רוצים אגרת גודש בתל אביב? אל תשכחו את הנכים
משרד התחבורה עומד להחיל תוך שנה-שנתיים אגרת גודש, כזו שתחייב כל אחד שנכנס לתל אביב, בתשלום כבד. לאהוד קינן, נכה שצמוד לרכב פרטי, יש בקשה - ותרו על ההכנסות מאוכלוסיית הנכים. והוא גם מסביר מדוע
אנחנו, ציבור הנהגים, עומדים לשלם כסף עבור הכניסה למרכזי הערים. הרבה כסף. כך נקבע לאחרונה לאחר שעות ארוכות ומורטות עצבים, ואין-ספור ישיבות עם עשרות מומחים, במטרה לבנות את מודל אגרת הגודש שיאלצו לשלם הנכנסים לתל אביב. זה כנראה הזמן להזכיר - בעיקר כי נראה שמישהו בטוח ישכח - כי גם אם יחלפו כרגיל במקומותינו עוד חודשים, או אפילו שנים בטרם תצא תוכנית כזאת לפועל, נושא חשוב - פטור מהאגרה לאוכלוסיית הנכים.
- ב-2009 תשלמו בכניסה לתל-אביב
ולפני שכל האוכלוסייה מתנפלת עלי בזעקות חמס, ושואלת מדוע נכים לא ישלמו את עשרות השקלים שכל אחד בוודאי מעוניין לחסוך, הסבר מהיר, פשוט ואך ורק הוגן.
הרכב רבותי, הוא הרגליים
לא פעם ולא פעמיים, כשאני יוצא מהרכב אחרי חיפוש ארוך ומתיש של פינת חניה פנויה לנכים, מגיעות ההערות הנבזיות, שכולן מבוססות על מראה עיניים - "הנה, פתאום הוא הולך בסדר". וזה יפה, כיצד מדינה שלמה הופכת בן רגע לאורתופד מומחה לקטיעות. הגיע הזמן שתבינו, גם אם לבריאים שבכם קשה ולעיתים אף בלתי אפשרי להבין. הרכב משמש אותי (ונכים רבים אחרים) כזוג רגליים. והמשמעות היא, כי כל היטל שיתווסף להוצאות הכבדות בכל מקרה של הרכב, מקשה עוד יותר ומרחיק אותי מהיעד - חיים נורמלים ככל שניתן.
תחבורה ציבורית אם ככה. למעשה, האלטרנטיבה היחידה של הנכה, במידה ואינו מסוגל לשלם את עלות השימוש ברכב פרטי. אלא שמי שחושב כי מדובר באפשרות ריאלית, לבטח אינו נכה עם בעיות התניידות. כל מי שמצא עצמו בנסיעה אחת באוטובוס או ברכבת, ודאי חווה זאת על בשרו. קחו בחשבון שבמצב הנוכחי, גם עבור אדם בריא לא מדובר בחלופה רצינית ריאלית. לא כל שכן עבור אוכלוסיית הנכים. תחנות אוטובוס למשל, לא מציעות לי את הדבר הבסיסי ביותר: מספיק מקום כדי שניתן יהיה לשבת בזמן ההמתנה. בשעות העומס, האוטובוסים שממילא אינם נוחים לישיבה, מלאים עד אפס מקום. עבור נכים בכיסאות גלגלים, המצב גרוע בהרבה. הנגישות באוטובוסים קרובה לאפס, וברכבות הם פשוט תלויים במישהו שיפעיל את הגשר המפורסם. זאת, במקום להפוך את הקרונות נגישים יותר.
אבל אני אדם מציאותי. איני מצפה שהתחבורה הציבורית בישראל תתוקן ביום אחד, גם לא ביומיים, גם לא ב-10 שנים. חוסר התחשבות ומעוף, אטימות, תכנון לקוי וחוסר חקיקה ואכיפה מחמירים, הביאו את התחבורה הציבורית למצבה הגרוע הנוכחי.
לכן, זה בכל זאת הזמן להפעיל את הראש לפני. לעסוק קצת בחשיבה מקדימה. לבדוק כיצד ניתן להקל, במקום להיתקל בבעיות אחר כך. איך אפשר לעשות את חייהם של נכים רבים לסבירים יותר. איך ניתן להקל על אוכלוסיה שלמה שבאמת תלויה בכלי רכב, כדי שתוכל להגיע ממקום למקום. והתשובה לכך פשוטה: פטור מלא מכל אגרת גודש עתידית.
