שתף קטע נבחר

"שוחד מיני" ופשרו

כשממונה מקדם את הכפופים לו תוך קבלת טובות הנאה מהם, הוא לא האחראי היחיד לירידת הרמה והסיאוב במערכת

ככל שנמשכת הסערה סביב הגילויים של התנהגות בלתי הולמת בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, נראה שהם מעידים על "תיבת פנדורה". כמו בכל מצב כזה, יש בעלי עניין המעוניינים להשתיק או להוריד את הסוגיה מעל סדר היום. מה מריץ את שני הצדדים, פותחי התיבה וסוגריה? הדבר אינו חשוב פחות מהשלכות החשיפה על מעמדה האוטונומי של האקדמיה בעיני הציבור, ובעיקר על איכויותיה המדעיות.

 

הסיקור התקשורתי של הסערה סביב הגילויים בחוג לסוציולוגיה אינו מוסיף כבוד לאקדמיה, הנתונה בעמדת הדיפה של ביקורות קשות עליה מכל הצדדים. יותר מכל, התנהלות הסערה בתקשורת מעידה על כישלונם החרוץ של המנגנונים הפנימיים בממסד האקדמי לטפל ביעילות בפרשיה, שהעיבה שנים ארוכות והתפרצה במלוא כיעורה. הפרטים הפיקנטיים עלולים להסיח את הדעת מן העיקר: כיצד משפיעים יחסים אישיים, הנרקמים לעיתים מתוך הסכמה או תועלת הדדית, על הרמה האקדמית של תחום ידע או של ארגון בכלל?

 

אפשר להחיל את השאלה כמעט על כל תחום שאמור להתנהל לפי עקרונות הישגיים, למשל: מה הם פני הדברים – באוניברסיטה, בעיתון, בצבא, במשרד או בבנק, כאשר אנשים נבחרים לאו דווקא על סמך כישוריהם אלא ובעיקר מתוך העדפה אישית? האם יש למערכת כלים לטהר עצמה מפני השפעות בלתי רצויות של יחסים אישיים ו"שוחד מיני" בפרט? אפשר להמחיש את השאלות הללו בעזרת תסריט, לא לגמרי דמיוני, אמנם בלשון זכר-נקבה, כמובן רק מתוך נוחיות.

 

בשל "יחסים שכל עוד שני הצדדים חשים שהם מפיקים מהן תועלת לא נרשמות כל תלונות", מקדם נגן ראשי בתזמורת נגנית צעירה ותומך בה לאורך כל הדרך: הוא בורר בה על פני עמיתיה, שולח אותה לסדנאות מוסיקה ונוסע עמה לפסטיבלים בחו"ל, שוהה עמה בחדרים נפרדים או משותפים, ממצה את קשריו ומגייס את עמיתיו בכל העולם שמשבחים את כישוריה המוסיקליים, בלעדיהם קשה לה לקבל הזמנות להופיע ברחבי העולם ולפתח קריירה בינלאומית.

 

כל זאת טוב ויפה, אך ההעדפה העקבית באה לא מעט על חשבון נגנים צעירים, טובים ומוכשרים ממנה. אלה נאלצים לכתת רגליהם בחו"ל מאחד לאחר שנדחו מן התזמורת. כעבור שנים, בת החסות מתבססת במעמדה ושולטת בתזמורת המשוועת לדם חדש, לנגנים צעירים ומוכשרים. הנגנית הבינונית אינה מסוגלת אלא לטפח בסביבתה רק פחותים ממנה. כי רק במצב של בינוניות פוחתת מסביבה, הנגנית מסוגלת לשמר על מעמדה, הפעם כיורשתו של המיטיב עמה, אשר כבר פרש מהתזמורת. אפשר להמשיך בתסריט ולדמיין כיצד התזמורת הולכת ומאבדת מנויים עקב הרמה היורדת ונקלעת למשבר כלכלי ותדמיתי.

 

מה שהתסריט מגולל אינו אלא מקרה נוסף מני רבים של "שוחד מיני" והשלכותיו, כמוהו נתקלים כאמור גם במקומות אחרים. אלא ששוחד הוא שוחד. האחריות מוטלת על שני הצדדים – על נותנת השוחד כעל מקבלו, והנזק למערכת כולה גדול מעבר לכל פרט טכני זה או אחר.

  

פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים