שתף קטע נבחר

רבנים, בלי אולטימטום לרווקים

בכנס צהר פסקו רבנים כי "הגיל הנכון לנישואים" לבחור/ה דתי/ה הוא שנות ה-20 המוקדמות. ערב ט"ו באב, אפרת שפירא-רוזנברג קובעת: אם התפיסה הרבנית היא ש"הדרך היחידה" לנהל "חיים דתיים נכונים" היא להתחתן בגיל 20, אזי כל מי שזו לא אופציה מבחינתו ייאלץ לבחור באלטרנטיבה שהותירו לו - להיות דתל"ש

קראתי את הידיעה ונשמתי לרווחה – נחלצתי ממש בעור שיניי. בכנס רבני צהר שנערך לאחרונה נקבע על ידי חלק מהמשתתפים ש"הגיל הנכון לנישואים" לבחור/ה דתי/ה הוא שנות ה-20 המוקדמות. מסתבר שאני אמנם הייתי ממש על הקשקש, אבל גיל 24.5 עדיין לוקח, ירצו או לא ירצו. ולכן, אני מרשה לעצמי לדבר באופן אובייקטיבי ולא כבעלת עניין שנעלבה מזה שהגדירו אותה רטרואקטיבית, עשר שנים אחרי, "רווקה זקנה". 

  

דווקא לאור העובדה שנפגשתי בשנים האחרונות עם לא מעט כלות, גם מתוקף תפקידי כמדריכת כלות (במסגרת הפרוייקט של צהר) וגם במסגרת מה שנקרא "החיים", אני משוכנעת שהקביעה שנאמרה בכינוס, ראוי היה לה שלא תיקבע.

 

ראשית, הגיל שנקבע הוא באמת מאוד מאוד צעיר. בחברה בה מתגייסים בגיל 18 או הולכים לישיבה/מדרשה לכמה שנים, תחילת שנות ה-20 הן כמעט נישואי בוסר – באמת, כמעט שלא התנסינו עדיין כלל בעולם, בהתמודדויות שונות, בחוויות מסויימות, באתגרים שונים ובעיקר – עם עצמנו.

  

שנית - וזה באמת כמעט מיותר לציין – לא באמת ניתן לקבוע קביעה גורפת שגיל מסויים הוא "נכון" לכולם. כל אחד לפי אופיו, התפתחותו, התנסויותיו וכו' ואיך אמר הרב ליכטנשטיין (היחיד שהתנגד לקביעה הזו)? "ויש גם עניינים של גיבוש זהות".  

 

ההתפתחויות האחרונות

אבל מעבר לזה, צריך לשאול מה בכלל המוטיבציה לקבוע קביעה כזו. אין ספק, עם השנים חלה עלייה מתמדת בגיל הנישואים בכלל, ובחברה הדתית בפרט. לדעתי? זו תופעה חיובית שיש לברך עליה, אבל לא זה הנושא. הנקודה היא שבין אם אוהבים את זה ובין אם לאו, זו תופעה שיש להתמודד עמה, ועם כל השינויים להם היא גורמת בעולם הדתי של צעירים אלה.

 

אין דומה רווקה דתית בת 27 לאחותה בת ה-22, ואין דומה עולמו הדתי של הרווק בן ה-30 לזה של הילד בן ה-21 שאך בקע מהחממה של הישיבה. צריך רק להעיף מבט חטוף בסדרה המצויינת "סרוגים" (שמאז הפסיקו להעלות את פרקיה לאינטרנט הפסקתי לצערי לעקוב) כדי להבין חלק מהשאלות החדשות עמן צריכה החברה הדתית כולה – ועמה גם רבניה – להתמודד: יחסים לפני החתונה, אמהוּת חד הורית, נושאים שונים בתחום הצניעות וגם שאלות חוץ הלכתיות של תפיסת עולם דתית שלמה שהולכת ומשתנה עם הגיל.

  

אין מה לדבר – נישואין בגיל צעיר הם על פי רוב מתכון בטוח לקונפורמיות דתית ולשימור של תפיסות מסורתיות ושמרניות. אבל כשמהשטח עולה דרישה אחרת, מה עושים? אם התפיסה הרבנית היא ש"הדרך היחידה" לנהל "חיים דתיים נכונים" היא להתחתן בגיל 20 - אזי כל מי שזו לא אופציה מבחינתו ייאלץ לבחור באלטרנטיבה היחידה שהותירו לו, והיא לא להיות דתי בן 28 אלא להיות רווק דתל"ש בגיל 28. כי בעצם, במקום להפשיל שרוולים ולהתמודד ראש בראש עם הבעיות והאתגרים החדשים שעומדים בפני החברה שלנו, הרבנים פשוט נועלים את השערים, שומרים על החומות ומנסים להתעלם מהאותות החד-משמעיים שעולים מהשטח.  

  

גם כשהוקמה המדינה היהודית עמדו בפני הרבנים נושאים שלא היו מוכרים להם קודם, אבל - חלקם לפחות – שינסו מותניים והתמודדו חזיתית עם שאלות כמו חילול שבת בצבא יהודי, ניהול מערכות חשמל בשבת על ידי יהודים וחליבת פרות "יהודיות" בשבת, במקום לקבוע – אל תתגייסו. תשתמשו בגנרטורים. אל תוסיפו חלב לקפה בשבת.

 

אז לא. זו לא דרכנו. אנחנו לא משתמשים בגנרטורים. שהצעירים שלנו יתחתנו מתי שטוב להם, ושהרבנים שלנו יעזרו להם להתמודד עם אי אלו השלכות – טובות או טובות יותר, של ההחלטות שלהם.  

 

כי בזכותם, אנחנו שותים קפה עם חלב, גם בשבת. 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דייט בארוחת שבת. סרוגים
צילום: יהונתן צור
מומלצים