים הנמכרים לאחרונה בחנויות ספרי הקודש. אלחנן הקטן עתיד להימשך אחר הסקרנות (תכונה הרת אסון, עליה משלמים, על פי הספר, מחיר יקר) ובצעד פזיז למצוא את עצמו מובל במשאית לירדן - שם יוחזק בשבי על ידי חוטפו הערבי עד לשחרורו בניסי ניסים.

     

    מדובר בספר קומיקס המצטרף לסדרה הולכת וגדלה של ספרי ילדים בסגנון זה, עלילתיים ועיוניים, על מדפי החנויות לספרי הקודש. הסגנון הצורני אולי השתנה, אך בתחום התוכן אין בסדרה בשורה של ממש, והיא נותרה צדקנית כשהייתה.

     

    אולם צדקנות אינה הבעיה היחידה בסיפור ההרפתקאות על אלחנן הקטן. בהנחה שספרות ילדים מעצבת את התודעה הדתית של הילדים, הרי שבספר הילדים שלפנינו יש לפחות שתי בעיות משמעותיות המתנגשות עם עולם הערכים היהודי.

     

    הבעיה הראשונה היא חינוך לתפילה בזמן ובמקום שנדרשים בהם נחישות ופעולה. עניין זה מופיע כמה פעמים במהלך הסיפור: העלילה מזמנת לגיבורים לא מעט הזדמנויות קונקרטיות לפתור את תעלומת ההיעלמות של אלחנן ולחלץ אותו משביו, אולם כמעט בכל פעם שנדרשת מהם יוזמה ונחישות – הם מעדיפים למלמל פסוקי תהילים (ספרתי לא פחות מ 14 פעמים של אמירת תהילים ותפילות על ידי גיבורי הסיפור!).

     

    באחד מרגעי השיא והמתח, כשנדמה שבתחנת המשטרה מפצחים את תעלומת החטיפה, מצליחים בני משפחתו של אלחנן לשדל גם את השוטר להצטרף אליהם לאמירת תהילים סוערת בתחנת המשטרה, ובעצם 'לבטל' אותו מעיסוקו החילוני הטפל. רק הטלפון מונח לידם בציפייה לנס. היעלה על הדעת שההלכה היהודית תתיר לאנשים שאמונים על הצלת חיים לעסוק בתפילה במקום בהצלת נפשות?!

     

    הדבר מזכיר את המעשייה העממית על פורעים רצחניים שהתקרבו לכפר היהודי. עבר הכרוז הבהול בין הבתים וצעק: "יהודים, הפעם סכנה של ממש מתקרבת אל בתינו, לא עת היא לסמוך על הנס – התחילו לומר תהילים!". גם בסיפור שלפנינו נתפסת אמירת תהילים כעיסוק ממשי בהצלה הדוחה כל פעולת הצלה 'חילונית' אחרת.

     

    הבעיה השנייה קשורה בתחום ההקפדה על הידור בכשרות בתנאים של פיקוח נפש. "אתה רוצה למות אצלי מרעב? יעברו עוד כמה ימים עד שתחזור הביתה", מאיים החוטף על אלחנן, אך נתקל בסירוב עיקש כל עוד לא יקבל מזון "בהכשר הבד"ץ". האומנם מבקשת הסופרת לחוקק הלכה יהודית חדשה לפיה "הכשר בד"ץ" דוחה פיקוח נפש?

     

    באופן מופרך (ושמא נס היה זה?) נעתר החוטף לדרישות, וכך הוחמצה ההזדמנות ללמד את הילדים דווקא את המסר ההפוך: יש במקרים בהם חוששים לפיקוח נפש כדי לדחות איסורים הלכתיים. את הנחישות ואת אומץ הלב בחרה הסופרת להמיר דווקא ב'מסירות הנפש' ההירואית על כשרות המאכלים, על פני שלל אירועים בעלילה בהם באמת היו תכונות אלה נחוצות. כמה אירוני.

     

    גם אם נתעלם מבעיות אלה, מהצדקנות, מהנימה הלועגת כלפי גויים, נפקדותן המוחלטת של נשים מן העלילה ומבעיות נוספות, הרי שיש לפנינו ספר הרפתקאות לילדים שהוא מותח, סוחף ומשעשע לעיתים, אך נטול כל ערך מוסף.

     

    המאמר המלא יפורסם מחר בעלון "עת לדרוש" של תנועת נאמני תורה ועבודה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים